(אני עובדת במקום שהומה בכח אדם ולכן יש לי הרבה קשרים כאלה של "שלום שלום, בוקר טוב, מה נשמע? יום טוב" המלווים בחיוך והמשך בדרך...)
בימים האחרונים, אני מרגישה ניכור משתי בנות שהייתי איתן בקשר ממש אחלה וסבבה...הן כאילו עושות "בכוונה" שלא ראו אותי (אין קשר ביניהן).
זה עצוב.
לא חושבת שפגעת בהן, לא נתקלתי איתן בסיטואציה שנויה במחלוקת...
חשוב לי להוסיף, שנתקלתי בעוד אנשים שמשום מה לא בא להם להגיד לי שלום, או שזה בקטע של ביישנות/חוסר חשק "להתעכב" על שלום כזה או אחר.. (גם לי זה קורה)
או שכועסים עליי, אבל אין שום סיבה (אמא של ילד אחר מהמעון? מכר "שלום שלום" מהעבודה? מדובר בהיכרות שטחית למדיי)
מה שאני רוצה לומר,
א. האם קרה לכם? מה לדעתכם יש לעשות עם זה? איך להתנהג? להתעלם חזרה? (אני שונאת לעשות את זה, אבל לא רוצה להרגיש מתחנפת, לא בא לכם, תודה ושלום בכבוד)
ב. תעשו טובה, אל תהיו כאלה. גם אני לפעמים חוטאת בזה, אבל אני עכשיו בצד השני וזה מ-זה נותן הרגשה רעה.
שנזכה לאחדות! בעזרת ה'!
אשמח לתובנות, תודה


