כי אני לא זוכרת כלום.. אבל היה את הפינוי של עמונה ששם זה היה כואב ועצוב ממש..

את התקופה ההיא אני זוכרת ממש במעומם.. אני זוכרת אמא שלי הייתה יושבת ליד המחשב ורואה תמונות של הגירוש, והיו לה דמעות. אני לא ממש הבנתי מה זה ולכן עד גיל 5-6 חשבתי שזה היה מלחמה (מול הערבים).

12 שנים לגירוש אומר לי... המון! לחשוב שיהודים גירשו יהודים זה מזעזע אותי כל פעם מחדש. נכון, אני לא זוכרת את זה. נכון, אני לא מכירה ממש טוב מישהו שהיה גר שם וגירשו אותו. אבל... לדמיין שזה באמת היה.. לראות תמונות, הסרטות וסיפורים זה מזעזע!

אני לא מצליחה לבטא את מה שיש לי בראש על זה, אז אני רק אכתוב שזה ממש נוגע בי! וכשאני חושבת על הגירוש אני הרבה פעמים בוכה... 

אוף... יש לי הרבה מה לכתוב ולא עולה לי מילים מתאימות

זה מבטא את הרוע של הממשלה שמוכנה לגרש יהודים ,זה הגרוש הכי מוכר ,אנשים עדיין חיים עם זה 

קיצור...

וזה אומר לי ש

תכלס.. הרסו ל המון דברים.. למרות שיש לי עכשו הכל וזה.. אבל תכלס אני רואה סרטים על הגרוש  ואני אומרת וואלה איזה זבל, סליחה על המילה.. כאילו מספרים לי על כל מיני שכנים שהיו לנו.. שהיום אני לא יודעת מיהם. על הים, המשפחתיות, הניסים, על כל הטוב הזה שעכשו כבר אין, זהו, חלף עבר.. היום במקום המדהים הזה יושבים ערבים ומתכננים איך להרוג אותי..

ומישי שלא גרשו אותה..

כאילו, זה הרגשה רעה כזאת..

ואללה המדינה שלי נגדי (ככה זה נשמע)

לקחו אנשים מהעם שלנו,במדינה שלנו, ופשוט הרסו להם חיים שלמים..

לטובת מי?

לטובת האויב!

והיום זה רק לרעתנו..

כאילו זה להגיד: 

אם עכשו מחזירים לנו את זה,

אני יעבור לשם בתור אישה, למרות שאני לא מכירה כלום וזה..

וזה המון כעס.

אבל אני כל הזמן שומע סיפורים וזיכרונות ואני מרגיש ממש מחובר לגוש ואני רוצה באמת לחזור לשם

קודם כל לחצי מהילדות קוראים בשמות שקשורים לגוש וכל הזמן נזכרים בזה.

וגם ביום של גוש קטיף מציינים את זה בבית ספר וכן גם ילדות שלא נולדו מסתכלות ורואות ואכפת להם

וגם בגלל שאנחנו בשנת בת מצווה אז הרבה בנות עושות דרשות וכו' ואפילו לקחו אותנו פעם אחת למוזיאון של הגוש וקיצור כל השכבה והבית ספר יודעים מה זה יודעים מה זה היה מה היה שם וכו' וגם רואים לפעמים סרטים ונזכרים גם אם לא היו שםתתת

אבל בהחלט לא הייתי שם. ואני חושב...שאם לא הייתי עובר הרבה(מספיק) דברים בחיים שלי ולא היה לי את האופי שלי-זה בהחלט לא היה משפיע עלי.

ברגע שיהודי יודע את הערך ואת ההפסד הגדול שחווינו בעקבות הגרוש ואת המשמעות של העניין וההשלכות היום-זה לא כואב.

רק אם חותרים לעומק ומקבלים קצת מוסר מהתורה-אפשר לחוות את הדברים יותר בעומק.

זה דיי דומה לשואה. להבדיל וכו'

אבל את זה...פחות מנציחים.חבל.

פעם העלתי פה איזה שרשור שבו ציינתי שמישהו בקש ממני למסור משהו שהוא כתב. יש כאלה שיאמרו שזה לא בסדר מצידי אבל(אני אישית לא קורה לזה שקר שכן לא ציינתי מי זה ומאיפה הוא במקור אבל) סוג של שיקרתי.אני כתבתי את זה. וזה בא מעומק הלב.

ברגע שמתחברים לחושה,להוייה של זה-לא מסוגלים להתנתק עד היום.

אני לא מסוגל להתנתק.

לא מסוגל להתנתק /  A.N

כתום בעיניים. השמיים כלועגים בשתיקתם הכחולה. כחולה כדגל.
אני מסנוור,מוכה הלם. זו לא רק השמש שמאירה בעוז והדמעות שרותחות בעיני בכעס מהול בכאב וצער. זו הידיעה הפנימית,העמוקה הזו שזה לא נכון,לא הוגן. עוול שיקרי וחסר היגיון.
כולנו עומדים מחוץ לבית ההרוס ובכול זאת לא מוכנים להיקרע ממנו. ככה תמיד אמר לנו אותו הבד המעוטר בסמלו של דוד,של משיח. 
אנחנו מושרשים עמוק באדמה הזו. כל כך עמוק שבשבילו זו כבר לא אדמה. זו האמונה שלנו,מקור הקדושה הנצחי שלנו,ועכשיו להיעקר ממנו? לגלות למקום אחר?

האדמה בה נטמעו אגלי הזעה,טיפות הדם והדמעות יופקרו כלא היו?
אפילו לחשוב הלאה...אני לא מסוגל. לא מסוגל להתנתק.

אני זוכרת את השרשרת האנושית 

התפילה בכותל

ההפגנות

הסרטים והחולצות הכתומות

את הביקור האחרון בגוש

ובכללי את כל המתח שהיה...

מה זה אומר לי היום? בעיקר צער על מה שהיה.. תאמת שזה לא אומר לי ככ הרבה היום. פשוט עצוב ממש. 

ואני והמשפחה שלי היינו שם המון...

כל הזמן!!

וגם מתי שגירשו אותנו מהבית!!

אני הייתי בת חמש וחצי..

ואני זוכרת המון!!!

"הזיכרונות עוד שורפים את המוח האהבה לא כבתה גם לא הרוח"...

עוד נשוב לשם בעז"ה!!!

זה אומר לי שיהודי לא יכול לגרש יהודי מהבית שלו!!!!

שיש לנו ממשלה שממשיכה לגרש יהודים מהבית שלהם, עוקרת יישובים שהם חלק מאדמת ארץ ישראל השלמה!!

ואסור להיות חלק מדבר כזה!!!

ממשלה שהורסת לאנשים חיים שלמים....

יש משפחות מגוש קטיף שעדיין אין להם בית!!!

וגם היום יש משפחות של עמונה שאין להם בית!!!

אנחנו לא נשכח ולא נסלח על מה שהיה שם!!!!!

ממשלה שמאלנית שכל כולה רוע!!!!

בג"ץ שהוא לא פחות מאשר האויב שלנו...

ראש ממשלה וכנסת שאין להם מושג מכלום וחושבים שכל מה שקורה זה משחק ואנחנו החיילים שלהם שהם יכולים להשתמש בנו מתי שמתחשק להם...

וזה לא יקרה יותר!!!

לא ניתן לגרש עוד יהודים מביתם ולעקור עוד יישובים!!

הגיעו מים עד נפש!!!!!

**************

ושוב אותו ניגון 
ששרת לי פעם שיר ערש 
הוא מתנגן בלב מזכיר דברים משם 
שם אל מול אותו הים 
כשהחולות היו לי בית 
והרוחות לחשו לי שאנל'א לבד 

ואת החזקת לי את היד 
אמרת: "הבט אל השמים" 
הבטחת שיום יבוא ועוד נשוב לכאן... 

אמא, אם הייתי יכול רק 
לרפא את הגעגוע 
הזיכרונות עוד שורפים את המוח 
האהבה לא ניצחה גם לא הרוח 
אמא אם הייתי יכול רק 
להאמין לך ולא לברוח 
הלב נבגד הוא לא נותן לי לבטוח 
רק הניגון עוד נותן את הכח 

ושוב אותו ניגון 
בכל שנה בקיץ 
בחממות גדלים פרחים כתומים כמו אז 
גם הילדים פרחו לאט 
כמעט כולם הקימו בית 
רק השמות של הרחובות זוכרים מה שנגנז 

זוכרת שרנו מול היכל 
אם אשכחך ירושלים 
צעקנו יום יבוא ועוד נשוב לכאן... 

אמא, אם הייתי יכול רק 
לרפא את הגעגוע... 

עוד נשוב לשם, עוד נשוב לשם, עוד נשוב אמא, עוד נשוב... 

אמא, אם הייתי יכול רק 
לרפא את הגעגוע 
הזיכרונות עוד שורפים את המוח 
האהבה לא כבתה גם לא הרוח 
אמא אם הייתי יכול רק 
להאמין לך ולא לברוח 
הלב פועם, הלב רוצה שוב לשמוח 
והניגון עוד נותן את הכח

כל מי שהצביע בעד הגירוש הצביע  כך בטענה שיהיה שקט ושלום.

שנחזיר את הביטחון באיזור הדרום ורצועת עזה. (כולם יודעים מה היה בזמן גוש קטיף ולפני... כל הפיגועים שהיו...)

שאם נביא את השטח הזה לאויב שלנו יווצר מצב של שקט ברצועה...

(כולנו יודעים שזה שקר!! וגם הממשלה בעצמה ידעה את זה...)

הם חשבו שהם מרצים אותנו בזה שהם אומרים: "אם נביא את גוש קטיף אז יהיה שקט"...

אבל אנחנו לא קנינו את ההתרצות הזאת שלהם כי ידענו מה הולך לקרות ישר אחרי הגירוש...

(האמת היא שהם ידעו שלא יהיה שקט.  ובאמת הם ידעו מה הולך לקרות... הם פשוט הכחישו את זה.)

ותראו מה קרה בעקבות הגירוש ובעקבות ההצבעה שלהם: הסכמי אוסלו, מלחמת לבנון ה-1, פיגועים (כמעט כל יום), מלא אזרחים וחיילים נהרגו בתקופה הזאת...

אחרי דבר שכזה קשה להסתכל לממשלה בעיניים בידיעה שהם היו יכולים למנוע את הגירוש ואת כל הדברים שבאו אחרי הגירוש...

קשה להסתכל לחיילים שפינו אותנו מהבית...

אבל מגיל שמונה אני גרה בקהילה של מגורשים, אז אני די מרגישה מחוברת, וקשה וכואב ממש.

בלי קשר זה קשה כי זה חלק מארץ ישראל שעם ישראל וויתר עליו...

12 שנה שאח שלי הקטן בעולם.

12 שנה מאז שביקרתי את אח שלי בפעם הראשונה. (והאחרונה באותו בית)

לא קראתי את כל התגובות, אבל בכל זאת...

אני גדלתי בגוש... והגוש הוא נוף ילדותי והוא חלק בלתי נפרד ממני.

אני חושבת וכך אני עושה עם אחייני לדוגמה שכבר לא קטנים ולא היו בגוש.

אני הרבה מספרת להם , בד.א כזה על הגוש היפה. על חבל הארץ המפותח והתוסס והמיוחד כ"כ.

הן מבחנת נוף, הן מבחינת פיתוח חקלאות , חינוך , תורה, והן מבחינת נוף אנושי מיוחד במינו.

חשוב לי ממש להעביר להם שאנו נמצאים בדור שרובץ עלו כתם כבד מאוד. כואב מאוד!!

החרבת חבל ארץ מארץ ישראל. ממדינתנו!!! לא היה כדבר הזה!!! אפילו אחאב שהיה רשע זכותו היא ששמר על ארצנו.

ועוד חבל ארץ כ"כ תוסס ומלא חיים ופורח!

לא יאמן!!!

עצוב ולא נתפס.... ה' ! מה זה היה???

עוד נשוב לשם! (אבל זה כבר לא יהיה אותו הדבר)

לה' פתרונים. נזכור לנצח.

זה אומר לי שבפוליטיקה, לא אכפת לאף אחד, והכסף הוא הכל. ואין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמיים..

וכעס ובלבול.

אבל יש לנו בנידודים שגורשו משאנור אנחנו גם מאוד חיים את ההתישבות וראיתי המון סירטונים על 

הגירוש ועל הכל אז אני יודעת בכללי על הגרוש....

זה עצוב!

זה כואב!

לא נשכח!

אבל צריך להתחיל לסלוח!

לחיילים!

למדינה!

לעמ"י!

זה היה מזעזע! אבל הפצע צריך להגליד מתישהו...אנחנו עוד נשוב לשם! ונבנה מחדש את המקום!

וגוש קטיף יחזור למה שהוא היה! אני מאמינה שבשנים הקרובות עוד נשוב לגוש

צריך שהנוער שלנו יתחיל במהלך להחזרת הגוש! שהנוער יתחיל להאבק על הארץ!

כי היא שלנו ולא שלהם! ארץ ישראל לעם ישראל בכוח הזכות ולא בזכות הכוח!

אנחנו-הנוער צריכים ליתעורר ולהילחם! כי גוש קטיף חומש שאנור עצמונה ועמונה הם שלנו!

בשנה הבאה נזכה לראות את בנייתם מחדש של היישובים!

ואף על פי שיתמהמה עם כל זה החכה לו החכה לו בכל יום שיבנה בכל יום שיבנה!

וזה כואב על כל פינוי, גירוש וגם על זה שהר הבית לא כ"כ בידנו

לא תמיד צריך לראות בשביל להרגיש את העצב והצער

את לא גרת שם אין לך זכות לשפוט את האנשים שגרו שם...

ולהגיד שצריך לסלוח...

ובתור אחת שהמשפחה שלה גורשה מגוש קטיף

אחרי דבר כזה אי פשר לסלוח!!

סליחה אם הרגשת שאני מדברת בתקיפות...

זאת לא הייתה הכוונה...

אני אישית לא חושבת שאפשר לשכוח ולסלוח!!

ברור שאחרי 12 שנה מאז הגירוש הכאב לא אותו כאב...

וברור שממשיכים הלאה וקצת מרפים...

אבל הכאב תמיד יישאר ותמיד יהיה לא משנה כמה שנים אחרי...

(לדוגמה: חייל שנהרג במלחמה לעולם לא יישכחו אותו והכאב תמיד יישאר. גם אחרי כמה שנים...)

נתתי את הדוגמה הזאת רק כדי להמחיש שאפילו אחרי 12 שנה הכאב עדיין נשאר...

ולעולם לא יהיה אפשר לרפאות אותו!!

כי זה חלק מהחיים שלך...

זה משהו שעברת...

בחיים בחיים לא נשכח וכמו שאמרו פה קצת סלחנו...

אבל גם לא!!

כי יש לנו הרבה כאב על המדינה שככה היא מפקירה יישוב ותושבים לגורלם!!

ואמרת שעשו הכל כדי לבטל את הגזירה אז אני יגיד לך שממש אבל ממש לא עשו כ"כ הרבה בשביל לבטל אותה...

מי עשה?! הנוער של הגוש?!

ואיפה הממשלה הייתה בכל הסיפור הזה?! (אה... שכחתי הממשלה היא זאת שהצביעה בעד זה...), ובג"ץ עשו משהו?! (אה... נזכרתי הם שמאלנים והם אויב אחד גדול שלנו...)

אף אחד מהאנשים שהיו יכולים למנוע את זה לא עשו שום דבר!!

הרי למה שהם יעשו משהו כדי לעצור את זה אם הם שותפים והצביעו בעד זה?!

הפקירו אותנו...

אם בעמונה עוד היו כאלה שכן נלחמו על זה בגוש קטיף אף אחד לא פעל כדי לעצור את זה... ואני לא אומרת על הנוער (הנוער היחיד שפעל לעצור את זה) אני אומרת על הממשלה, על כל האנשים שהיו יכולים לעצור את זה.. 

(בייחוד שכל מי שהצביע בעד הגירוש ידע שהולך להיות ימים ותקופה לא קלה לעמ"י...

הסכמי אוסלו, מלחמת לבנון ה-1, פיגועים כמעט כל יום, המון אזרחים וחיילים נהרגו בתקופה הזאת..)

הם ידעו מה הולך לקרות ובכל זאת הם העדיפו לשתוק!!!

(אני שואלת את עצמי אם הם באמת שתקו או שזה מה שהם רצו שיקרה...)

ואני יודעת את התשובה...

ואם לא הבנת אז הכאב הוא קצת פחות...

כי אנחנו כן ממשיכים הלאה וכן חיים את החיים...

אבל הכאב עוד שם...

ולצערנו, הוא שם ולעולם תמיד יישאר!!

את הגירוש אני לא זוכרת אבל ההורים שלי מספרים לנו

חוץ מזה שיש עליות לחומש.. אז כל פעם שאני עולה או סתם נזכרת אז זה מעלה תחושות של:'המדינה גירשה סתם, ויתרה על חלקים מהארץ לטובת שום דבר!! אז למה המדינה לא מתקנת את הטעות?? לפחות בתור התחלה להחזיר את חומש, שאנור, גנים וכדים, שאף אחד לא גר שם, זה התפקיד שלנו, קדימה!!

יאלה, עולים לשאנור ביום חמישי, הסעות מכל הארץ!

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.