כי אני לא זוכרת כלום.. אבל היה את הפינוי של עמונה ששם זה היה כואב ועצוב ממש..

את התקופה ההיא אני זוכרת ממש במעומם.. אני זוכרת אמא שלי הייתה יושבת ליד המחשב ורואה תמונות של הגירוש, והיו לה דמעות. אני לא ממש הבנתי מה זה ולכן עד גיל 5-6 חשבתי שזה היה מלחמה (מול הערבים).

12 שנים לגירוש אומר לי... המון! לחשוב שיהודים גירשו יהודים זה מזעזע אותי כל פעם מחדש. נכון, אני לא זוכרת את זה. נכון, אני לא מכירה ממש טוב מישהו שהיה גר שם וגירשו אותו. אבל... לדמיין שזה באמת היה.. לראות תמונות, הסרטות וסיפורים זה מזעזע!

אני לא מצליחה לבטא את מה שיש לי בראש על זה, אז אני רק אכתוב שזה ממש נוגע בי! וכשאני חושבת על הגירוש אני הרבה פעמים בוכה... 

אוף... יש לי הרבה מה לכתוב ולא עולה לי מילים מתאימות

זה מבטא את הרוע של הממשלה שמוכנה לגרש יהודים ,זה הגרוש הכי מוכר ,אנשים עדיין חיים עם זה 

קיצור...

וזה אומר לי ש

תכלס.. הרסו ל המון דברים.. למרות שיש לי עכשו הכל וזה.. אבל תכלס אני רואה סרטים על הגרוש  ואני אומרת וואלה איזה זבל, סליחה על המילה.. כאילו מספרים לי על כל מיני שכנים שהיו לנו.. שהיום אני לא יודעת מיהם. על הים, המשפחתיות, הניסים, על כל הטוב הזה שעכשו כבר אין, זהו, חלף עבר.. היום במקום המדהים הזה יושבים ערבים ומתכננים איך להרוג אותי..

ומישי שלא גרשו אותה..

כאילו, זה הרגשה רעה כזאת..

ואללה המדינה שלי נגדי (ככה זה נשמע)

לקחו אנשים מהעם שלנו,במדינה שלנו, ופשוט הרסו להם חיים שלמים..

לטובת מי?

לטובת האויב!

והיום זה רק לרעתנו..

כאילו זה להגיד: 

אם עכשו מחזירים לנו את זה,

אני יעבור לשם בתור אישה, למרות שאני לא מכירה כלום וזה..

וזה המון כעס.

אבל אני כל הזמן שומע סיפורים וזיכרונות ואני מרגיש ממש מחובר לגוש ואני רוצה באמת לחזור לשם

קודם כל לחצי מהילדות קוראים בשמות שקשורים לגוש וכל הזמן נזכרים בזה.

וגם ביום של גוש קטיף מציינים את זה בבית ספר וכן גם ילדות שלא נולדו מסתכלות ורואות ואכפת להם

וגם בגלל שאנחנו בשנת בת מצווה אז הרבה בנות עושות דרשות וכו' ואפילו לקחו אותנו פעם אחת למוזיאון של הגוש וקיצור כל השכבה והבית ספר יודעים מה זה יודעים מה זה היה מה היה שם וכו' וגם רואים לפעמים סרטים ונזכרים גם אם לא היו שםתתת

אבל בהחלט לא הייתי שם. ואני חושב...שאם לא הייתי עובר הרבה(מספיק) דברים בחיים שלי ולא היה לי את האופי שלי-זה בהחלט לא היה משפיע עלי.

ברגע שיהודי יודע את הערך ואת ההפסד הגדול שחווינו בעקבות הגרוש ואת המשמעות של העניין וההשלכות היום-זה לא כואב.

רק אם חותרים לעומק ומקבלים קצת מוסר מהתורה-אפשר לחוות את הדברים יותר בעומק.

זה דיי דומה לשואה. להבדיל וכו'

אבל את זה...פחות מנציחים.חבל.

פעם העלתי פה איזה שרשור שבו ציינתי שמישהו בקש ממני למסור משהו שהוא כתב. יש כאלה שיאמרו שזה לא בסדר מצידי אבל(אני אישית לא קורה לזה שקר שכן לא ציינתי מי זה ומאיפה הוא במקור אבל) סוג של שיקרתי.אני כתבתי את זה. וזה בא מעומק הלב.

ברגע שמתחברים לחושה,להוייה של זה-לא מסוגלים להתנתק עד היום.

אני לא מסוגל להתנתק.

לא מסוגל להתנתק /  A.N

כתום בעיניים. השמיים כלועגים בשתיקתם הכחולה. כחולה כדגל.
אני מסנוור,מוכה הלם. זו לא רק השמש שמאירה בעוז והדמעות שרותחות בעיני בכעס מהול בכאב וצער. זו הידיעה הפנימית,העמוקה הזו שזה לא נכון,לא הוגן. עוול שיקרי וחסר היגיון.
כולנו עומדים מחוץ לבית ההרוס ובכול זאת לא מוכנים להיקרע ממנו. ככה תמיד אמר לנו אותו הבד המעוטר בסמלו של דוד,של משיח. 
אנחנו מושרשים עמוק באדמה הזו. כל כך עמוק שבשבילו זו כבר לא אדמה. זו האמונה שלנו,מקור הקדושה הנצחי שלנו,ועכשיו להיעקר ממנו? לגלות למקום אחר?

האדמה בה נטמעו אגלי הזעה,טיפות הדם והדמעות יופקרו כלא היו?
אפילו לחשוב הלאה...אני לא מסוגל. לא מסוגל להתנתק.

אני זוכרת את השרשרת האנושית 

התפילה בכותל

ההפגנות

הסרטים והחולצות הכתומות

את הביקור האחרון בגוש

ובכללי את כל המתח שהיה...

מה זה אומר לי היום? בעיקר צער על מה שהיה.. תאמת שזה לא אומר לי ככ הרבה היום. פשוט עצוב ממש. 

ואני והמשפחה שלי היינו שם המון...

כל הזמן!!

וגם מתי שגירשו אותנו מהבית!!

אני הייתי בת חמש וחצי..

ואני זוכרת המון!!!

"הזיכרונות עוד שורפים את המוח האהבה לא כבתה גם לא הרוח"...

עוד נשוב לשם בעז"ה!!!

זה אומר לי שיהודי לא יכול לגרש יהודי מהבית שלו!!!!

שיש לנו ממשלה שממשיכה לגרש יהודים מהבית שלהם, עוקרת יישובים שהם חלק מאדמת ארץ ישראל השלמה!!

ואסור להיות חלק מדבר כזה!!!

ממשלה שהורסת לאנשים חיים שלמים....

יש משפחות מגוש קטיף שעדיין אין להם בית!!!

וגם היום יש משפחות של עמונה שאין להם בית!!!

אנחנו לא נשכח ולא נסלח על מה שהיה שם!!!!!

ממשלה שמאלנית שכל כולה רוע!!!!

בג"ץ שהוא לא פחות מאשר האויב שלנו...

ראש ממשלה וכנסת שאין להם מושג מכלום וחושבים שכל מה שקורה זה משחק ואנחנו החיילים שלהם שהם יכולים להשתמש בנו מתי שמתחשק להם...

וזה לא יקרה יותר!!!

לא ניתן לגרש עוד יהודים מביתם ולעקור עוד יישובים!!

הגיעו מים עד נפש!!!!!

**************

ושוב אותו ניגון 
ששרת לי פעם שיר ערש 
הוא מתנגן בלב מזכיר דברים משם 
שם אל מול אותו הים 
כשהחולות היו לי בית 
והרוחות לחשו לי שאנל'א לבד 

ואת החזקת לי את היד 
אמרת: "הבט אל השמים" 
הבטחת שיום יבוא ועוד נשוב לכאן... 

אמא, אם הייתי יכול רק 
לרפא את הגעגוע 
הזיכרונות עוד שורפים את המוח 
האהבה לא ניצחה גם לא הרוח 
אמא אם הייתי יכול רק 
להאמין לך ולא לברוח 
הלב נבגד הוא לא נותן לי לבטוח 
רק הניגון עוד נותן את הכח 

ושוב אותו ניגון 
בכל שנה בקיץ 
בחממות גדלים פרחים כתומים כמו אז 
גם הילדים פרחו לאט 
כמעט כולם הקימו בית 
רק השמות של הרחובות זוכרים מה שנגנז 

זוכרת שרנו מול היכל 
אם אשכחך ירושלים 
צעקנו יום יבוא ועוד נשוב לכאן... 

אמא, אם הייתי יכול רק 
לרפא את הגעגוע... 

עוד נשוב לשם, עוד נשוב לשם, עוד נשוב אמא, עוד נשוב... 

אמא, אם הייתי יכול רק 
לרפא את הגעגוע 
הזיכרונות עוד שורפים את המוח 
האהבה לא כבתה גם לא הרוח 
אמא אם הייתי יכול רק 
להאמין לך ולא לברוח 
הלב פועם, הלב רוצה שוב לשמוח 
והניגון עוד נותן את הכח

כל מי שהצביע בעד הגירוש הצביע  כך בטענה שיהיה שקט ושלום.

שנחזיר את הביטחון באיזור הדרום ורצועת עזה. (כולם יודעים מה היה בזמן גוש קטיף ולפני... כל הפיגועים שהיו...)

שאם נביא את השטח הזה לאויב שלנו יווצר מצב של שקט ברצועה...

(כולנו יודעים שזה שקר!! וגם הממשלה בעצמה ידעה את זה...)

הם חשבו שהם מרצים אותנו בזה שהם אומרים: "אם נביא את גוש קטיף אז יהיה שקט"...

אבל אנחנו לא קנינו את ההתרצות הזאת שלהם כי ידענו מה הולך לקרות ישר אחרי הגירוש...

(האמת היא שהם ידעו שלא יהיה שקט.  ובאמת הם ידעו מה הולך לקרות... הם פשוט הכחישו את זה.)

ותראו מה קרה בעקבות הגירוש ובעקבות ההצבעה שלהם: הסכמי אוסלו, מלחמת לבנון ה-1, פיגועים (כמעט כל יום), מלא אזרחים וחיילים נהרגו בתקופה הזאת...

אחרי דבר שכזה קשה להסתכל לממשלה בעיניים בידיעה שהם היו יכולים למנוע את הגירוש ואת כל הדברים שבאו אחרי הגירוש...

קשה להסתכל לחיילים שפינו אותנו מהבית...

על אנשים טובים ואידיאליסטים (הזכרונות הם מסרטים..) על אווירה של ים וחולות.. ובעיקר הרגש כואב...רגשי פרדה מטורפים ממקום שהיה לא רק מקום אלה ניחוח ואווירה...

(בתור ילדה בת 4 בערך..הגענו לחומש לחזק את המשפחות,ואז זה היה נראה לי כאילו החיילים האכזריים והרשעים חוטפים אמהות וילדים.... אוחח ילדים..)

אבל מגיל שמונה אני גרה בקהילה של מגורשים, אז אני די מרגישה מחוברת, וקשה וכואב ממש.

בלי קשר זה קשה כי זה חלק מארץ ישראל שעם ישראל וויתר עליו...

12 שנה שאח שלי הקטן בעולם.

12 שנה מאז שביקרתי את אח שלי בפעם הראשונה. (והאחרונה באותו בית)

לא קראתי את כל התגובות, אבל בכל זאת...

אני גדלתי בגוש... והגוש הוא נוף ילדותי והוא חלק בלתי נפרד ממני.

אני חושבת וכך אני עושה עם אחייני לדוגמה שכבר לא קטנים ולא היו בגוש.

אני הרבה מספרת להם , בד.א כזה על הגוש היפה. על חבל הארץ המפותח והתוסס והמיוחד כ"כ.

הן מבחנת נוף, הן מבחינת פיתוח חקלאות , חינוך , תורה, והן מבחינת נוף אנושי מיוחד במינו.

חשוב לי ממש להעביר להם שאנו נמצאים בדור שרובץ עלו כתם כבד מאוד. כואב מאוד!!

החרבת חבל ארץ מארץ ישראל. ממדינתנו!!! לא היה כדבר הזה!!! אפילו אחאב שהיה רשע זכותו היא ששמר על ארצנו.

ועוד חבל ארץ כ"כ תוסס ומלא חיים ופורח!

לא יאמן!!!

עצוב ולא נתפס.... ה' ! מה זה היה???

עוד נשוב לשם! (אבל זה כבר לא יהיה אותו הדבר)

לה' פתרונים. נזכור לנצח.

זה אומר לי שבפוליטיקה, לא אכפת לאף אחד, והכסף הוא הכל. ואין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמיים..

וכעס ובלבול.

אבל יש לנו בנידודים שגורשו משאנור אנחנו גם מאוד חיים את ההתישבות וראיתי המון סירטונים על 

הגירוש ועל הכל אז אני יודעת בכללי על הגרוש....

זה עצוב!

זה כואב!

לא נשכח!

אבל צריך להתחיל לסלוח!

לחיילים!

למדינה!

לעמ"י!

זה היה מזעזע! אבל הפצע צריך להגליד מתישהו...אנחנו עוד נשוב לשם! ונבנה מחדש את המקום!

וגוש קטיף יחזור למה שהוא היה! אני מאמינה שבשנים הקרובות עוד נשוב לגוש

צריך שהנוער שלנו יתחיל במהלך להחזרת הגוש! שהנוער יתחיל להאבק על הארץ!

כי היא שלנו ולא שלהם! ארץ ישראל לעם ישראל בכוח הזכות ולא בזכות הכוח!

אנחנו-הנוער צריכים ליתעורר ולהילחם! כי גוש קטיף חומש שאנור עצמונה ועמונה הם שלנו!

בשנה הבאה נזכה לראות את בנייתם מחדש של היישובים!

ואף על פי שיתמהמה עם כל זה החכה לו החכה לו בכל יום שיבנה בכל יום שיבנה!

וזה כואב על כל פינוי, גירוש וגם על זה שהר הבית לא כ"כ בידנו

לא תמיד צריך לראות בשביל להרגיש את העצב והצער

את לא גרת שם אין לך זכות לשפוט את האנשים שגרו שם...

ולהגיד שצריך לסלוח...

ובתור אחת שהמשפחה שלה גורשה מגוש קטיף

אחרי דבר כזה אי פשר לסלוח!!

אבל צריך אכשהו להתחיל יותר לדבר על העתיד של הבנייה שבעז"ה נתחיל מתישהו בגוש קטיף

ושנחזור מחדש לשם מאשר להיכנס בכאב ולזכור כל החיים את העבר

זה מתסכל וזה כואב ואני שיא המבינה 

אני לא חוויתי את זה אבל אני בוכה יחד איתך

אני מסתכלת על הסירטונים ושומעת את הסיפורים ודמעות זולגות לי מהעניים

לעולם לא נשכח!

את כל העוצמות והקדושה והאמונה שהיו בימיהם של גוש קטיף!

אבל זו היתה גזרה משמיים ועשו הכל כדי לבטלה!

התפללנו בכינו הפגנו התחננו נלחמנו והאמנו

אבל זה בסוף קרה!

הפילוג בעם ישראל לא יוכל להמשיך עם השנים!

כי צריך עם מאוחד!

צריך עם שלמרות שחווה משברים הוא יודע שעל העבר הוא יוכל להתבסס קדימה באמונה תפילה ותקווה!

ועם הכאב הגדול צריך להמשיך..לא לשכוח אבל להמשיך!

לישפוט את אנשי גוש קטיף??? לשפוט??? אניייייי????

אנחנו ואנשי גוש קטיף כמו אחים.. כמו משפחה!

אני בוכה יחד איתם! הכאב הוא אותו כאב אם כי שלכם גדול יותר אבל הכאב שלנו הוא עוצמתי וחזק גם!

אני איתכם!

אבל הגיע הזמן לתת לכאב קצת להרפות!

לתת לכעס קצת שיחרור!

ואנחנו בעז"ה נשוב לשם! בטוח שנשוב לשם! לשנה הבאה בגוש קטיף הבנוייה!!!!!!!!!!!

סליחה אם הרגשת שאני מדברת בתקיפות...

זאת לא הייתה הכוונה...

אני אישית לא חושבת שאפשר לשכוח ולסלוח!!

ברור שאחרי 12 שנה מאז הגירוש הכאב לא אותו כאב...

וברור שממשיכים הלאה וקצת מרפים...

אבל הכאב תמיד יישאר ותמיד יהיה לא משנה כמה שנים אחרי...

(לדוגמה: חייל שנהרג במלחמה לעולם לא יישכחו אותו והכאב תמיד יישאר. גם אחרי כמה שנים...)

נתתי את הדוגמה הזאת רק כדי להמחיש שאפילו אחרי 12 שנה הכאב עדיין נשאר...

ולעולם לא יהיה אפשר לרפאות אותו!!

כי זה חלק מהחיים שלך...

זה משהו שעברת...

בחיים בחיים לא נשכח וכמו שאמרו פה קצת סלחנו...

אבל גם לא!!

כי יש לנו הרבה כאב על המדינה שככה היא מפקירה יישוב ותושבים לגורלם!!

ואמרת שעשו הכל כדי לבטל את הגזירה אז אני יגיד לך שממש אבל ממש לא עשו כ"כ הרבה בשביל לבטל אותה...

מי עשה?! הנוער של הגוש?!

ואיפה הממשלה הייתה בכל הסיפור הזה?! (אה... שכחתי הממשלה היא זאת שהצביעה בעד זה...), ובג"ץ עשו משהו?! (אה... נזכרתי הם שמאלנים והם אויב אחד גדול שלנו...)

אף אחד מהאנשים שהיו יכולים למנוע את זה לא עשו שום דבר!!

הרי למה שהם יעשו משהו כדי לעצור את זה אם הם שותפים והצביעו בעד זה?!

הפקירו אותנו...

אם בעמונה עוד היו כאלה שכן נלחמו על זה בגוש קטיף אף אחד לא פעל כדי לעצור את זה... ואני לא אומרת על הנוער (הנוער היחיד שפעל לעצור את זה) אני אומרת על הממשלה, על כל האנשים שהיו יכולים לעצור את זה.. 

(בייחוד שכל מי שהצביע בעד הגירוש ידע שהולך להיות ימים ותקופה לא קלה לעמ"י...

הסכמי אוסלו, מלחמת לבנון ה-1, פיגועים כמעט כל יום, המון אזרחים וחיילים נהרגו בתקופה הזאת..)

הם ידעו מה הולך לקרות ובכל זאת הם העדיפו לשתוק!!!

(אני שואלת את עצמי אם הם באמת שתקו או שזה מה שהם רצו שיקרה...)

ואני יודעת את התשובה...

ואם לא הבנת אז הכאב הוא קצת פחות...

כי אנחנו כן ממשיכים הלאה וכן חיים את החיים...

אבל הכאב עוד שם...

ולצערנו, הוא שם ולעולם תמיד יישאר!!

שנזכה לראות בבניתה!

שאני מתכוונת שעשינו את כל מה שאנחנו יכולים אני מתכוונת לכל הנוער 

עשינו הפגנות ושרשרת ענקית ונלחמנו מכל הלב!

על הממשלה אי אפשר לסמוך ובחיים לא חשבתי שהממשלה תעשה ותילחם בשביל דברים כאלו

בעצם היא לא נלחמת על שום דבר ואנחנו עם מאוד סלחני ותמים ושליו כזה

כלומר הממשלה ורוח של כל השמאלנים זה רוח כזה

אבל בואי לא נרכל למה כי עכשיו תשעה באב ו..

את הגירוש אני לא זוכרת אבל ההורים שלי מספרים לנו

חוץ מזה שיש עליות לחומש.. אז כל פעם שאני עולה או סתם נזכרת אז זה מעלה תחושות של:'המדינה גירשה סתם, ויתרה על חלקים מהארץ לטובת שום דבר!! אז למה המדינה לא מתקנת את הטעות?? לפחות בתור התחלה להחזיר את חומש, שאנור, גנים וכדים, שאף אחד לא גר שם, זה התפקיד שלנו, קדימה!!

יאלה, עולים לשאנור ביום חמישי, הסעות מכל הארץ!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...