אבל מאחר וזה טבעי (נמחק עקב ציניות יתר) אז אפשר לרמוז- א.מתוך ידיעה/תקווה שזה לא יביך אותו.
ב. כדי שהוא יוכל להבין למה בלי להפגע.
ג. אישית כבר כמעט ולא מביך אותי לדבר על זה(ברמזים בעיקר).

את צודקת שזה יכול להסביר הרבה מצבים והלכי נפש, וכל עוד זה ברמיזה עדינה שלא מוסיפה מקום לדיון זה באמת לא כזה נורא.
אבל אם זה הופך להיות משהו נוכח בשיח (לא דיון, אבל כן מוזכר תכופות) ולא מעומעם ברקע - לדעתי בעייתי, גם לא צנוע וגם לא נעים.

לא חושב שזה שיש מסכת שלמה בנושא הופכת משהו מטאבו למושג שאפשר לדבר עליו בפרהסיא ובלי בושה.

אם יש לו קצת שכל למה זה קורה יומיים (או כמה שזה, משתנה כידוע...) בהפרשים של חודש - שיבין.

 

כגבר, זה ממש בסדר אם היא תאמר לי (והיו דברים מעולם).

אין מה להתבייש בזה, זה טבעי וזה אפילו מרגיע שזה עובד בצורה תקינה.

בס"ד

רוב הבחורים לא תמימים מדי. הם יבינו לבד.

יכולה להגיד שהיא לא מרגישה טוב.

אני זוכר שפעם מצאתי תיק של בחורה שהייתה בזמנה בחודש, ופתחתי כדי למצוא סימנים להחזיר, ומה שראיתי עשה לי סיוטים.

דרך אגב, לא הייתי מגדיר 'נפלאות הבורא', על דבר שנוצר בגלל חטא חוה.

אולי הסבל הכרוך בזה כן אבל זה דבר טבעי שכך נוצרים חיים. ולפותחת - אני ספציפית הייתי מבין אם היא הייתה רומזת כמו שכי בשמחה תצאו אמר אבל אם אדם שכנראה לא יבין הייתי חושב שכדאי לרמוז לו על זה בצורה שיבין את הסיבה.

נכון שיש בזה צער, כי כל הקללות יש בהם צער.

גם דברים שבאו בעקבות חטא יכולים להיות נפלאים... במיוחד מערכת כ"כ מתוחכמת כמו מחזוריות האישה. זה די מדהים ומפליא לראות את כל המשמעויות של זה.

(מעבר לזה, אתה נמצא בפורום שיש בו גם בנות... מניח שבתור בת מאוד לא נעים לקרוא משפט כזה...)

תתפלא או לא בזכות זה האישה מתחדשת
ונוצרים חיים בעולם.
הלוואי שתמצא מישהי שלא תגעיל אותך

יש לזה הרבה תפקידים חשובים לבריאות האדם.

אבל כנראה שהמסייטים שלך ישכנו בארון בשירותים שלכם ותצטרך להישאר איתם לבד לפעמים.
זה מגוחך.

וחוץ מזה שבדיוק כמו שלא הייתי מתחתנת עם מישהו שהפרצוף שלי דוחה בעיניו ככה לא הייתי מתחתנת עם מישהו שהטבע הביולוגי שלי דוחה בעיניו. (האמת שאפילו יותר. זה מרגיש כאילו הוא מחפש לו איזה ברבי)

יכול להקיא רק מלראות צואה, אבל אני בשמחה יחליף טיטולים לתינוק שלי.

כשאני בדייט מדובר בבחורה שלא בניתי אהבה עדיין אליה, אז טבעי שארגיש גועל.

אני לא מרגישה טוב היום יש לי בחילות/כאב ראש/חום/ואטאבר בתור גבר מעדיף לשמוע כזה דבר ולקבל ביטול ברגע האחרון שישבש לי תוכניות מאשר לקבל רמיזות אפילו דקות בענין. בתור גבר שמעולם לא היה במערכת יחסים אף פעם לא נפגשתי עם כזה דבר וזה יוצר סלידה ופחד מהדבר הזה

תהליך מסויים שיש לבנות ולנו אין לא צריך להכנס ולחקור את זה יותר מדי אבל צריך לדעת שיש לזה השפעות מסויימות. ואם היא יודעת מראש (מה שקורה בד''כ) אז עדיף שתודיע מראש כדי שלא תתכנן תוכניות ותצטרך לבטל ברגע האחרון.

ולמה זה נצרך לציין בדיוק מה הסיבה?

 

הפחד והסלידה שלהם לגיטימיים בהחלט.

זה זר ולא מוכר,

וכשמתעמקים בזה זה גם די מרתיע, לא סמפטי ולא נעים.

 

תכל'ס? זה בכלל לא עניינכם אז למה לשתף אתכם?

שזה גם תלוי בטיב הקשר.
לא חושב שצריך להגיד מה הסיבה, אבל אם הם קבעו לדייט והיא פתאום רואה שבגלל זה לא מסתדר לה אז היא צריכה ליידע אותו שהיא לא יכולה להפגש ולא להפיל עליו יום לפני בתואנה שהיא פתאום לא מרגישה טוב. אני לא חושב שהיא צריכה לתת לו את הסיבה אבל אם היא נתנה את הסיבה הזו זה לא מרתיע בכלל, זה לגיטימי.
אני לא מתעמק וזה כרגע לא מעניין אותי מה קורה לבחורה שזה קורה ולכן אני לא סולד מזה. אני מבין שזה תהליך לא נעים ולא נכנס לזה יותר.
את צודקת שזה לא ענייננו אבל אם הבחורה מרגישה צורך להסביר למה היא לא יכולה, אני אקבל את זה בהבנה.


עריכה: אני לא כ''כ נוגע בדבר וזה אף פעם לא עניין אותי לכן אני לא כ''כ נזעק על זה. אם אתן הבנות אומרות שזה לא לעניין אני מקבל. אני רק עניתי על השאלה שמגיבה חדפ שאלה את הבנים.

דיי שונה מרוב האנשים.. בהרבה תחומים.

לגבי שאלתך אני חושב שאין תחליף טוב לאמת, פשוטה כנה בצורה צנועה. מה יותר טוב מזה?
הוא יבין מה הבעיה ולא יכנס לסרטים.
הוא ירגיש שאת סומכת עליו, כי את משתפת אותו בכך.
לדעתי יכול רק להוסיף לקשר.

הרי כמו שאמרת - זה טבעי, זה לא משהו שצריך להתבייש בו, ואי אפשר להתעלם ממנו ולהגיד שהכל כרגיל.

בהצלחה

מישהו שאל אותי בעקיפין על כך. בערך.
זה לא היה במקום והערתי לו למרות שזה היה באמת בעקיפין ובסדר יחסית... אבל אני לעצמי שמחתי שהוא שאל מה ששאל כי ממש התלבט וסתם העיק עליו ממש.
ולכן אני חושבת שאולי לפעמים יש מקום לרמוז בצורה כזאת או אחרת כדי לחסוך ספקות ולבטים.... גם בעניין מצבי רוח.
אבל ברמה הגורפת אני לא חושבת שצריך להגיד יותר מ"אני לא מרגישה טוב כרגע".

אבל בנים, מפה ועד להגיד שזה מגעיל הדרך ארוכה! קצת נסחפתם! קצת הרבה! תופעה טבעית בריאה וטובה!
מגעיל? תתבגרו! אתם יכולים להגיד שזה טו מאץ' אינפורמיישן בשבילכם ואתם לא מעוניינים לשמוע... אבל להגיד שזה מגעיל שזה גורם לסלידה ופחד? זה ילדותי...!!!
חשבתי שאתם רוצים להתחתן...

כמו שאדם שיספר בדייט הראשון על הפטריות בצפרניים של הרגליים יצטרך כנראה למות רווק.יש דברים שמדברים עליהם רק אחרי החתונה

אבל להיגעל זה מוגזם.
באיזשהו מקום האמירה שזה מגעיל וגורם לסלידה פוגעת בעיני.
גם אם אתם חושבים ככה, זה מסוג המחשבות שתשמרו בבטן ואל תוציאו.
להגיד "איכס" וכיוצא בזאת זה בעיני התנהגות של גיל 14-17.



* מלבד פעמים שמרגישים שעדיף לומר במשפט קצר ותכליתי כדי לא להשתגע... אבל זה באמת מאד ספציפי.

חטא בלשון ועל כל העדה תקצפי? -לא באמת טרוניה, לגמרי מבין אותך ובאמת לא נאה ולא במקום. גמני בתור בן חרדתי.

 

ולפותחת השירשור, ראשית, אין דבר כזה מתעקש למה. את אומרת שאת לא מרגישה טוב וזהו. מה זו החטטנות הזו? בכלל לא מתחיל הדיון אם אני מסתכל על השאילה מחשש לצד שלו.

שנית, וזה יותר חשוב וזה הצד שלך בנושא: מתחלק העניין לפי  דעתי, ברור שבחודש הראשון-שני לקשר ממש שאין עניין לדבר עלזה, וכמו שאמר למעלה בזמן האחרון, זה שיש מסכת שלימה עלזה ממש אבל ממש לא אומר שצריך להעלות אתזה לדיון חופשי חודשי..ואצלנו ד.א. בדף היומי השכונתי שהועבר, היו מוציאים נערים וצעירים מהשיעור בכל מיני נושאים שכאלו..שלא כל מה שהגמרא מדברת עליו צריך בכל גיל להיחשף אליו (והיא מדברת על הכל והנושא הזה עוד עדין).

הצד השני והוא המקרה שנשמע קרוב אלייך והוא שהמצב קצת מקשה להחליק תעניין ברק - "לא מרגישה טוב"..אלא קצת יותר משפיע ומשליך מזה. לכן זה מקרה יותר מיוחד ואומר שעדיף למי שהיא בתחילת קשר-חודשיים שתשתדל עדיין להצניע את הדבר, אבל אם מקשה על היחס אפשר באמת לרמוז וכו..ואם עברנו את החודשיים+ אפשר יותר בקלות לרמוז ואולי לדבר **קצת קצת** שיבין יותר מתי ולמה אנלא הכי אני איתו..וכמובן כשהכל לפי מה שנהוג ביניהם לדבר בפתיחות *ובצניעות* על הנושאים כאלה.

 

אני ד.א. פתוח ברמה שאין "גרוע" ממני (בא מסביבה חילונית) ועדיין בפעם הראשונה שעלה הנושא עם דתייה בפגישה מתקדמת, מאוד נזהרתי ולא רציתי לשמוע מעבר(ואני עוד זה ששמתי דברים על השולחן)..מצד הצניעות והלא רלוונטיות(שוב אם המצב מצריך יותר פירוט כדי להסביר התנהלויות, צריך להסביר למי שלא יודע), הרגיש לי לא שייך בתור דתיים לפתוח תנושא כשאנחנו עדיין לא לקראת ממש שלב מתקדם בקשר.. וזה עוד שמול חילונייה השד יודע שאין לי גבול בעל מה לדבר, ונושא כזה זה כלום ושוםדבר.

וחשוב! פגישה מתקדמת לנושאים כאלה צריך להגדיר ע"פ זמן ולא יכולת פתיחות! כחודשיים והלאה..ואעפ שתרגישו פתוחים כבר גם לפני! אם אני אפול על אחת פתוחה פחד גם כמוני בדייט ראשון, נראה לכם הגיוני שנדבר על הנושא בפגישה ראשונה כי אנו פתוחים? *פתוחים זה לא הכשר לדבר על העניין*, זה *רק מסוגלות והכלה לדבר על העניין* כשיגיע הזמן המתאים. נושא שבצניעות ידובר רק לאחר שיהיה *קשר ממשי* תקופה משמעותית שיוצאים, ולא רק פתיחות. כי אחרת, יצא שנדבר בשם הפתיחות על נושאים לא צנועים עם כל אחת פתוחה שנצא בהתחלה.. -ולא כך צריך להיות הדבר כמובן.

 

שניים אמרו.

אבל אפשר להבין קצת חשש מהנושא כמו ששניים הביעו כאן, אבל לא התבטאות שכזו כמו שאחד הגיב בטעות כנראה

חשש ואפילו חרדה מדבר שאתה לא חי אותו אלא יותר מודע לקיומו מרחוק שזה נורמלי ותקין.

לבין תחושת גועל וסלידה.

מסכים איתי?

בתחילה יוחס אצלי סלידה לחשש וכו אבל הרב גוגל הרגע האיר את עיני שהוא ממשפחת הגועל כדברייך.. מקבל את דברייך.
אז "שניים חטאו ועל כל.. ''
כן מסכים איתך באמת שהתגובה הלא ראויה לדבר יותר פושה בציבור..:/

לא יודע אם נכון לכתוב כמו שהוא כתב.


אבל מצד האמת, הוא צודק, וד"ל.

לא פותח על זה דיון פה בלנ"ד.

אני חושב שעדיף להימנע לגמרי מלדבר או לרמוז על זה,

אמנם זה תהליך טבעי אבל יש דברים שהצנעה יפה להם.

הייתי מעדיף שהיא פשוט תאמר שהיא לא מרגישה טוב.

 

(זאת דעתי כרגע, לא סגור לגמרי..)

מה הכוונה שהגבר מתעקש לדעת למה? הבחורה אומרת " אני לא מרגישה טוב" ונגמר הסיפור. אם הבחור שפוי ומכיל הוא יקבל ויבין ולא ימשיך לשאול שאלות.

האם הייתי משתפת?
לא, אני לא חושבת שבשלב כזה הוא צריך להתעסק בכל דבר.
באופן כללי אם קבענו, אקח כדור.
אם הכדור לא משפיע או שאני ממש לא עומדת על הרגלים אגיד לו שאני לא מרגישה טוב.
אם הוא יבין שיבין.
(רק הערה ממש חשובה! בנים, לא כל פעם מעכשיו והלאה שמישהי תגיד לכם שהיא לא מרגישה טוב תסיקו שהיא נידה. אנחנו גם לא מרגישות טוב סתם ככה.. מסיבות אחרות).

גם כשהקשר הוא פתוח ומתקדם לא נכון לדבר על כל דבר, וזה שהתופעה היא טבעית - זה בסדר ונכון אבל יש עוד הרבה דברים טבעים שנדבר עליהם בזמנם.

עכשיו משהו לבנות.. אז נכון שזו תקופה עם הרבה הורמונים.
אבל לדעתי, לפעמים אנחנו "עולות על הגל" ונותנות הצדקה.
לדעתי יש כאן מימד פסיכולוגי ענק!!!
אז סבבה, יש לך הורמונים כעת-

אבל השליטה היא עדיין ש-ל-ך.

את לא צריכה בשם כך להתנהג בצורה לא ראויה ועוד להאשים את...

יצאתי עם אחת בקשר סופר מתקדם... ואותו יום שהיה לה את זה (היא רמזה לי באופן דק מאוד אח"כ את זה) היא התנהגה בצורה כל כך דוחה... ממש. הרגשתי כאילו היא ילדה בת 4 ולא בת עשרים ו-
זה כל כך תסכל ואכזב אותי (בנוסף לעוד תסכולים ממנה). כמה שעשיתי למענה אותו יום וקיבלתי 0 הערכה מצידה. כלום.
אני לא מבין, גם אם אני לא מרגיש טוב, עדיין זה לא אומר שאחרים צריכים גם לא להרגיש טוב בגללי! מה שיעשו למעני כשאני לא חש בטוב, אעריך את זה מאוד. אדע לשלוט על עצמי גם אם אין לי עצבים/מצב רוח/כח וכו'. אף אחד לט צריך לסבול ממני בגלל זה...

אבל במקרה הזה - לך תדע מה הן מרגישות...
לנו הגברים אין ולא יהיה מושג באמת איך זה מרגיש וכמה כוחות נפש נדרשים על מנת לנסות להתנהג כרגיל... אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.

אבל אתה צודק כמו שמור ולבונה צודקת - זה לא פוטר בחורות מלנסות לתת לבחור תחושה טובה.

באופן כללי רק עדיף שתגיד שהיא לא מרגישה הכי טוב, לא חייבת לפרט כמובן. ההתנהגות שלה תראה באור שונה.
אם היא היתה אומרת את זה מראש ייתכן והייתי רואה את זה אחרת. היא לא אמרה לי כלום באותו יום, והתסכול של אותו יום הצטרף לתסכולים הקודמים ממנה. זו היתה אותה התנהגות רק מוקצנת. באמת כבר שקלתי להגיד קדיש על הקשר. יום אחרי היא התקשרה להתנצל כאילו. מבקשת סליחה וצוחקת ביחד... עזוב שלא נדע.

ו @מור ולבונה כאן אני דווקא פחות מסכימה איתך כלומר, כן, אבל יש באמירה הזאת משהו מטעה.

על כל אחת זה משפיע באופן אחר, ויש בנות שבאמת באמת יוצאות מכלל שליטה.
לא כל מי שיוצאת משליטה, זה בגלל שהיא מחפשת הצדקה להאשים. אף אישה לא נהנת מהשתוללות הורמונים וההשלכות שלהם, תהיו בטוחים בזה.

היא באמת לא שולטת במצב הרוח שלה, ובמיוחד כשהיא לא מודעת לקשר בין הגוף והנפש שלה... לא כולן מודעות.

באמת.

חשבתי שזה עניין של כאבים, ולא כאלו חזקים - הרי היא לא התפתלה מכאבים במיטה, ולא התאשפזה בגלל זה... טוב, עכשו ברור למה העודף צומי והיחס הטוב שנתתי לה, מעבר לרגיל, לא עזרו.

תודה על המידע. את אחותי/אמי לא הייתי שואל בחיים על דברים כאלו.

אבל אולי זה אפשרי ברמיזה בטלפון בשלבים מתקדמים... אבל תכל'ס הייתי מצפה מעצמי להצליח להבין את המצב... אני מקווה בכל אופן 😑😁

בתור גבר רווק, לי אישית קשה להבין את זה. אין לי מושג קלוש למה החוויה הזאת דומה וכשאני שומע על זה מישהי זה כמו שחייזר יספר על באורח חיים שלו. סליחה על הדימוי אבל תבינו שבאמת לא אמרו לנו כלום על זה
.. לכן לא הייתי ממליץ.
בבוא העת ארצה לדעת הכל. איך זה עובד ומה התחושות של אישתו בעניין.. אבל רמיזות זה לא רלוונטי, סתם מרתיע.

נ.ב
נראה לי שזה מה שהחברה התכוונו כשאמרו מגעיל..

מה זה משנה שיש על זה מסכת? מה עניין שמיטה להר סיני? יש גם הלכות רבות הקשורות לבית הכיסא, זה אומר שהבחור צריך לשמוע על הביקורים שלנו שם?

 

לא יעלה על הדעת!

 

זה עניין אינטימי להחריד ששייך רק לבעל ולאשתו, מינימום ארוס וארוסתו.

 

מדוייטים? וואו, בחיים לא. יש הורמונים ומצבי רוח? לכל הנשים יש, אז מה? אפשר להתמודד עם זה בגבורה, הבחור לא חייב להיות שותף להכל. אני בטוחה שרובם המוחלט גם לא יהיו מעוניינים (ומעיון בתגובות שנכתבו עד כה על ידי בחורים בשרשור, אני רואה שאכן צדקתי).

 

אם הוא מבקש לדעת למה את קצת בדאון, פוטרים אותו באמירה של "אני לא מרגישה טוב, כואב לי הראש" ונגמר העניין. 

Hell No!!

זה קשר רציני ויש דיבור טוב בין הצדדים אז כדאי שהבחור יהיה מודע לתהפוכות שהבחורה שלו עוברת בהתנהגות שלה ביחס אליו...
וזה טוב כדי להצליח להבין מה קורה ולהתייחס נכון, אחרת זה יכול להוביל לקצר בתקשורת אא''כ הבחור מבין את זה בעצמו

זה קשר רציני ויש דיבור טוב בין הצדדים אז כדאי שהבחור יהיה מודע לתהפוכות שהבחורה שלו עוברת בהתנהגות שלה ביחס אליו...
וזה טוב כדי להצליח להבין מה קורה ולהתייחס נכון, אחרת זה יכול להוביל לקצר בתקשורת אא''כ הבחור מבין את זה בעצמו וכמובן שזה צריך להיות בצניעות

ואם רואה צורך, דואג בצורת רמז דק מאוד שהבנתי.

א. לטעמי כאשר זה נשמר בגדרי הצניעות לחלוטין, חוסך הרבה בעיות, וגם נותן הרגעה מסויימת.

ב. צריך מאוד להזהר ממה שעלול להגרם מזה. בשום פנים ואופן לא מ ד ב ר י ם על זה. לא צנוע בעליל.


זה חבל דק, ואם לא הייתי שם לב לזה לא הייתי מתעסק בזה בכלל.

זה פשוט לא במודעות של בנים. בכל זאת לא צנוע אז לא לשתף.

בזמן המקדש (בגלל דיני טומאה וטהרה) היה צריך לדעת את הדברים האלה גם אם אתה לא יוצא עם הבחורה כך שאני לא חושש לעניין צניעות. אני חושב שאם הקשר מתקדם, זה עדיף. קרה לי כבר פעם שיצא לי ממש להתאכזב מאיזו מישהי שיצאנו דיי תקופה ואז היא גמגמה לי את העניין ופשוט הבנתי אותה. (כשאתן לא מובנות, אם יש לזה סיבה אנחנו רגועים.)

כמו שאם (סליחה) היו לי שלשולים לא הייתי מעלה על דעתי לשתף אותו (ונראה לי שגם את לא)
ככה במקרה הזה, לא צריך לפרט את הגורמים המדוייקים לזה שאני לא מרגישה טוב (גם הם לא תמיד ידועים, הגיוני בסה''כ שתכאב הבטן ולא תדעי לומר למה).
חוץ מזה שהרבה גברים לא יודעים בדיוק מה העניין ואיך בדיוק העסק הולך (ושזה משפיע על ההרגשה, מצבי רוח וכו). ווואלה לא הייתי רוצה להיות זו שתיתן להם את הפירוט הביולוגי.

פשוט לא שייך!
אם את באופן קבוע סובלת מכאבים חזקים תקחי כדור או שתגידי שאת מרגישה לא טוב
לגבי מצבי רוח-אני בעד להיפגש ואפילו חושבת שחובה עלייך להיפגש איתו.
כי במידה והוא יתחתן איתך,הוא יצטרך לחיות עם זה ולהתמודד עם זה.זה חלק ממך
לא תקין לא להיפגש כמה ימים בגלל סיבה כזו

 

הקוראות לא לרמוז בשום צורה לנושא.

במצב שתיארת של קשר מתקדם, אני לא רואה שום מניעה לרמוז בצורה עדינה, אני בטוחה שהסיבה תתקבל בהקלה בצד השני, ואם הבחור בריא בנפשו הוא יסתפק בכך.  

כן, חשוב שגבר ידע שמעבר לכאב פיזי רבות קיימת גם השפעה מנטלית - רגישות יתר, רצון לבכות בלי שום סיבה, כעס, קוצר רוח, לפעמים רעב עז, השפעה שרבות מדווחות עליה ויש לה בסיס מדעי והיא לחלוטין לא פרי הדמיון. אגב, לדעתי חשוב לא פחות להסביר זאת לנערות צעירות כי למתבגרת לוקח זמן לקשר בין מצבי הרוח למחזור.  

את יכולה לרמוז בצורה הומוריסטית כדי להפחית את המבוכה, או לאמץ את אחד מ"שמות הצופן" שהמחזור זכה להם במרוצת ההיסטוריה... (ואם את רוצה לדבוק במקורות, נראה לי ש"אורח כנשים" בהחלט יעשה את העבודה).

 

בהצלחה!

 

 

רווק.

 

כך שחבל "להיות בטוחה" בזה.

אני וארוסתי היינו פתוחים מהתחלה על הכל וגם על זה.. אין מב להתבייש בזה זה משהו מופלא שהקדוש ברוך הוא יצר..
וזה עזר לי להתמודד איתה בתקופה הזו לדעת שזה יעבור ולהיות שם תמיד תמיד בשבילה במיוחד בתקופה הלא פשוטה הזו

ציינתי ואמרתי שאני מציגה "תירוצים תמידיים למה אני לא מרגישה טוב". לא הבנתי למה שוב טרחו לציין את זה...שאלתי מה לעשות במידה והוא מתעקש לדעת מה הכוונה כלומר: הבחור לא הבין את המסר שניסיתי להעביר לו.

שנית, אמרתי בפירוש *לרמוז* לו. גם כאן לא ברור לי למה אנשים טרחו להסביר שאין לציין את זה במפורש.

מעבר לכך שמתי לב (לא מכלילה אבל...) שאנשים שחוו קשר רציני וארוך/ אנשים בעלי בשלות טענו שיש להעלות את זה מול הבן זוג. מה שמרגיש לי לפחות שלשם אני משוייכת. אבל תודה לכל מי שהציע אחרת.

ונקודה אחרונה. בנוגע לזה שבנות "תופסות טרמפ" על התקופה הנל - אציין שיש רמות סף שונות של כאב. יש כאלה שיכולות להתמודד ויש שלא. אתן דוגמא: כאשר הבחור מנסה להציע עזרה בעודי "חולה" (משמע הוא לא הבין את הרמז) ומתעקש שיש ביכולתו לתת טיפים ולעזור ואני מצידי טרודה עמוקות בכאב ובסבל, יקרה מצב שאולי אענה לו בתוקפנות "לא! אני אמרתי לך שאין צורך!!" לכאורה הוא ניסה לעזור ואני רק להשתיק אותו תוך השתלטות על כל המצב הבלתי נסבל. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע. האמנם בשל הנסיבות....

בקיצור, אין פה שום היבט פסיכולוגי, ולמצב כזה התייחסתי. הכאב מוביל לחוסר סבלנות בין היתר, וכדי למנוע מצבים כאלה אני מעדיפה שיבין אותי פשוט. זה הכל.

ועדיין, אני נגד מכל וכל. ככה שאין קשר (ותאמיני לי שאני סובלת קשות בימים האלה, עד כדי התפתלויות. ואף על פי כן אף אחד מהמדוייטים / בני הזוג שלי לא שמע על זה, אף פעם!!!).

 

זה בשום פנים ואופן לא עניינו של הבחור לפני שנכנסים למשוואה ענייני הטהרה, טבילה ושבעה נקיים. חוץ מזה שכבעל ואישה, ברור שתפקידו של הבעל לספוג קצת מהייסורים של האישה.. אבל לפני זה? בשום פנים ואופן, זה לא עיסקו ולא משנה כמה אנחנו סובלות.

 

את מנוטרלת לגמרי בימים האלה ותירוץ ה"אני לא מרגישה טוב" כבר התיישן? סבבה, תמציאי תירוצים אחרים. תהיי יצירתית. קחי שני כדורים ולא אחד, תעשי אמבטיה חמה לפני הפגישה. תתפללי לקב"ה שהימים הראשונים ייפלו בשבת או בחג (שאז לא נפגשים), כדי שלא תהיה בעיה.

 

לכולם יש קשיים, חובת ההתמודדות נמצאת עלייך. לא סתם נשים ניחנו בכוח סבל חזק.

 

את יכולה לבחור להתעלם מהתגובות של (רוב מוחלט של) הבחורים כאן בשרשור (שהביעו סלידה גורפת ובצדק מוחלט) ולעשות כראות עינייך. הבחירה בידייך. בהצלחה בכל מקרה!

 

למה את משדלת אותי לפעול תוך כדי כאב ? אני לא רואה שום טעם לצאת לדייט כשאני לא מרגישה במיטבי. אגב- אני לוקחת 6 כדורים ולא 2. למה אני צריכה לצאת תוך חשש מבחילות והקאות במהלך הפגישה? שמחה שאת כן מסוגלת להתעלות על מצבים כאלה. אני לא.

שנית. שמחתי לשמוע דעות, עם חלקן הסכמתי ועם חלקן לא. במדגם התגובות הללו לא ברור לי מה הגילאים, מה הרמה הדתית, האם האורח חיים שלהם מזכיר את שלי, האם יש/ אין נסיון בקשרים רציניים וכולי...ככה שזה שיש פה רוב כלשהו (שאגב נראה שדעת הרוב פה זו רמיזה) לא אומר שום דבר מלבד דעות שונות. סלידה מהמושג מחזור בעיניי זו חוסר בשלות ובגרות.

אני לא רואה כל סיבה למצוא מחדש תירוץ (על אף שזה מה שאני עושה עקב חוסר נוחות) במשך תקופה ארוכה רק כדי לשמור על "ציפור נפשו" של מי שעומד מולי. אני מחפשת גבר לא ילד.

אני מנסה לגרום לך להבין, כי נראה שהאסימון לא נפל.

 

יש הרבה תהליכים גופניים טבעיים שמן הראוי לא לדבר עליהם. לא כל מה שטבעי צריך להזכיר. זה בכלל לא קשור לבחור עצמו. הוא יכול להיות גבר שבגברים, זה עדיין לא הופך את זה לעניינו. 

 

מכירה את הנשים אחרי לידה שמספרות לכל העולם את סיפורי הלידה שלהם (יעקובי כתב על זה בעיתון האחרון של בשבע, כמדומני)? על השליה, ופתיחה, ודימומים, וקריעות? אז רוצה לשמוע סוד תעשייתי? אנשים לא נהנים לשמוע את זה! ולא משנה כמה טבעי זה!

 

זה בדיוק אותו דבר.

 

למה צריך להסב את המחשבות של הבחורים לאיברים המוצנעים, ולדם, ולפרטים נוספים שהצנעה יפה להם?

 

זו פתיחות חולנית. 

שאמרתי (גם במחשבה וגם בדיבור), היית מבינה שזה מה שגרם לך לדבר ולחשוב ככה (לשתף במקום ציבורי על לידה?! מה הקשר) בעוד מדובר רק על רמיזה לשם תועלת(!!!) בכל אופן אנחנו חלוקות ופה נסיים. שבת שלום.

פתיחות חולנית?

הבחורה מרגישה לא טוב ויכולה לדפוק (או לפגוע ב)מערכת יחסים שמתנהלת טוב. למה שהיא לא תסביר מה הבעיה? זה לא שהיא מנופפת בגדל וקוראת לעולם על הסטטוס שלה. היא אומרת את זה לאדם שיש מצב טוב שיהיה בעלה והיא לא רוצה לפגוע בו. מה הבעיה???

לא צריך לתרץ תירוצים.
אפשר להגיד בפשטות אני לא מרגישה כ"כ טוב.
או אם מתכננים קדימה לאמר: בימים ראשון ושני בשבוע הבא אני לא יכולה
הבחור לא אמור לחקור למה את לא מרגישה טוב או לא יכולה. ואם הוא כן שואל תעני בנעימות: הכל בסדר, אני רוצה להפגש איתך, בזמן זה וזה אינני יכולה. זהו!

לק"י

אבל חייבת לדייק ולאזן, יש נשים שזה בהחלט מעניין אותן לשמוע את הסיפורים.

לא הייתי רצה לספר לכל אחד, אבל במקומות מסויימים כן.

וגם בנוגע לפותחת השרשור, אין טעם לסבול.
ומותר לציין שאת לא במיטבך. ואם הבחור לא מבין- הייתי רומזת בעדינות (שיבין שהוא לא יבין את זה בחיים, וירפה).

מה בושה בזה? למה הפכו היום את הדבר הזה לדבר שצריך להתבייש בו?
פעם נשין היו הולכות בבגדים שמראים לכל העןלם ואשתו באיזה מצב הן נמצאות.
למה זה בושה?

אבוי לי אם הבנות שלי יחשבו שזאת בושה להיות אישה. באמת אבוי לי.

יש הבדל.

והרבה דברים שנעשו פעם כבר לא רלוונטים להיום, אז אני לא חושבת שזו דוגמה מאוד מוצלחת.

אבל יש דרכים להקל על עצמך במחזור, חוץ מלקחת מלא כדורים (שהגוף מתרגל אליהם והם מפסיקים להשפיע)
אני ממש לא בנאדם של שיטות טבעיות וכדומה, אבל במקרה הזה זה משדרג את החיים בטירוף (גם כמעט לא כואב וגם מתקצר שזה ממש סטייל).
@מור ולבונה הזכירה את שיטת שרמן, אבל לא נכון שהיא עובדת על הצד הפסיכולוגי- זה לגמרי עבודה פיזית של להכיר את הגוף ולהפעיל את השרירים הנכונים כדי לשחרר.
אפשר גם לעשות את זה לבד בלי הסדנא שלה.
אני יכולה לפרט לך יותר באישי, בכ''ז פורום מעורב וזה

ולכן, יתכן שאני טועה. 

 

 

אבל כך מופיע באתר :

"שיטת שרמן משלבת את
הבנת הצורך של הגוף ושל הנפש בימי הווסת,
מעודדת שיתוף פעולה אקטיבי,
באופן המותאם להתנהלות בעולם המערבי."

 

וגם מדיבור עם חברה (רק מתוך הזיכרון המעומעם שלי)

זכור לי שזה לשנות גישה.

להכיל ולשמוח בימים האלו.

שלדעתי, זה צד פסיכולוגי טהור.

 

 

מעבר לכך, ברור שיש צד היכרות והבנה איך הגוף פועל 

אלו דברים משלימים

 

 

טוב, הגיוני להכניס את זה כחלק מזה. מה שאני הבנתי (קראתי ראיון עם שרמן הזאתי) שמתוך הגישה הזאת היא פיתחה את השיטה הטכנית לחלוטין של שליטה על המחזור. אבל הגיוני באמת שהיא לא רק מלמדת אל השיטה אלא גם מדברת על הפן הרוחני בעניין.

עדיף בפרטי או בפורום בנות.

יכול להחשיל חלק מהבנים, ואני בטוחה שזה לא מה שאתם רוצות

אז...

בין אם זה בתחילת קשר, אמצע, קשר מתקדם... זה לא משנה, מחזור של אישה זה טבעי לחלוטין וכל ניסיון להסתיר או לרמוז רק מקשה על הקשר.

 

תשתפי אותו הכי בפשטות בלי תסביכים מיותרים.. לטובת שניכם.

רק כדי שיהיה לך קצת רקע עליי, אולי זה יעזור לראות את התגובה באור שונה.

בת 24, בקשר רציני (אני חושבת) 3 חודשים, בעבר היה לי קשר של 5 חודשים,
רמת פתיחות בקשרים גבוהה - גבוהה מידי.
רמה תורנית.. קצת מורכב לי להגדיר.
אני דתיה לאומית, נוטה לליברליות (תגובותיי גם משקפות את זה), מדברת עם בנים גם אם הם לא החבר שלי, לא מתעסקת בעניניי צניעות בין גבר לאישה בלי קשר להיותי דתיה. (גם בתקופה הפחות תורנית שלי התלבשתי בצורה שתכבד אותי ולא דיברתי עם בנים על כל נושא שבעולם).
סובלת מאוד במחזור למרות שקצת למדתי לשלוט בזה


אז ככה... את כותבת שהצגת לבחור תירוצים תמידים והוא לא הבין אותם? אז למה שרמז הוא יבין?
אם כבר את מדברת על פתיחות ובשלות ומרגישה שזה נכון לכם - כבר תאמרי שאת במחזור.
לא רואה את ההבדל אם זאת הגישה שלך, (והרי בנים כידוע לא תמיד מבנים רמזים)
לפחות שהדברים יהיו על השולחן ולא תולכי את הבחור סחור סחור.

בנוגע לטרמפים... זה שיש סף שונה של כאב או תחושות שונות בין אישה לאישה לא נותן לגיטימציה לא להתמודד.
כואב לך? תתמודדי.
כואב לך יותר? תתמודדי יותר.


עם טענה שאין כאן מימד פסיכולוגי והכל פיזיולוגי- אין לי איך להתמודד.
כי זו לא המציאות, אנחנו אנשים ומתוקף כך אנחנו מזינים את עצמנו גם פסיכולוגית.
במחזור יש הרבה עניין של תודעה (כמו בכל דבר. גם שנופלים וכואב יש מימד של כאב פסיכולוגי. נפלתי? צריך לכאוב לי).

את חושבת שאדם ירצה לחיות עם מפלצת?
את יודעת שגם גלולות גורמות למצבי רוח וגם הורמונים של הריון והורמונים אחרי לידה?
אז בחורים נידונו לחיות בסבל כי הם צריכים להכיל את הנשים שלהן שמצדיקות את *צורת הדיבור והתגובות * שלהן כלגיטימיות מאחר והן נובעות ממניעים לגיטימים?
לא. ממש לא!

את צריכה לשלוט בעצמך (זה קשה. זה דורש. אבל אלו הם חיינו! לא באנו לשבת רגל על רגל עם שייק תות בננה).
בנוגע לכמות הכדורים שאת לוקחת , אולי הרגלת את הגוף שלך לכך ואז אין השפעה.
אני ממליצה לנסות שיטות טבעיות כדוגמת שיטת שרמן שעובדת על התודעה.
שנותנת כלים להתמודד עם הכאב (הרבה ממנו פסיכולוגי כמו שכבר אמרתי, ולכן זה מתאפשר).

את בעניין של הסרת אחריות?
אני לא. ולכן, אני משתדלת כבר כעת לכבוש את יצרי וללמוד איך להתבטא גם אם הרחם שלי מתכווצת, גם אם אני מקיאה את נשמתי וגם אם אני פיזית לא יכולה לעמוד על הרגלים.
לא תמיד אני מצליחה אבל גם שאני לא מצליחה, זו בעיה ואני צריכה להשתפר בזה.

יתכן שתראי זו כדרישה מוגזמת ואבין לחלוטין אם לא תקבלי,
אני רואה את זה כדבר הכרחי כחלק מעבודת המידות.

בהצלחה אחות 😘

מסכימה מאוד עם כל מה שכתבת.

ואני חושבת שבאותה מידה שאין דרך להתמודד עם הטענה שאין כאן מימד פסיכולוגי והכל פיזיולוגי, כי זו לא המציאות, אין דרך להתמודד ולהוכיח את הטענה הנגדית.
וגם לא רואה מטרה להוכיח אחת מהן, כי האמת צריכה להאמר, אנחנו צריכות להשתדל לקחת אחריות, אבל הם צריכים להבין שלפעמים זה באמת לא בשליטתנו.

מי שעברה תקופות כאלה וכאלה, יכולה לדעת שיש רמות בהשפעה של ההורמונים, ולהבין מזה שאצל כל אחת זה משפיע אחרת, וגם על אותה אחת אפשר שזה ישפיע כל פעם באופן שונה.
ונכון שזה לא פותר אף אחת מעבודה ומודעות, אבל שוב, מנגד, זה לא פותר אף אחד מהבנה, הכלה וסליחה.

הבעיה העיקרית שלי היא במשפט הזה:
"היא באמת לא שולטת במצב הרוח שלה"
והזה, " הם צריכים להבין שלפעמים זה באמת לא בשליטתנו"

- זה קצת מצייר את האישה כמו איש זאב שלא יכול להתמודד עם הפיכתו לזאב שהירח המלא מגיע.
בחורות בהחלט יכולות לשלוט בעצמן ובתגובות שלהן.
אני לא מרחיבה על כך אבל ברור שמידת השקעה של כל אחת תהיה אחרת .
אבל בגדול, רצון ועבודה עקבית - יעזרו.

הגישה של "אדם לא תמיד יכול לשלוט על עצמו", היא בעייתית מאוד.
הייתי מרחיבה בפורום סגור אבל אעצור כאן.


בנוגע לתחילת התגובה שלך (פסיכולוגי פזיולוגי)
קצת לא הבנתי איך את כותבת כך,
הרי בתגובה הראשונה את בעצמך מציינת:
"כשהיא לא מודעת לקשר בין הגוף והנפש שלה"
[אני לא בקיאה מספיק אבל רואה את המשפט הזה כסותר, הרי זוהי תורת הנפש]

את צודקת שזה לא באמת משנה אם זה כך או לא.
בסוף יום יש עניין לעבוד על כך.

חושבת שבראש ובראשונה צריך לשנות את השיח.
גם מתגובות כאן משתמשע שמחזור הוא דבר לא נעים, כזה שרק מחכים לעבור אותו , תקופה של כאב ועצבים.
אבל, לדעתי אם נקבל אותו באהבה - הגוף יקבל זאת באהבה. יכאב פחות ומכאן שגם התחושות שנשדר לסביבה יהיו שונות.

ובנוגע לעבודה של הגברים,
זה גם לא סותר.
אני צריכה לעבוד בגיזרה שלי
והוא מצידו צריך לעזור לי.

אישה לא שולטת במצבי הרוח שלה... היא מרגישה מרוחקת מהגבר (זה חלק מדהים בעניין) אין לה חשק אליו, היא מתרגזת על דברים שביום רגיל לא מרגיזים אותה...
על מצבי הרוח שלה, היא לא תמיד יכולה לשלוט (יש כאלה שכן, אבל צריך להיות ברמה מאוד גבוהה של מודעות בשביל זה, וא"א להאשים את מי שלא נמצא שם גם אם חושבים בצדק שכדאי...).
על מה כן אפשר לשלוט? על ההשלכות שלהם.
היא יכולה להגיד שהיא לא במצב רוח ובגלל זה להימנע לבוא במגע עם אנשים בכדי לא להתפרץ עליהם.
היא יכולה לבוא ולומר שהיא יודעת שהם לא אשמים זה פשוט מצב רוח שתוקף אותה ומוציא אותה מפרופורציות...
היא יכולה ללכת לישון, לשמוע מוזיקה, לשנן לעצמה שזה היום העצבני שלה ולא האדם שמולה ולספור עד 10.

אבל המצב רוח לפעמים מגיע, בלי לשאול שאלות.

מתי היא יכולה להתמודד? רק כשהיא יודעת שזאת הסיבה. כשהיא לא יודעת שהסיבה היא "היום יומיים שלה" היא בטוחה שהצד השני אשם. היא בטוחה שהיא כועסת בצדק.

ואגב, לא לכולם בכלל זה קורה בזמן המחזור עצמו, יש כאלה שזה קורה להן שבוע לפני, או יומיים לפני וכו' (ואז יותר קשה להן להבין שזה היום העצבני שלהן, כי אין שום סימן היכר פיזי. אלא אם כן היא מאלה שמחשבות ביומנים), אצל כל אחת זה בא לידי ביטוי בזמן אחר ובאופן אחר.

לכן אני חושבת שעל ידי מודעות, כשאישה מכירה את הגוף שלה, ואת הקשר שבין הגוף לנפש אצלה, היא יכולה יותר לשלוט על התגובות שלה, או לפחות כשהיא מבינה שהמצב רוח שלה הוא השלכה של הורמונים ולא משהו מהותי אחר, להתנצל.

ולא כולן מודעות, ונכון שכדאי שנשתדל בזה, אבל א"א לכעוס על מי שלא מבינה למה היא מתרגזת, ועל זה שהיא לא הספיקה לפתח מודעות לעצמה.

אז לזה התכוונתי, שכשאדם לא מודע, הוא בהחלט לא תמיד שולט בעצמו. זה כל העניין של המודעות, שנצליח להפריד, להבין ולפעול ע"פ זה.


ונכון, באמת מצטייר ככה שמחזור זה דבר לא נעים... במיוחד בתגובות הנרתעות של הבנים.
מחזור זה דבר טבעי, שגם אם הוא הגיע אודות החטא של חוה, הוא מדהים ומבורך וגאוני להפליא.
נכון שהוא לא תמיד נעים וכו', אבל חשוב שגם גברים ילמדו קצת על הנושא למען הסדר הטוב ולא ירתעו מזה שאישה רומזת להם שהיא בזמן שלה.
(להירתע מפרוט פיזי בנושא, די הגיוני... כמו שהגיוני מפירוטים פיזיים אחרים).

המצב הנפשי מאוד משפיע על הפיזי
מעטות מאוד הבנות שסובלות באופן קבוע כי יש להן בעיה אמיתית של כאבים חזקים

לק"י

מספיק שהתחושות לא נעימות.
ולא אפרט בפורום מעורב..

ונכון שגם לצד הנפשי יש השפעה, ולפעמים הסחות דעת עוזרת.
לפעמים בלבד.

לק"י

קצת קשה לי עם מה חלק ממה שכתבת.
לא אומרת שנשים לא צריכות לדעת להתמודד, אבל לענ"ד אפשר להתמודד גם בצורה שבה מחליטים להמנע ממפגשים או שיחות בזמן של סבל וכאב, שעלול לגרום לעצבים.

גם בתור נשואה, לגיטימי להסתגר לבד בחדר ולהגיד בפירוש: אני רוצה להיות לבד, כדי להירגע.

גם זו דרך להתמודד עם ההורמונים הגואים בנו לתקופות בחיים.

להתמודד אין פירושו רק לחשוק שיניים ולהיות נחמדה וחייכנית. גם ללכת לישון או לשמוע מוזיקה מרגיעה זאת התמודדות.

אני לא חושבת שאת סותרת אם הדברים שלי.
אני לא בעניין של הלקאה עצמית וגם לא בעניין של ללכת לקצה גבול היכולת.
המגמה צריכה להיות ברורה,
והתמודדות היא עניין סוביקטיבי וכל אחת תתמודד עם הכלים שמתאימים לה.

לא בטוחה שנכון לא להפגיש את הבחור עם מצבים כאלו.
בסוף הוא יחיה איתי וזכותו לראות אותי גם כך.
אם אני באמת בלתי נסבלת הוא צריך לחשוב אם יש לו את היכולת להכיל את המצב רוח שלי הנוכחי פעם בחודש.

אם כל הימים שאת במחזור את צריכה להתכנס בחדר זה משהו אחד,
אם יש לך רגעי קיצון שאת צריכה את השקט שלך זה משהו אחר (גם לא במחזור זה לגיטימי להתכנס ולהיות לבד )

בס"ד

 

אם כי בנושא ההתמודדות אני מסכימה גם עם יעל מהדרום.

מותר להיות מודעים לגוף שלנו ולעשות מה שנכון לו. אין עניין להכריח אותו לסבול.

אני כן מסכימה איתך על ההמלצה בקשר לשיטת שרמן.

אני גם מסכימה שזה לא צריך להיות תירוץ. זאת הסיבה שאני כן בעד לשתף כי זה גורר מצבים אחרים בד"כ..

כמובן, זו רק דעתי..

תגידי שלא מרגישה כ"כ טוב. למה? ככה מרגישה..

 

[אם כי, באמת שיש צד שדווקא יכיר איך הבחורה מתנהגת אז.. למה שאחרי החתונה פתאום יראה שחלק מהזמן היא לא כמו שחשב?... ויש גם ענין שבחורה תבין שהיא עושה כל מאמץ להיות סבלנית מול מי שאמורה להינשא לו או נישאה לו, גם כשיותר קשה]

את הסיבה, אומר לו שזה בגלל סיבות פיזיולוגיות, ובמקביל אתהה על הכבוד והזכות שהוא נותן לי ביחס לדברים שאני לא יכולה או לא מעוניינת לשתף אותו.

במקרה שאהיה פחות רגישה כלפיו בגלל מצבי רוח, אדאג להסביר בד"כ מיוזמתי שזה לא קשור אליו, אלא למצב רוח כללי. אם הוא לא יבין, אומר לו שהוא נובע מסיבות פיזיולוגיות ולא שום דבר אחר, והכל בסדר.

אבל לא מזמן, אחי שיתף אותי שכשחברה שלו מדברת על זה (אולי היא קצת יותר מרומזת על זה) הוא ממש נגעל.

חושבת שחלק מצניעות, זה גם לא להגעיל... אבל אני באמת תוהה מה אפשר לעשות.

תלוי מאיזו נקודת מבט את מסתכלת על זה:

עם הפתיחות החילונית של היום, כמעט אין דבר שלא מדברים עליו בקול. כך שגם את תכריזי את זה עם מגאפון בחוצות תל אביב, זה יראה טריוויאלי. 

 

אבל בהיגיון הבריא, מהזמנים שהעולם עוד היה שפוי, (ומההיבט הדתי) מעבר לעובדה שמדובר בדברים אינטימיים שמעלים מחשבות אסורות, זה גם חוסר טאקט מוחלט ויכול לסמן על מופרעות מה.

 

זה כמו שבחורה תגיד "דקה, יש לי פיפי"

נכון שזה תהליך טבעי ולא צריך להתרגש ממנו יותר מידי, אבל כל עוד אתם לא זוג נשוי שחי יחד, אל תכניסי אותו לאיברים והתהליכים האינטימיים שלך.

וכנ"ל הפוך.

 

אם הוא מתעקש לדעת אז הוא קרציה...

את לא חייבת לו דין וחשבון

בכל זאת, אתם עדיין לא נשואים וזה לא שהוא חייב לדעת, כי אפשר לרוב לומר פשוט 'אני לא מרגישה טוב..'
(אם הוא מציק בעניין- זה יכול להעיד או על חוסר רגישות או על זה שבאמת אכפת לו לדעת עלייך.. צריך לבדוק גם בדברים אחרים)


אבל, (קצת סותרת את עצמי) כן הייתי רוצה בקשר מתקדם ממש, שתיהיה קצת פתיחות בעניין. כי בן שנגעל/מסתייג/נרתע וכו' - יכול להיות שגם אחרי החתונה, יהיה קשה לו לדבר על זה.. (לא שזה רע, אני אישית רוצה מישהו שיהיה מסוגל לדבר גם על דברים כאלה בחופשיות ובהבנה..)


ולגבי ההמלצות של 'תעשי את כל ההשתדלות שלך' - ידוע שכל אחת מקבלת את זה שונה. וברור לי שרוב הבנות לא 'עולות על הגל בגלל זה'.
צריך להבין שאשה זה דבר דינאמי ושונה מגבר, כי זה מתחיל בזה. וממשיך בהריונות.. (ששם מחברות קרובות אני יודעת שיש צורך בהמון הכלה והבנה של הבעל, כי אחרת זה מתכון לריבים..)

מודעות.

במקרים בהם התכנון הוא לטווח קצת יותר רחוק, משפט כמו "ביום שלישי אני לא ארגיש טוב", הוא קצת הזוי.

כמובן מאוד תלוי בבנאדם מהצד השני, אבל בגדול מעדיפה להגיד את האמת במקום להתפתל בהתחמקויות, נראה לי הרבה יותר הוגן כלפיו.

באמת חשבתי על זה פעם...

והוא לא יבין למה.

אבל מכיר מספיק דובים שיסתכלו על זה בעין עקומה של החיים ולא צנוע
ואני בכלל לא בטוח שההלכה לא איתם

הוא לא מבין למה הכוונה כשאת אומרת "לא מרגישה טוב" , אז איך עוד אפשר לרמוז? אני מנסה לחשוב איתך ושואלת כאן גם יחד.

לדעתי כן חשוב שהוא יבין שזה לא סתם כאב ראש, כי יש משתנים סביב המצב ובין היתר כמו שכתבת-החשקים משתנים וזה ממש לא משהו שקשור אליו. אז שחלילה לא יבין אחרת.

השאלה היא אם את מעוניינת לרמוז?
אם לא אכפת לך, אז צריך לחשוב על משהו, איך לרמוז בעדינות.
אם לא בא לך לרמוז למרות הקשר הארוך, וזה מובן מאוד, הייתי אומרת לו שאם הוא דואג לי ורוצה בטובתי אז בבקשה שיניח מהשאלות, כי יותר מרגיע אותי לא לדבר על זה.

לדעתי, גבר בוגר לא יסתכל ע"כ בעין לא יפה, את רומזת כאות דאגה לקשר נורמלי, לגביו, שהוא לא יפגע חלילה אם תהי חסרת סבלנות נניח.
כמובן בעדינות ומתוך משנה זהירות.


סתם הערה, בנות כתבו פה את המילה 'מחזור' ...
חשוב לי לציין ששמעתי שע"פ הזוהר יש עניין שלא להשתמש במילה הזו, כלומר עדיף לא לדבר כך ליד אנשים. מבחינתי כאן מתנהל שיח שיש לדבר בו באופן לא מפורש, כמו במציאות.

מבחינתי, 'לא מרגישה טוב' - סבבה, לא ניפגש, תרגישי טוב.

אם כיף לך עם זה - אתקשר, ואם לא - לכי לנוח.

לא חושב שהייתי מבין את הרמז, ואני קצת מודע...

 

אבל בלי קשר - אשמח למקור מהזוהר.

לא חייב להתקשר אם זה עלול להעיק, וזה לגמרי אינדוודואלי. לפעמים הודעה זה מה שצריך.
זה נותן מצד אחד מרחב לבחורה, ומצד שני, מחמם. היא נחה, וכשמסתדר היא משיבה בהודעה, התחושה הזו בטח לא מעיקה גם אם יש מצבי רוח משתנים, וזה מספיק.
אל תחשבו שאסור לדבר בגלל שינוי במצבי רוח שנלווים למצב זה. אנחנו נשארות בנות אדם ב"ה ;)

לא יודעת מי היה מבין מה, באופן אישי, אם הקשר היה **מתקדם** ונוצר מצב שהוא שואל-הייתי קולטת אם הוא לא היה מבין למה התכוונתי כשאמרתי "לא מרגישה טוב", ואם בכל זאת מנסה להבין, הייתי ממש בעדינות נותת רמז. וצריך לדעת איך לעשות את זה.

מה כן חשוב בעיני ?
לא לחפש סתם לספר, אפשר להתמודד..
אם ממש קשה והוא שואל- לרמוז בעדינות.
שוב, תלוי סיטואציה.

לגבי המקור, רק סיפרו לי.
אני בעצמי אשמח לראות אותו.

אני כנראה לא אבין את הרמז מ'לא מרגישה טוב',

ומקסימום אשאל 'אוי, מה יש...?'.

ורק אשתף שאני לומד את המסכת האחרונה בש"ס כרגע,

(הבהרה - לצערי לא סיימתי את כולן לפניה...),

ויש לי קצת מודעות לנושא.

 

ברור שהייתי שואל אם בא לה לדבר,

בטלפון או בהודעה,

ולא נופל עליה בשיחה כשהיא חייבת לנוח.

 

מעניין אותי לדעת,
אם תפעיל גלגלי מחשבה לנוכח המודעות שקיימת בך אודות הנושא, לפי דבריך, ותקלוט שגם לפני חודש היא אמרה שהיא לא הרגישה טוב- אז סיכוי גדול יותר שתבין. לא? אם קלטת,
אז לא צריך לדעת 100 אחוז שזה זה. מספיק להריח שזה הכיוון. אם לא קלטת, והיא תהיה בעניין לרמוז, אני חושבת שתבין כבר עם עוד מילה שהיא תזרוק לך.

קודם לכן לא הבנתי, עד שלא אמרו לי באופן שהבנתי

(קרו מקרים. לא זוכר עד כמה היא רמזה, זה היה זמן מדי...).

בסך הכל גבר, לא מבין רמזים...

ולעניין, מי זוכר שלפני חודש בדיוק היא הרגישה לא טוב...?

זה עוד לא חיי נישואין, ולחשב וסת קבוע זה קצת מורכב,

(תלמדי פעם סימן קפ"ט ביורה דעה ותביני כמה זה מורכב,

וגם הרב אליהו זצ"ל ממציא להם כל מיני שמות מיוחדים...)

אז אין לי סיבה לעשות את החשבונות האלה בראש,

מעבר לשאלה של צניעות, זה מרגיש לי חטטני, לא עוסק בזה.

 

מניח שאחוז מסוים של גברים נורמליים מתנהלים כמוני,

לידיעת עלמות החן שבפורום הנכבד.

זה לא לחשב וסת, זה להבין דבר מתוך דבר.
תהיתי אם ברמת מודעות מסויימת לנושא כשאומרים "לא מרגישה טוב" - זה עדיין לא יהיה מובן. בכל מקרה, לא חושבת שבריא שנמשיך לדון בזה. הרעיון מובן.

נראה לי לא שייך לדון בפרוטרוט בפורום זה...

אני חושבת שדי מיצינו ועכשיו זה נטו סתם..

אז..

שבקרב אחינו החילונים יש תלונה מפורסמת של נשים על גברים שיפסיקו לחשוב שאם אני לא מרגישה טוב זה בטוח מחזור. ובאמת יש בזה משהו מגעיל לקשר כל דבר לזה. זה לא צריך להיות בקו המחשבה הפשוט אצל בנים, זה שייך לדברים שהצנעה יפה להם וזה לגמרי לא עניינם.

אז קצת חבל שאת יוצרת פה את המציאות הזו שזה מה שהם ינחשו גם אם באמת באמת היא סתם לא מרגישה טוב.

לק"י

שלא נגלוש למקומות שלא מתאימים לפורום