1. היחס לראשות המדינית ["המדינה" לעומת "הממשלה"]- לא כל כך היה ברור מבחינת הציבור.
כלומר- הייתה האמירה "צריך להפריד בין הממשלה [שעושה את הרע] לבין המדינה [שלכשעצמה- טוב שהיא קיימת כמקום שמאפשר שלטון בארץ וכו']

בעמונה- כבר הייתה אמירה מאד חדה בנושא. הבחנה בין הממשלה ולוחמה ברורה נגדה ונגד ההחלטה.


2. היחס לאנשים (רבנים/אחרים "חשובים")- בגוש יצאה פסיקה ברורה של הרבנים הראשיים דאז -ר' אברום שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל = לא להסכים בשום פנים לפקודה , לסרב לה, האיסור למסור חלקים מא"י וכד'.

קצת אחרי הרבנים הראשיים- יצאו אמירות מפי רבנים שמבחינת ההיררכיה- הם לא נחשבים ראשיים,
והאמירות שלהם- בילבלו את הציבור והביאו למבול של אמירות וספקות בזה. ואז יצא בלגן גדול סביב "מותר לסרב לפקודה" או "אסור לסרב וחייבים לבצע [כי הצבא הוא שלנו כמו שהמדינה היא שלנו]"
היחס לאנשי מועצת יש"ע היה די חיובי- בתור מי שבאים לעזור ולהנהיג את המאבק. תוך כדי התקופה היו חילוקי דעות והיה בכלל דיבור על לפעול בנפרד מהם [כי היו כאלה שהבינו לאן הם במועצה,חותרים עם הגישה שלהם]
בפועל- הייתה סרבנות, הייתה סרבנות "אפורה" [יעני- הראו כאילו משתפים פעולה כשבפועל לא שיתפו ומחו בדרכים שונות אחרות אולי] היה ביצוע ללא סירוב.

בעמונה- הייתה אמירה ברורה מצד הרבנים- וגם אם לא הייתה אמירה אנשים היו יוצאים ופועלים עצמאית, אחרי מה שקיבלו בגוש. כבר לא כל כך התייחסו לאנשים האחרים.



3. ההנהגה- היו את ה "טובים" והיו את ה "אפורים" והיו את ה "רעים" .  גם בעמונה היה ככה.
אבל בעמונה בגלל שהכל היה חד מאד- פחות נתנו משקל לאנשים .
יותר פעלו מהלב. מהבטן.

3. הגישה-
בגוש היה עניין של "לבוא אל העם ולשנות מבפנים" [אגב, גם במערכת השילטון- הייתה אמירה "בואו ניכנס ונשפיע מבפנים לשנות את המערכת]

בעמונה הייתה אמירה "אנחנו לא משנים ולא מבקשים ולא "ממלכתיים"- לא מתחשבים בממשלה ובעם. אנחנו כואבים מאד את מה שקרה בגוש ולכן אנחנו נילחם בצורה יותר חזקה . כמו שראוי להילחם על הבית בארץ ישראל.  גישה גאולית ולא תבוסתנית מראש.
ובאמת - האלימות שהייתה שם - משני הצדדים- משקפת את הפחד של הממשלה ואת ההכנות לנפגעים בנפש [אני מדברת על עמונה הראשונה, מה שמייד אחרי הגוש, העמונות האחרות כבר היו יותר שונות-פחות לוחמניות]

4. הבחינה הלאומית-
בגוש- "יש לנו אהבה והיא תנצח"- אנחנו אוהבים את העם ואוהבים את הארץ ונהיה בהידברות כדי לשמור על שניהם. נילחם על הארץ תוך התבוננות במצב של העם. הממלכתיות הייתה נקודה מאד חזקה שממנה הושפע כל המאבק .
 

בעמונה- אנחנו נילחם כמו פייטרים אמיתיים על הארץ, דווקא כי אנחנו אוהבים את העם. הממלכיתיות כבר הייתה פחות אופיינית.


זה בקצרה. ומנקודת מבטי אז- והיום.

@החיים תותים


תיוג- 
@החיים תותים

 

@החיים תותים!

הייתה גישה נכונה יותר?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....