1. היחס לראשות המדינית ["המדינה" לעומת "הממשלה"]- לא כל כך היה ברור מבחינת הציבור.
כלומר- הייתה האמירה "צריך להפריד בין הממשלה [שעושה את הרע] לבין המדינה [שלכשעצמה- טוב שהיא קיימת כמקום שמאפשר שלטון בארץ וכו']

בעמונה- כבר הייתה אמירה מאד חדה בנושא. הבחנה בין הממשלה ולוחמה ברורה נגדה ונגד ההחלטה.


2. היחס לאנשים (רבנים/אחרים "חשובים")- בגוש יצאה פסיקה ברורה של הרבנים הראשיים דאז -ר' אברום שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל = לא להסכים בשום פנים לפקודה , לסרב לה, האיסור למסור חלקים מא"י וכד'.

קצת אחרי הרבנים הראשיים- יצאו אמירות מפי רבנים שמבחינת ההיררכיה- הם לא נחשבים ראשיים,
והאמירות שלהם- בילבלו את הציבור והביאו למבול של אמירות וספקות בזה. ואז יצא בלגן גדול סביב "מותר לסרב לפקודה" או "אסור לסרב וחייבים לבצע [כי הצבא הוא שלנו כמו שהמדינה היא שלנו]"
היחס לאנשי מועצת יש"ע היה די חיובי- בתור מי שבאים לעזור ולהנהיג את המאבק. תוך כדי התקופה היו חילוקי דעות והיה בכלל דיבור על לפעול בנפרד מהם [כי היו כאלה שהבינו לאן הם במועצה,חותרים עם הגישה שלהם]
בפועל- הייתה סרבנות, הייתה סרבנות "אפורה" [יעני- הראו כאילו משתפים פעולה כשבפועל לא שיתפו ומחו בדרכים שונות אחרות אולי] היה ביצוע ללא סירוב.

בעמונה- הייתה אמירה ברורה מצד הרבנים- וגם אם לא הייתה אמירה אנשים היו יוצאים ופועלים עצמאית, אחרי מה שקיבלו בגוש. כבר לא כל כך התייחסו לאנשים האחרים.



3. ההנהגה- היו את ה "טובים" והיו את ה "אפורים" והיו את ה "רעים" .  גם בעמונה היה ככה.
אבל בעמונה בגלל שהכל היה חד מאד- פחות נתנו משקל לאנשים .
יותר פעלו מהלב. מהבטן.

3. הגישה-
בגוש היה עניין של "לבוא אל העם ולשנות מבפנים" [אגב, גם במערכת השילטון- הייתה אמירה "בואו ניכנס ונשפיע מבפנים לשנות את המערכת]

בעמונה הייתה אמירה "אנחנו לא משנים ולא מבקשים ולא "ממלכתיים"- לא מתחשבים בממשלה ובעם. אנחנו כואבים מאד את מה שקרה בגוש ולכן אנחנו נילחם בצורה יותר חזקה . כמו שראוי להילחם על הבית בארץ ישראל.  גישה גאולית ולא תבוסתנית מראש.
ובאמת - האלימות שהייתה שם - משני הצדדים- משקפת את הפחד של הממשלה ואת ההכנות לנפגעים בנפש [אני מדברת על עמונה הראשונה, מה שמייד אחרי הגוש, העמונות האחרות כבר היו יותר שונות-פחות לוחמניות]

4. הבחינה הלאומית-
בגוש- "יש לנו אהבה והיא תנצח"- אנחנו אוהבים את העם ואוהבים את הארץ ונהיה בהידברות כדי לשמור על שניהם. נילחם על הארץ תוך התבוננות במצב של העם. הממלכתיות הייתה נקודה מאד חזקה שממנה הושפע כל המאבק .
 

בעמונה- אנחנו נילחם כמו פייטרים אמיתיים על הארץ, דווקא כי אנחנו אוהבים את העם. הממלכיתיות כבר הייתה פחות אופיינית.


זה בקצרה. ומנקודת מבטי אז- והיום.

@החיים תותים


תיוג- 
@החיים תותים

 

@החיים תותים!

הייתה גישה נכונה יותר?

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...