אז נכון שכולנו פה...בעצם,
לא נעים לומר,
וירטואלים?
מכירים. אולי. אבל לרוב, פחות במציאות?
במציאות בעולם הלא וירטואלי, כל הזמן צריך להוכיח את עצמך, לחפש חברים, להתחבר, לבטוח באנשים, לקבל שירות מאנשים, לתת שירות וכו וכו'...
אז בעצם, חשבתי פעם, שבעולם הוירטואלי(במקביל למציאות..לא בנפרד) אפשר לעשות את זה יותר בקלות, אולי קלות מדומה אבל עדין...
ולאחרונה אני פשוט מרגישה שגם בעולם הוירטואלי נהיה קשה קשה קשה...
אין עם מי לדבר.
ואנשים לא מעוניינים בשום קשר.
והכל בודד כזה ולא מבטיח במיוחד.
אני מבינה שיש כללי זהירות וחובה לשמור עליהם.
ועדין....
בדידות בדידות. בדידות...
ואולי זה בכלל הכל נובע מזה שאין עם מי לדבר בכללי?
אז מה אני מצפה בכלל מהעולם הוירטואלי...
*רק הערה קלה הכל פה זה תהיות פילוסופיות ורגשיות שלי...לא מדברת בשם אף אחד.
אשמח לקרא את דעתכם...
מזדהים/מסכימים/לא מסכימים..<?
הערות/הארות/המלצות...וכו'.
שבוע טוב ומבורך....

. ובעיקר להכיר את עצמי יותר טוב בזכות הכתיבה.

