מחשבות שאחרי שבת. מזכיר קצת את שמים וארץ כשחושבים על זה.. פשוט נושא שקצת הרבה מעסיק אותי.
--
היא הייתה אי שם למעלה. בעולמות עליונים.
היה לה שם כל כך טוב, בין המלאכים והשרפים.
ויום אחד היא נקראה אל הדגל.
והיא כל כך בכתה, והתחננה שינסו למצוא מישהי אחרת.
כי.. כל כך טוב לה כאן וגם נעים וטהור,
ושם? איך לומר.. זה ייסורים וכאבים וגם בודד ואפור.
ואמרו לה- תראי את נשמה טובה סך הכל,
אבל אל תדאגי בשתיים עשרה שנה הראשונות יהיה לך טוב.
וגם אנחנו יודעים שאת כל כך רגישה וטובה, אז במיוחד בשביל זה דאגנו לך למשפחה מתאימה.
אבל לה היה קשה להכיל- שהיא יורדת מעולמות עליונים.
והיא ניסתה לפחות לקבל הקלה, אולי לרדת לתקופה יותר קצרה.
אבל השם אמר לה, שנכון זה מצער וברור שלמעלה טוב לה יותר,
אך אין מה לעשות זה סופם של הרבה נשמות טהורות.
ועוד הוא הוסיף ואמר לה בשקט, שזה משימה חשובה והגוף כל כך זקוק לה שם בעולם שלמטה.
וגם הוא לחש לה בסוד שפעם בשבוע, כל שבת, יש עוד נשמה שיורדת, איתה להיות.
ובכן, איך לומר?
מאז היא יושבת לה אי שם למטה, נזכרת בערגה בעולמות עליונים.
ומתפללת בשקט שתגיע שבת, ותגאל אותה קצת מהייסורים.
