עומד על פי תהום פעורה
מתחתי אדמה לוהטת מאש עבירה
לפתע בוקע קולי השבור
מלב מבולבל מטושטש ומותש
אלוקים אני אוהב אותך אומר הקול
באמת אוהבך חוזר ולוחש, אהוב אתה מכל
חורק ונעצר בתדהמה
בתוכי מרקחה רעש ומהומה
מאין בקע, כיצד ולמי קרא?
איך יכלה לצאת כעת אותה הצהרה
מביט סביבי שקט שורר
צופה באברי המחייכים-השקט סורר
נבוך מחיוכם השמעו גם הם את מילי?
הצוחקים הם עלי?
או שמה חיוך אהבה שולחים הם אלי?
צחוק נשמע משכלי בוז עצוב יורד לגופי
לעג מזלזל נושא קולו ואומר
הן לא בוש אתה לשקר
שמור מילים יפות אלה לעת וזמן אחר
משפיל עניי ומוריד פני רוצה לשקוע
להעמיק ולצלול ואת אשר בי להוקיע
אך נתקע, נתקע ברגש
רואה את 'הקול' יוצא והולך לו חרש
קול אמיתי שמעת אומרים עקבותיו
קולך הטהור הוא מודיעים פעימותיו
רגשי קודש מתעוררים
אהבת א-ל משמיעים
אש יוקדת אש קודש
את שלהבת י-ה מעלים
מכריתים את הקוצים
ומשביתים את החוחים
נותנים לשושנה לפרוח
להפריח פרחיה ואת ריחה הטהור לשלח...
[נכתב מזמן ולא יצא לי לעבור על זה שוב, אז זה לא מושלם מבחינה תחבירית]