הרי האויב היחיד שלנו הוא היצר שבזכותו ב"ה אנחנו זוכים לכל התיקונים האלה.

"ועמלק מעולם רצועה מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורענות".

המלחמה בהם היא רוחנית כמובן

די זכויות כי יש אנשים שמטים את הכף לרעה, כמו למשל בחטא המרגלים.

ואדם לא ילך וינסה להחזיר אנשים בתשובה בכח, אלא יפעל על עצמו להתחזק באמונה ועבודת ה' וזה יפעל על סביבתו וכו'

ואני חושב שמישהו כתב את זה פה בשם הרצי"ה פעם.

רק שיהיה ברור, אני לא אומר שלא צריכים להלחם באוייבים שלנו ו/או להגן על עצמנו.

אבל זה לא יועיל במאומה אם השורש לא יטופל

נפלת קורבן לתעמולה של קום המדינה.

אתה רוצה שנזכיר את מה שהתפרסם לאחרונה על נסויים בילדים מעדות המזרח ובעיקר תימן? חטיפות? שוד תרבותי?

אתה יודע על ההיסטוריה מה שרוצים שתדע. מי שהקים את המדינה ממש לא היו החילונים לבד וזה כבר משתף באגרת הראי"ה לאביו.

והם גם לא היו הראשונים לעשות זאת. הם פשוט ידעו לקחת קרדיט בתור השליטים פה (על דעת עצמם, אגב).

לא הבנתי מאיפה הבאת את ה"כלום לא מתקדם" וכו'. לא זכור לי שכתבתי ככה

אתה חושב שהמצב של צה"ל טוב מבעבר?

הרי הצבא מתקדם יותר ויותר אבל התוצאות שלו במלחמות הן יותר הרוגים, פחות איתנות, הוראות שנויות במחלוקת.

אני אומר שהבעיה היא לא הערבים, ולא שום אויב אחר, אלא עניין שאנחנו צריכים לעבוד עליו בינינו לבין עצמנו שהוא עניין רוחני שסובב סביב עבודת ה'

אנחנו לא חזקיהו המלך ולא דורו.

ולא אנחנו לא מתקדמים, בששת הימים אולי היו הרבה הרוגים אבל המלחמה שם באמת הייתה מלחמה והיו גם הישגים.

במערכות האחרונות אנחנו מאבדים חיילים בשביל זוטות. ועכשיו גם מכניסים חיילים לכלא על שמעזים לחסל מחבל

הכוונה בעיקר לשב"כ, אבל לא רק.

הללו משקיעים מחשבה ואמצעים בכמות מטורפת כדי לאפשר לאוייב להמשיך להתקיים - מחד, ולא לרצוח אותנו - מאידך.

למשל הפרוייקט שנועד לתפוס את המחבלים דרך הפייסבוק, למשל כיפת ברזל, למשל חומת הבטון בגבול רצועת עזה ועוד כל מיני פיתרונות יקרים כאלה.

ב-99.9% מהמקרים הם באמת מצליחים, מעמידים לדין, והמחבל יזרק לכלא עד לעסקה הבאה.

לפעמים הם מפשלים.

צריך לדעת שאם הם היו נכשלים לגמרי, מזמן היינו עושים נכבה ברמאללה ובעזה, ולא כי אנחנו רוצים אלא כי פשוט לא הייתה ברירה.

והם כמובן רוצים את ה"שלום".

הרי אי אפשר לכבוש את עזה, כי אז נודה שההתנקנקות נכשלה.

אז מה נעשה? נשים כיפת ברזל, והטילים של עזה לא יסכנו יותר מדי ישראלים, ונשים קיר בטון עם חיישנים מתחת לאדמה נגד מנהרות, ונצוטט בערך לכל ערבי שמרים טלפון בעזה או בשכם, ונגלה איכשהו מי מחבל בפועל ומי רק רוצה להיות מחבל.

זה אנשים שבאמת חשוב להם ביטחון מדינת ישראל, אבל לא על חשבון האוייב.

"הללו משקיעים מחשבה ואמצעים בכמות מטורפת כדי לאפשר לאוייב להמשיך להתקיים - מחד, ולא לרצוח אותנו - מאידך."

לפני יומיים אאל"ט

ותודה

אגב, הייתי שמחה לשבת איתו לקפה כדי להבין איך הוא הגיע למסקנה בפסקה האחרונה.

"

תודה רבה לכל החברים והקולגות שיצרו קשר ודרשו בשלומי. אני לא מספיק לחזור לכולם אבל חיממתם את ליבי לאורך היממה המורכבת הזאת.

היינו אתמול בלינץ'. גל הצלם ואני הלכנו לסקר את הלווייתו של הצעיר היפואי שנורה על ידי השוטרים. כדרכנו, ניסינו להביא את התמונות והקולות מתוך הבטן של השטח כדי לשקף את המצב ולהביא לצופים שלנו את התמונה האובייקטיבית ביותר.

צעדנו איתם. מאות אנשים, רובם צעירים, צעדו אחרי הרכב שהוביל את גופת הצעיר וקראו קריאות אללה ואכבר. מאחר שהוזמנתי לשם על ידי כמה מהם הרגשתי, וכנראה שלא בצדק, די בטוח.

בשנייה אחת הכל התלקח. זה התחיל עם גל שהחלו להכות אותו. הם לקחו לו את המצלמה וריסקו אותה. הוא חטף אגרופים ובעיטות אבל הצליח להימלט.

הרגעים היו לחוצים אבל אני זוכר דווקא מחשבות צלולות ואנליטיות. נזכרתי איך בטיול רגלי בספארי בדרום אפריקה חידד המדריך שגם אם חיית בר מחליטה לרדוף אחריך- אל תרוץ, כי זה רק מעודד את אינסטינקט הרדיפה הטבוע בה. לכן נעמדתי מול אלה שחבטו בגל והרמתי את ידי לאות התנצלות. חשבתי שאם רק אבקש סליחה על כך שהפרענו אוכל ללכת בשלום.

לא היה עם מי לדבר.

האגרוף הראשון שניחת על פני עוד היה נסבל. שוב מחשבה אנליטית: אל תחזיר, למרות שאתה יכול, למרות שאתה יודע איך. זה רק ילבה את זעם ההמון.

לפתע אגרוף נוסף ועוד בעיטה. שניים מושכים אותי לקרקע, אחרים קורעים את חולצתי. אדם נוסף לופת אותי, זרועותיו סביב גרוני. הוא מצמיד את פיו לזרועי ונושך אותה בעוצמה.

והנה מחשבה צלולה אחרת: כבר עבר פרק הזמן שהייתי מהמר שהוא הזמן הממוצע לתקיפה של אדם שהוכנע ונמצא על הקרקע. אני עובר לינץ'
.
אני לא יודע כמה זמן זה נמשך. יכול להיות שעברו חמש דקות, אולי חמש עשרה שניות. אין לי מושג. גם אין לי מושג כמה אנשים השתתפו בחגיגה הזאת. אולי חמישה, אולי חמישה עשר.

אני לבד, מבין שאני צריך להיחלץ משם כמה שיותר מהר, אבל בעין אחת אני לא רואה כלום ורגל שמאל חלשה מדי מכדי לגרד את עצמי החוצה. 
עשרות אנשים סביבי, זועקים בחדוות דם קריאות שאני שומע כאילו אני יושב בחדר סגור והם עומדים מחוץ לדלת.

פתאום מישהו מושך לי ביד. אלמוני שאת פניו אינני זוכר קטף אותי החוצה. תברח הוא אמר לי.

התחלתי לרוץ. החיות באו על סיפוקן כנראה, כי אף אחד לא רדף אחרי.
באיכילוב אבחנו קרעים בכתפיים, צלעות שכבר חשו שלמות יותר עם עצמן, פנס בעין וחבלות בכל חלקי הגוף. רק בנס לא קרה שום דבר חמור יותר, אמרו לי רופאי, מחילים עלי את הקלישאה התקשורתית שאני כל כך מנסה להימנע ממנה ביומיום.

עוד תגיע השעה להפיק לקחים מהאירוע הזה, אבל אני לא מתחרט על כך שהגעתי לשם. התפקיד שלי כעיתונאי הוא להביא לקהל צופי את התמונה האמתית, את הקולות האותנטיים שאי אפשר להביא מבחוץ.

ההמון היפואי שאני פגשתי היה מוסת וזועם. הם לא היחידים המוסתים נגד אנשי תקשורת. אנחנו נמשיך להיות שם, נדווח ביושר ונשמור על תפקידנו כשומרי סף- גם אל מול ההמון הזועם והמוסת וגם אל מול מי שמסית אותו."

האמת שזה נשמע יותר הגיוני בפוסט המלא.

אני מניחה שאם הוא היה מחזיר זה באמת היה מלבה את זעם ההמון.

גם אני, אגב, לא הבנתי למה זה מעיד על מלחמה, אבל פוסט מזעזע כשלעצמו.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.