הרי האויב היחיד שלנו הוא היצר שבזכותו ב"ה אנחנו זוכים לכל התיקונים האלה.

"ועמלק מעולם רצועה מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורענות".

המלחמה בהם היא רוחנית כמובן

די זכויות כי יש אנשים שמטים את הכף לרעה, כמו למשל בחטא המרגלים.

ואדם לא ילך וינסה להחזיר אנשים בתשובה בכח, אלא יפעל על עצמו להתחזק באמונה ועבודת ה' וזה יפעל על סביבתו וכו'

ואני חושב שמישהו כתב את זה פה בשם הרצי"ה פעם.

רק שיהיה ברור, אני לא אומר שלא צריכים להלחם באוייבים שלנו ו/או להגן על עצמנו.

אבל זה לא יועיל במאומה אם השורש לא יטופל

נפלת קורבן לתעמולה של קום המדינה.

אתה רוצה שנזכיר את מה שהתפרסם לאחרונה על נסויים בילדים מעדות המזרח ובעיקר תימן? חטיפות? שוד תרבותי?

אתה יודע על ההיסטוריה מה שרוצים שתדע. מי שהקים את המדינה ממש לא היו החילונים לבד וזה כבר משתף באגרת הראי"ה לאביו.

והם גם לא היו הראשונים לעשות זאת. הם פשוט ידעו לקחת קרדיט בתור השליטים פה (על דעת עצמם, אגב).

לא הבנתי מאיפה הבאת את ה"כלום לא מתקדם" וכו'. לא זכור לי שכתבתי ככה

אתה חושב שהמצב של צה"ל טוב מבעבר?

הרי הצבא מתקדם יותר ויותר אבל התוצאות שלו במלחמות הן יותר הרוגים, פחות איתנות, הוראות שנויות במחלוקת.

אני אומר שהבעיה היא לא הערבים, ולא שום אויב אחר, אלא עניין שאנחנו צריכים לעבוד עליו בינינו לבין עצמנו שהוא עניין רוחני שסובב סביב עבודת ה'

אנחנו לא חזקיהו המלך ולא דורו.

ולא אנחנו לא מתקדמים, בששת הימים אולי היו הרבה הרוגים אבל המלחמה שם באמת הייתה מלחמה והיו גם הישגים.

במערכות האחרונות אנחנו מאבדים חיילים בשביל זוטות. ועכשיו גם מכניסים חיילים לכלא על שמעזים לחסל מחבל

הכוונה בעיקר לשב"כ, אבל לא רק.

הללו משקיעים מחשבה ואמצעים בכמות מטורפת כדי לאפשר לאוייב להמשיך להתקיים - מחד, ולא לרצוח אותנו - מאידך.

למשל הפרוייקט שנועד לתפוס את המחבלים דרך הפייסבוק, למשל כיפת ברזל, למשל חומת הבטון בגבול רצועת עזה ועוד כל מיני פיתרונות יקרים כאלה.

ב-99.9% מהמקרים הם באמת מצליחים, מעמידים לדין, והמחבל יזרק לכלא עד לעסקה הבאה.

לפעמים הם מפשלים.

צריך לדעת שאם הם היו נכשלים לגמרי, מזמן היינו עושים נכבה ברמאללה ובעזה, ולא כי אנחנו רוצים אלא כי פשוט לא הייתה ברירה.

והם כמובן רוצים את ה"שלום".

הרי אי אפשר לכבוש את עזה, כי אז נודה שההתנקנקות נכשלה.

אז מה נעשה? נשים כיפת ברזל, והטילים של עזה לא יסכנו יותר מדי ישראלים, ונשים קיר בטון עם חיישנים מתחת לאדמה נגד מנהרות, ונצוטט בערך לכל ערבי שמרים טלפון בעזה או בשכם, ונגלה איכשהו מי מחבל בפועל ומי רק רוצה להיות מחבל.

זה אנשים שבאמת חשוב להם ביטחון מדינת ישראל, אבל לא על חשבון האוייב.

"הללו משקיעים מחשבה ואמצעים בכמות מטורפת כדי לאפשר לאוייב להמשיך להתקיים - מחד, ולא לרצוח אותנו - מאידך."

לפני יומיים אאל"ט

ותודה

אגב, הייתי שמחה לשבת איתו לקפה כדי להבין איך הוא הגיע למסקנה בפסקה האחרונה.

"

תודה רבה לכל החברים והקולגות שיצרו קשר ודרשו בשלומי. אני לא מספיק לחזור לכולם אבל חיממתם את ליבי לאורך היממה המורכבת הזאת.

היינו אתמול בלינץ'. גל הצלם ואני הלכנו לסקר את הלווייתו של הצעיר היפואי שנורה על ידי השוטרים. כדרכנו, ניסינו להביא את התמונות והקולות מתוך הבטן של השטח כדי לשקף את המצב ולהביא לצופים שלנו את התמונה האובייקטיבית ביותר.

צעדנו איתם. מאות אנשים, רובם צעירים, צעדו אחרי הרכב שהוביל את גופת הצעיר וקראו קריאות אללה ואכבר. מאחר שהוזמנתי לשם על ידי כמה מהם הרגשתי, וכנראה שלא בצדק, די בטוח.

בשנייה אחת הכל התלקח. זה התחיל עם גל שהחלו להכות אותו. הם לקחו לו את המצלמה וריסקו אותה. הוא חטף אגרופים ובעיטות אבל הצליח להימלט.

הרגעים היו לחוצים אבל אני זוכר דווקא מחשבות צלולות ואנליטיות. נזכרתי איך בטיול רגלי בספארי בדרום אפריקה חידד המדריך שגם אם חיית בר מחליטה לרדוף אחריך- אל תרוץ, כי זה רק מעודד את אינסטינקט הרדיפה הטבוע בה. לכן נעמדתי מול אלה שחבטו בגל והרמתי את ידי לאות התנצלות. חשבתי שאם רק אבקש סליחה על כך שהפרענו אוכל ללכת בשלום.

לא היה עם מי לדבר.

האגרוף הראשון שניחת על פני עוד היה נסבל. שוב מחשבה אנליטית: אל תחזיר, למרות שאתה יכול, למרות שאתה יודע איך. זה רק ילבה את זעם ההמון.

לפתע אגרוף נוסף ועוד בעיטה. שניים מושכים אותי לקרקע, אחרים קורעים את חולצתי. אדם נוסף לופת אותי, זרועותיו סביב גרוני. הוא מצמיד את פיו לזרועי ונושך אותה בעוצמה.

והנה מחשבה צלולה אחרת: כבר עבר פרק הזמן שהייתי מהמר שהוא הזמן הממוצע לתקיפה של אדם שהוכנע ונמצא על הקרקע. אני עובר לינץ'
.
אני לא יודע כמה זמן זה נמשך. יכול להיות שעברו חמש דקות, אולי חמש עשרה שניות. אין לי מושג. גם אין לי מושג כמה אנשים השתתפו בחגיגה הזאת. אולי חמישה, אולי חמישה עשר.

אני לבד, מבין שאני צריך להיחלץ משם כמה שיותר מהר, אבל בעין אחת אני לא רואה כלום ורגל שמאל חלשה מדי מכדי לגרד את עצמי החוצה. 
עשרות אנשים סביבי, זועקים בחדוות דם קריאות שאני שומע כאילו אני יושב בחדר סגור והם עומדים מחוץ לדלת.

פתאום מישהו מושך לי ביד. אלמוני שאת פניו אינני זוכר קטף אותי החוצה. תברח הוא אמר לי.

התחלתי לרוץ. החיות באו על סיפוקן כנראה, כי אף אחד לא רדף אחרי.
באיכילוב אבחנו קרעים בכתפיים, צלעות שכבר חשו שלמות יותר עם עצמן, פנס בעין וחבלות בכל חלקי הגוף. רק בנס לא קרה שום דבר חמור יותר, אמרו לי רופאי, מחילים עלי את הקלישאה התקשורתית שאני כל כך מנסה להימנע ממנה ביומיום.

עוד תגיע השעה להפיק לקחים מהאירוע הזה, אבל אני לא מתחרט על כך שהגעתי לשם. התפקיד שלי כעיתונאי הוא להביא לקהל צופי את התמונה האמתית, את הקולות האותנטיים שאי אפשר להביא מבחוץ.

ההמון היפואי שאני פגשתי היה מוסת וזועם. הם לא היחידים המוסתים נגד אנשי תקשורת. אנחנו נמשיך להיות שם, נדווח ביושר ונשמור על תפקידנו כשומרי סף- גם אל מול ההמון הזועם והמוסת וגם אל מול מי שמסית אותו."

האמת שזה נשמע יותר הגיוני בפוסט המלא.

אני מניחה שאם הוא היה מחזיר זה באמת היה מלבה את זעם ההמון.

גם אני, אגב, לא הבנתי למה זה מעיד על מלחמה, אבל פוסט מזעזע כשלעצמו.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.