הכי טוב וורמוקס.

לצערי כל הסגולות/התרופות הטבעיות טובות לזמן מועט

נשמע לי ועבד לי. פינצטה נשמע לי עם יותר מדי פונציאל להכאיב לילד.

אמבטיית סוכר מוציאה כך אומרים. לא ניסיתי. פחדתי מהמראה. 

ויש שלל רעיונות טבעיים: לאכול גרעיני דלעת לא קלויים טחונים, שום/

לשים מאחורה שום עם וזלין (דעות סותרות - אם שורף או לא. סבתא שלי עשתה לי כילדה, לא זכור לי ככואב, ניסיתי על עצמי לפני שחשבתי לעשות לילדים, שוב לא הזיק, בסוף לא העזתי...)

למרוח וזלין באיזור עוזר כי מקשה עליהן את התנועה ומקל על תפיסתן כשהן יוצאות ומציקות, גם טיפה יכול לעזור במניעת ההדבקה הבאה... 

ומאוד חשוב הגיינה, לשטוף ידיים עם סבון אחרי כל מגע, לגזור ציפורניים לילד, לנקות טוב מתחת אם כן משאירים (לעצמך, נניח)

אחרת זה יכול להיות מעגל הדבקה שלא נגמר.

שום, וגרעיני דלעת עבדו מיידית ולאורך זמן. וורמוקס פחות.

המקרים האלה סתם מפחידים ובמקרה הזה יכול להיות שממילא היה נגרם פרכוס.

ולגבי יעוץ- רוב האמהות הן מספיק חכמות כדי לבדוק בעצמן אם משהו מתאים או לא.

יש שכנות, חברות, אמא, חמות, אחיות, מאמרים לכאן ולכאן באינטרנט....

לא צריך לפחד כל כך. ובטח שלא רק לסמוך על מה שרופאים אומרים. רופאים לא יודעים הכל.

אם מקלפים את השום בעדינות בלי לפצוע אותו ומורחים אותו בווזלין זה בכלל לא שורף. מנסיון.

ויש דברים שרופאים לא יודעים עליהם.

ויש דברים שלא צריך לשאול רופאים....

בכל מקרה- אם לא מתאים לך אל תעשי.

אבל מסוכן זה לא. עובדה שהרבה מאוד אנשים עושים את זה.

א. אניס הוא שומר. תה שומר הוא התה הכי נפוץ לתינוקות ,לא מהיום ולא מאתמול.

ב. אין לי מושג מי זו האמא הזו, מה היא נתנה ולמה- אבל פרכוס קשור בדר"כ לחום. מה שכן- אי אפשר מכל סיפור מפחיד שאת לא באמת יודעת מה קרה בו להסיק מסקנות.

ג. רופאים למדו הרבה שנים והם יודעים מצוין את מה שהם למדו. אין ספק. אבל יש דברים שהם לא למדו.

למשל- הם לא למדו ששמן טיון דביק מאוד עוזר לכפות רגליים מבוקעות. שמעת פעם על רופא שנתן לפציינט מרשם ךשמן טיון? שמעת פעם על שמן טיון שאפשר לקנות בבית מרקחת? לא. כי זה לא התחום שלומדים אותו בלימודי רפואה היום. מה שכתבתי זו רק דוגמה, כמובן. יש עוד תחומים שהם לא לומדים, או לא לומדים מספיק. 

(רופא במיון בשניידר לא ידע מה זה אומר חיסון מחומש. שאלו אותי פעמיים מה יש בחיסון הזה. הם פשוט לא ידעו)

ד. אני לא יודעת הכל. לכן אני הולכת לרופא אם צריך. אבל מה שאני יודעת- אני יודעת. ולכן- בשביל מה שאני יודעת אני לא צריכה רופא. ומכיוון- לענינינו- שאני יודעת ששום מאוד עוזר לתולעים אני אפילו לא הולכת לרופא. אני שמה שן שום (קטנה, מקולפת בעדינות, מרוחה בווזלין) ולא רואה צורך להתייעץ עם הרופא. ומכיוון שאלפי אמהות עשו זאת לפני במשך די הרבה דורות, אני מניחה- אז אני מרשה לעצמי לסמוך עליהן. 

ה. גם אני לא אתן לתינוק בלי התייעצות. אבל ההתיעצות לא חייבת להיות עם רופא- שוב- כי יש דברים פשוטים שהרופאים לא יודעים. 

ו. זו הגישה שלי. את לא חייבת לקבל אותה, כמובן. זכותך המלאה לעשות מה שנכון בעינייך. 

של הצמח הזה.

תודה!

ומכיוון שטיון דביק מלבלב לאורך כל השנה אפשר תמיד להכין.

לוקחים צנצנת (כמו של ריבה, בערך) וממלאים אותה עד חציה בשמן זית איכותי. דוחסים פנימה עלים של טיון דביק ומניחים על הפלטה לכל השבת (בהנחה שהפלטה דלוקה כל השבת..)

במוצאי שבת מוציאים את העלים ונשארים עם שמן ירוק בעל ריח חזק ואופיני של טיון דביק.

לכפות רגליים- משמנים היטב כל לילה לפני השינה.

לידיים- אני ניסיתי עם חתכי חורף קטנים וכואבים בקצות האצבעות וזה מאוד עזר. מניחה שגם לכל כף היד זנ יכול לעזור...

זה צמח חזק מאוד ושתלטן מאוד. סביר שתראי אותו בכל פינה לא מטופחת בישוב או בעיר או בגינה.

אני מתעצלת להוסיף קישור עם תמונה...

טיון דביק – ויקיפדיה

עוד חודש בערך הוא יפרח.

איך מקלפים אותה בעדינות?

תמיד יש לזה קצה יבש כזה בסוף מה עושים איתו?

אם חותכים אותו אז זה יהיה שורף לא?

ואם לא חותכים אז זה עלול לשרוט ולכאוב לא?

לא יודעת בדיוק להגיד לך. אבל תמיד איכשהוא הצלחתי...וגם שמים על זה וזלין. 

מחזור החיים של התולעים המגעילות האלה הוא שבועיים.

כך שאם במשך שבועיים וחצי בערך הצלחת למנוע מהן לצאת מפי הטבעת בלילה- זה אומר שהלך עליהן...

לכן אפשר לשים שמן שום למשל- ואז זה דוחה אותן והן לא יוצאות.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...