הכי טוב וורמוקס.

לצערי כל הסגולות/התרופות הטבעיות טובות לזמן מועט

נשמע לי ועבד לי. פינצטה נשמע לי עם יותר מדי פונציאל להכאיב לילד.

אמבטיית סוכר מוציאה כך אומרים. לא ניסיתי. פחדתי מהמראה. 

ויש שלל רעיונות טבעיים: לאכול גרעיני דלעת לא קלויים טחונים, שום/

לשים מאחורה שום עם וזלין (דעות סותרות - אם שורף או לא. סבתא שלי עשתה לי כילדה, לא זכור לי ככואב, ניסיתי על עצמי לפני שחשבתי לעשות לילדים, שוב לא הזיק, בסוף לא העזתי...)

למרוח וזלין באיזור עוזר כי מקשה עליהן את התנועה ומקל על תפיסתן כשהן יוצאות ומציקות, גם טיפה יכול לעזור במניעת ההדבקה הבאה... 

ומאוד חשוב הגיינה, לשטוף ידיים עם סבון אחרי כל מגע, לגזור ציפורניים לילד, לנקות טוב מתחת אם כן משאירים (לעצמך, נניח)

אחרת זה יכול להיות מעגל הדבקה שלא נגמר.

שום, וגרעיני דלעת עבדו מיידית ולאורך זמן. וורמוקס פחות.

המקרים האלה סתם מפחידים ובמקרה הזה יכול להיות שממילא היה נגרם פרכוס.

ולגבי יעוץ- רוב האמהות הן מספיק חכמות כדי לבדוק בעצמן אם משהו מתאים או לא.

יש שכנות, חברות, אמא, חמות, אחיות, מאמרים לכאן ולכאן באינטרנט....

לא צריך לפחד כל כך. ובטח שלא רק לסמוך על מה שרופאים אומרים. רופאים לא יודעים הכל.

אם מקלפים את השום בעדינות בלי לפצוע אותו ומורחים אותו בווזלין זה בכלל לא שורף. מנסיון.

ויש דברים שרופאים לא יודעים עליהם.

ויש דברים שלא צריך לשאול רופאים....

בכל מקרה- אם לא מתאים לך אל תעשי.

אבל מסוכן זה לא. עובדה שהרבה מאוד אנשים עושים את זה.

א. אניס הוא שומר. תה שומר הוא התה הכי נפוץ לתינוקות ,לא מהיום ולא מאתמול.

ב. אין לי מושג מי זו האמא הזו, מה היא נתנה ולמה- אבל פרכוס קשור בדר"כ לחום. מה שכן- אי אפשר מכל סיפור מפחיד שאת לא באמת יודעת מה קרה בו להסיק מסקנות.

ג. רופאים למדו הרבה שנים והם יודעים מצוין את מה שהם למדו. אין ספק. אבל יש דברים שהם לא למדו.

למשל- הם לא למדו ששמן טיון דביק מאוד עוזר לכפות רגליים מבוקעות. שמעת פעם על רופא שנתן לפציינט מרשם ךשמן טיון? שמעת פעם על שמן טיון שאפשר לקנות בבית מרקחת? לא. כי זה לא התחום שלומדים אותו בלימודי רפואה היום. מה שכתבתי זו רק דוגמה, כמובן. יש עוד תחומים שהם לא לומדים, או לא לומדים מספיק. 

(רופא במיון בשניידר לא ידע מה זה אומר חיסון מחומש. שאלו אותי פעמיים מה יש בחיסון הזה. הם פשוט לא ידעו)

ד. אני לא יודעת הכל. לכן אני הולכת לרופא אם צריך. אבל מה שאני יודעת- אני יודעת. ולכן- בשביל מה שאני יודעת אני לא צריכה רופא. ומכיוון- לענינינו- שאני יודעת ששום מאוד עוזר לתולעים אני אפילו לא הולכת לרופא. אני שמה שן שום (קטנה, מקולפת בעדינות, מרוחה בווזלין) ולא רואה צורך להתייעץ עם הרופא. ומכיוון שאלפי אמהות עשו זאת לפני במשך די הרבה דורות, אני מניחה- אז אני מרשה לעצמי לסמוך עליהן. 

ה. גם אני לא אתן לתינוק בלי התייעצות. אבל ההתיעצות לא חייבת להיות עם רופא- שוב- כי יש דברים פשוטים שהרופאים לא יודעים. 

ו. זו הגישה שלי. את לא חייבת לקבל אותה, כמובן. זכותך המלאה לעשות מה שנכון בעינייך. 

של הצמח הזה.

תודה!

ומכיוון שטיון דביק מלבלב לאורך כל השנה אפשר תמיד להכין.

לוקחים צנצנת (כמו של ריבה, בערך) וממלאים אותה עד חציה בשמן זית איכותי. דוחסים פנימה עלים של טיון דביק ומניחים על הפלטה לכל השבת (בהנחה שהפלטה דלוקה כל השבת..)

במוצאי שבת מוציאים את העלים ונשארים עם שמן ירוק בעל ריח חזק ואופיני של טיון דביק.

לכפות רגליים- משמנים היטב כל לילה לפני השינה.

לידיים- אני ניסיתי עם חתכי חורף קטנים וכואבים בקצות האצבעות וזה מאוד עזר. מניחה שגם לכל כף היד זנ יכול לעזור...

זה צמח חזק מאוד ושתלטן מאוד. סביר שתראי אותו בכל פינה לא מטופחת בישוב או בעיר או בגינה.

אני מתעצלת להוסיף קישור עם תמונה...

טיון דביק – ויקיפדיה

עוד חודש בערך הוא יפרח.

איך מקלפים אותה בעדינות?

תמיד יש לזה קצה יבש כזה בסוף מה עושים איתו?

אם חותכים אותו אז זה יהיה שורף לא?

ואם לא חותכים אז זה עלול לשרוט ולכאוב לא?

לא יודעת בדיוק להגיד לך. אבל תמיד איכשהוא הצלחתי...וגם שמים על זה וזלין. 

מחזור החיים של התולעים המגעילות האלה הוא שבועיים.

כך שאם במשך שבועיים וחצי בערך הצלחת למנוע מהן לצאת מפי הטבעת בלילה- זה אומר שהלך עליהן...

לכן אפשר לשים שמן שום למשל- ואז זה דוחה אותן והן לא יוצאות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....