או איזה טיפול רגשי...

מרגיש את זה על בשרי, לא מסוגל כבר להתחבר לצד השני. זה לא עובר את השלב של וואלה נחמד וטוב ולנו.

אין לי שום מציאות כמעט של רושם עמוק שיגרום לי לרצות להתקדם עם הבחורה הלאה. כולן מרגישות נראות ומתנהגות אותו הדבר.

איך אני מתמודד עם זה? פשוט מבליג על הכל, בולע הרבה צפרדעים, וגורר רגליים בקשרים שלא ממש מתאימים לי.

האם זה חכם? לא יודע. זה מה יש...

עד יבוא גואל.

לנוכח מה שאתה מתאר... 

יכול להיות שאתה מעלים עין כי אתה אומר לעצמך שהנה וואלה אני נותן צ'אנס גם לדייטים שלא נראים לי,

ולא פעם ולא פעמיים. אבל אם השורש לא טופל, מה הטעם בלתת צ'אנסים?

כדאי ליישם את האופציה השניה שהצעת?

כי התיאור שלך לא נשמע משמח במיוחד. וחבל.

אבל לא נראה לי 

מותר לשאול למה נראה לך שאני בדרך הנכונה?

באמת מענין אותי..

וגם עידוד..

אני צריכה את האמון הזה בעצמי, שמותר לי גם לא לתת צ'אנס, כי בסביבה שלי מאד מעודדים כן לתת, למצות עד תום כל קשר.. ואותי מה לעשות, זה שוחק

נראה לי את הבנת חלק ממה שכתבתי בצורה לא כ"כ נכונה..

לא כתבתי שאני לא פוסלת ניסיון לחזור למי שכבר נפרדתי ממנו

(זה נכון עלי באפן כללי, אני בהחלט לא פוסלת אפשרות כזו באופן עקרוני אבל זה לא מה שכתבתי כאן)

צריך לקרא את זה בתוך ההקשר (כן, אני מודעת לזה שייתכן שחלק מהמחשבות שלי נשארו בגדר מחשבות ולא השתלבו לגמרי בכתוב..)

"שלא הייתי מסוגלת לתת לו עוד צ'אנס רק כדי לתת צ'אנס. אני מותשת מכדי לצאת סתם,עיפה מדי בשביל לצאת רק כדי להיות בטוחה שלא הורדתי על שטות ואני יכולה להיות נקיה מנקיפות מצפון.

כבר היו כאלה ש*רציתי* לצאת איתם שוב"

כלומר-

אם הייתי יוצאת עם הברנש המדובר פעם שניה, זה לא בגלל רצון לצאת שוב. זה כדי לתת צ'אנס.

לעומת בחורים אחרים- שיצאתי איתם פעם שניה כי *רציתי* לצאת איתם שוב.

(שוב=דייט שני. ולא- להחזיר קשר)

ואחרי שהתקדמתי עם מישהו בקשר מתוך רצון, אז יש פחות כח להתקדם כדי לתת צ'אנס (גם כשנכון לעשות את זה. ואני כן חושבת שיש פעמים שזה נכון)

איזה יופי של משפט

"יש אותך רק פעם אחת"

זה לא משהו שאני אומרת באופן קבוע, (ואם כן, הייתי צריכה ללכת לטיפול)

אבל במקרה הספציפי שהיה לי שבוע שעבר, שבסופו של דבר לא המשכתי,

כשלהמשיך היה רק בשביל לתת צ'אנס ולא להוריד אחרי דייט אחד (שזה סוג של כלל ברזל שלי לעשות את זה)

הרגשתי ש'יאאלה, בשביל מה. ללכת כדי היות בטוחה שלא? סתם משאיר אותי עוד יומיים בבלבול הזה. והוא לא בלבול טוב. אז נגמור עם זה ודי.

לא בטוחה שהצלחתי להסביר את עצמי..

חבל על הזמן והכוחות של שנינו.

בעיקרון, מנסים לתת כבוד לכל אחת לפי עניינה,

ולא לפי מספרה (שאין לי מושג מה הוא) בפז"ם של הדייטים שלי.

מגיע לה, היא הבת של מלך מלכי המלכים, לא..?

בגישה כזו, שאתה מנסה לתת צ'אנס כל פעם,

גם במחיר שאתה תיפגע שוב, חלילה,

מראש אין שחיקה.

ותמיד מגיעה לדייט ראשון עם הרבה אנרגיות חיוביות,

ונותנת את כל כולי.

את הצ'אנס לפני הקשר אני תמיד נותנת. ולא מגיעה שחוקה ועייפה.

אבל, אם לא היה הכי הכי, ופעם לפני שנה הייתי נותנת את הצ'אנס הזה לנסות שוב ולבדוק אם כן יצא פה משהו, הכי בכיף.

היום, כבר אין לי כח. יאללה שיגמר.

אם לא, אז לא.

אם נמשיל את מסע השידוכים ליום שחלקו לילה וחלקו אור, אז אני אומר

שיש ימים שיש לי כוחות וסבלנות שבאו כתוצאה מכל מיני סיבות (אולי הצלחה בעבודה, תפילה או שיעור תורה שרוממו אותי, מפגש עם חברות או רצף של אירועים משמחים וכו' וכו') ויכול להיות שאני אבוא עם יותר כוחות לפגישה.

ויש ימים שאני אחרי פרידה מקשר שאהבתי ודוגרי אני כמו סמרטוט, אז סביר להניח שלא אתן צ'אנס אם הקשר ממש לא נראה לי... 

ואז שוב אור ושוב לילה...

עד החתונה בעז"ה

מה שכן בפגישה עצמה אני חושבת שחובה שזה יהיה יום ומומלץ שיהיה מלא שמש, ככה לפחות זה אצלי חח אני משתדלת להביא את כל כולי...

אם צריך הפסקה כדי לשנות גישה אז לקחת הפסקה

ולא לבוא מתוך חוסר ביטחון וחששות, אלא מתוך בטחון עצמי ומתוך הרגשת הערך העצמי שלך ושלו

ולבוא כדי לבנות משהו ביחד, להכיר אותו ושיכיר אותך

ולא כדי לבדוק האם הוא עונה על קריטריונים כאלה ואחרים או לחכות לאיזה סימן משמיים, שרק אז תזכי לאהבה המיוחלת

אבל אני לא חושב שלתת צ'אנס מקדם יותר מאשר לא לתת צ'אנס.

צריך לקחת בחשבון שכל פעם שנותנים צ'אנס למרות שלא מרגישים שזה זה, גם אומר שאנחנו מעכבים את עצמינו ואת הצד השני בתוך קשר עם סיכוי נמוך להצליח. וכל פעם שאנחנו מסיימים קשר צולע (סליחה על הביטוי) במקום למרוח אותו, אנחנו מקצרים את הזמן לחתונה.

לפעמים זה עניין של פשוט לפגוש את הבן אדם הנכון שעושה לנו את זה (כן, זה יכול לקרות גם בשיטת הדייטים) ולקוות שזה הדדי.

או שזה בא לך בטבעי?..

אני מתנצלת אם השתמע משאלתי איזשהו זלזול.

מעריכה כל אחד שטורח להגיב.

(ואין תשובה שתשמח אותי יותר. התענינות גרידא. עם השערה שלי לכיוון מאד מסוים)

וזה שעשע אותה.

@סוסה אדומה ניתחתי את המצב נכון?

סתם סתם...

בכל הרמות.

(מתיחס גם לשרשור פריקה חיובית שלך)

איזה תגובות יפות!

@מתן תורה

@פלוני מפונפן

@סוסה אדומה

@עומק

@כי בשמחה תצאו.

@לב אוהב

@מישהי 1

@אודליקה

@תפוח יונתן

@-ינון-

@ענבל

@שם קצוץ505

@לך דומיה תהילה

@יהל

באמת תודה לכולם,

על ההשקעה,

והמחשבה,

והעידוד 

והמילה הטובה

נתתם הרבה חומר למחשבה

וגם כמה זריקות של כח!!

(אין כוונת הדברים שהנושא סגור וחתום, וא"א להמשיך להגיב. תגובות, מחשבות, תובנות והארות נוספות בהחלט יתקבלו בברכה)

עם בכותרת??

אני מתחילה להתבלבל. לא מבינה מה קורה כאן (נראה לי)

שאלתי את @שם קצוץ505, לא אותך

(ואתה יודע שהרסת רצף של בכותרת?? |חמור סבר|)

ו*גם* לא ענית לי אם הבנתי נכון

שאומרים "די תמשיכי"

זה כאילו אומרים לך "די די" בגלל שהוא צנוע 

אבל אז אומר תמשיכי כי הוא בעצם נהנה מהמחמאות 

הבנת חרדית ?

האמת מרגישה עכשיו קצת טפשה..

אבל הסיבה שלא הבנתי בשניה הראשונה,

זה בגלל שבהודעה הזאת: לא סותר התכוונתי יותר להחמיא לעצמי, (אני רואה עכשיו שזה לא ממש מובן. אבל פסדר)

ולא בגלל המגזר שלי. (זה ביטוי חוצה מגזרים, סתם להשכלה הכללית *שלך*)

או הבנת מה כתבתי עכשיו?

וי לי,

מרגישה סתומה..

בד"כ מבינה יותר מהר..

כנראה בהשפעת הצום וזה..

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳