בית המקדש. שמעתי מאברך מאחת הישיבות החשובות שבית המקדש זה תוצאה של מדרגה בעם ישראל.
אם נמשיל את זה לחשמל. השפעת ד' יתברך וגילוי מלכותו ואהבתו אלינו זה בעצם החשמל כביכול, אנחנו מכשיר חשמלי שהולך ומתפורר מיום ליום, ובית המקדש זה השקע והתקע בינינו לבין גילוי כבוד ד'.
כשבית המקדש בנוי, כשעם ישראל נמצא במדרגה הזו. אהבת ד' אלינו ברורה וגלויה, הנבואה פורצת בנו, ואנו יכולים לדעת את רצון ד' בבירור. מלך צדיק ונביא מזרע דוד מאחד את כל עם ישראל מחדש בארץ ישראל, ומשפיע תורה בכל, סנהדרין של גאונים וצדיקים משליטים צדק ומשפט, הכהן הגדול מתפלל על שלמות העם ואחדותו, ומשפיע קדושה לעם. עם ישראל מאוחד בכל רגל מחדש, כשכל עם ישראל עולה ביחד לירושלים לחגוג לד' אלוהינו.
כל תאוותנו וחפצנו הוא למלא את רצון ד' ולקיים את מצוותיו ותורתו, נכון לגבי ימות מלך המשיח.
אבל, בעוונותינו, גלינו מעל שולחן אבינו. עיוורים באפלה. מזמן אנחנו כבר עצמות יבשות, וגם זה בקושי. עם ישראל התפזר בכל העולם, אחדות, אין מה לדבר. הצאן אבד! הצאן חזר לארץ, אבל שבור, רצוץ, בני ד' יתברך אינם יודעים מי הם. מנסים לחקות את גויי העולם, כשאנחנו צריכים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש כשכל חפצנו ללמוד תורה ולעשות רצון ד' באמת, להתאחד תחת מלכות ד' בארצנו.
וד' רואה בצרותינו, וגואל אותנו, ד' רוצה שנשוב אנחנו אליו באמת ובאהבה אמיתית.
אבל שוב, מחלת הגלות תקפה אותנו פצעים קשים. עם ישראל עוד לא מאחה את קרעי הגלות, אמנם אנחנו באמת רוצים להתאחד, אבל הגלות שיבשה את הדעת ואת האמונה בד'. הגלות פשוט הרסה אותנו!! כבוד התורה, איה?! הדעות השתבשו, האמונות התערערו, השמחה לא שלמה, ולעיתים שמחה טמאה, רצון הבנים האהובים לא תמיד מכוון לרצון ד', הגלות שיבשה את ההערצה הנכונה, שבמקום להיות מופנית לד', למקדש ולקודש, מופנית לרוב למקומות אחרים וכשרים פחות.
בעצם, שום דבר לא שלם! עם חורבן מקדשנו, "נהפך לאבל מחולנו.. נפלה עטרת ראשנו". כל חיינו אינם שלמים!! כל השמחה, הקדושה, האחדות, המידות הטובות, לימוד התורה, האמונה, החיים, שום דבר לא שלם כשבית מקדשנו, הקשר הישיר והגלוי שלנו עם רצון ד' בעולם, חרב.
כל המעמדים האדירים והנשגבים של קרבן פסח בבית המקדש, של ההלל של כל עם ישראל כולו בירושלים, של הקרבות התמיד, של קרבן העומר, של ראש השנה בבית המקדש. של יום הכיפורים בבית המקדש! כהן הגדול כולו לבן, נכנס לקודש הקודשים, שאומר את שם ד' לא בקול אנושי, שכל העם מזדעזע ומשתחווה לכבוד ד', של הקפות המזבח, של ההודאה העצומה לד'.
שתשעה באב יהפוך ליום חג! שממש כל היום נשמח ונשוש, כי איזו סיבה תהיה לנו להיות בצער?! הרי אנו בארצנו הקדושה, כשבית המקדש בנוי ועם ישראל במושבותיו.
הבנים שוב בשולחן אביהם, ושוב השמחה הגיעה, והפעם היא שלמה!
אז לכן אנו זועקים אל ד' יתברך!!! חסדך לא תמו, ומעולם לא עזבתנו, והטיבות לנו חסדים רבים ועצומים, והנה השיבותנו אל אדמתנו ואל ערינו, ואל עיר קדשך. אך מה דאב ליבנו, כי שמחתנו איננה שלימה! ובית מקדשך חרב, ועם ישראל כצאן אובד, ותורתך הקדושה ככלי ריק, ודבר נבואתך זה אלפי שנים נבצר ממנו, ואפילו כעצמות יבשות לא נחשבנו. הן הביטה וראה את חרפתנו, ראה את עוניינו, ראה את מצוקותינו.
ד'!!! ראה בעמך, העם שנע אחריך בעיניים עצומות, שעשה רצונך באמת, כשכל חפצו ותאוותו - לעשות רצונך. והן עתה, עמך הזה, צאצאי צאצאיהם, כצאן אובד, אשר לא יודע ימין ושמאל, מפוזר, שבור, רצוץ, כואב, מתגעגע אליך באמת. הרי כבר למעלה מאלף שנים נחרב ביתך והצאן אבד, כמה יוכל לסבול?!
ד', עוזרנו! תעורר את לבבנו לרצות אותך באמת, ויתעוררו רחמיך עלינו, ותבנה את בית מקדשך, ותיגלה עלינו מהר מהר בימינו, כי כבר אין בנו כוח עוד לחכות לך!! מהר אבינו!! מהר רוענו בטרם יאבד הצאן!!! מהר אהוב. כי בא מועד וחוננו כימי עולם!!
במהרה במהרה בימינו, בעז"ה יתברך ויתעלה, ייבנה בית המקדש, וד' יתברך ישוב לשוש עלינו, כמשוש חתן על כלה, ויקבץ את שארית נידחיו, ויחזיר בתשובה שלמה אותנו במהרה, וינקום לעינינו את נקמת דם עבדיו השפוך, ועל כבוד שם מלכותו המחולל יפיל ממלכות וישפיל מדינות, וימליך עלינו את מלך המשיח, ויעמיד לנו כהן ונביא, ויוליך אותנו קוממיות ואור לגוים, וימליכנו לממלכת כוהנים וגוי קדוש. במהרה בימינו ממש אלו, יופיע עלינו לעינינו בכבוד מלכותו, ואז נשמח בשמחה שלמה וטהורה. אמן ואמן!!
"התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך - עמי"
(((((((