הן הזמנים שאנחנו מתקלפים
מגיעים לפנימיות של הלב.
למקום שעוד לא הצלחנו לעטוף באמונה.
למקום שבו השכל לא פועל
ואז מרגישים את הכאב בעוצמה הכי גדולה שרק אפשר
בלי הדחקות
וללא כדורים להרגעת הלב.
ובוכים. מהנשמה לה'
בכי אמיתי מתגעגע לטוב המוחלט.
בכי של אי הבנה מה אני עושה כאן בעולם ומה המטרה.
בכי שתוהה איך אפשר לכלוא אינסוף בתוך צורה גשמית.
ואז שוכחים
