האמת? לא מרגישה בכלל שכואב לי על בית המקדש או כל דבר אחר.
זה מידי רחוק ממני, מידי לא קשור.
אם זה היה צום רגיל, סבבה. אני צמה סתם ככה ובמקסימום שוברת אם קשה, בדרך כלל לא קשה מידי.
אבל עכשיו אני אמורה לחשוב על בית המקדש, להתאבל עליו, לא לעשות כלום.
אסור להתקלח, אסור לשמוע שירים. אסור כלום.
מעצמי לא הייתי עושה את זה, הבעיה שיש מסביבי אנשים שדואגים להזכיר לי כל הזמן שזה אסור.
לא, אני מעצמי לא מצליחה להתאבל.
אין לי כח לזה.
לא מרגישה שזה משהו אמיתי, לא מרגישה שזה קשור אלי.
לעשות הכל רק בשביל ההורים. רק כי ככה לכולם ברור שצריך לעשות.