כעיוורים וסומים הולכים באפילה, עודם שותים מכוס התרעלה, באין מבין על מה הבכיה, על מה האבל בכל שנה.
הוי! הוי! איה נביאי, הוי! איה חכמי ואוהבי, איה החוזים ללמד דרכי, איה הרבנים להדריך בני.
מי יקיצם מתרדמה יעירם, יבינם על מה חרבו עריהם, על מה הלכו לשבי ילדיהם, על מה הוכו טובי בחוריהם. על מה חרבו שני מקדשים, על מה עלו כליל לאישים, על מה גלו שתי פעמים, ועדיין לא שבתי לבית עולמים.
בני האהובים פקחו עיניכם,
רצון אביכם לשוב אליכם, תקנו דרכיכם שפרו מעשיכם, או אז לעולמים אשכון בתוככם.

