זה כל כך מבלבל.
ומבולבל.
מחד
תשעה באב.
צער,
חורבן,
גלות,
בכי.
ומאידך
לידה.
אחרי 12 שנה.
שמחה,
אושר,
ברכה,
תודה.
ועל 2 הדברים לא התרגשתי מספיק.
לא רגש הודיה ענק לה' על האחות
ולא צער אמיתי על החורבן.
ואני עדיין לא יודעת
מה אני אמורה לעשות עם עצמי.
זה כל כך מבלבל.
ומבולבל.
מחד
תשעה באב.
צער,
חורבן,
גלות,
בכי.
ומאידך
לידה.
אחרי 12 שנה.
שמחה,
אושר,
ברכה,
תודה.
ועל 2 הדברים לא התרגשתי מספיק.
לא רגש הודיה ענק לה' על האחות
ולא צער אמיתי על החורבן.
ואני עדיין לא יודעת
מה אני אמורה לעשות עם עצמי.
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)