אתם גם מתאימים באופי וגם יכולים בתחומי ענין להרחיב אופקים ולהעשיר אחד את השניה

את יודעת כמה קשה למצוא מישהו שיש לך איתו שפה משותפת?  ברוך ה' שמצאת!!

למה אתם חייבים להיות דומים כדי שיצליח לכם? ההפך, שוני זה מפרה.

כל עוד אתם חולקים השקפה והוא עונה על מה שאת מחפשת, מה הבעיה?

אז אתם לא אוהבים את אותם הספרים, חוש ההומור שלכם שונה. So what?

... מייצגות מצויין את הדילמה הפנימית שלי: מצד אחד, אני מאמינה שמאוד יתכן ואת הדברים שחסרים לי בקשר אפשר לפתח, והדברים הבאמת חשובים כבר שם. מצד שני, יש את הקול הזה בראש (שפיפול) שאומר - אם אני לא עד הסוף שלימה עם זה, אם אחרי לא מעט זמן עדיין יש ספקות, אז אולי עדיף לוותר...

אבל מה אם הספקות זה לא בגללו או בגלל ההתאמה בינינו, אלא בגללי? אולי אני פשוט מחפשת משהו שאי אפשר באמת "למצוא", אלא רק, אולי, לבנות עם הזמן? אולי עם היה חיבור מצויין אז הייתי מוצאת משהו אחר להתלבט בגללו? 

אני לא רוצה להתחתן עם מישהו ולגלות אחרי שנים שעדיין נשארה שם תחושת זרות או חוסר הבנה עד הסוף; ומצד שני, אני לא רוצה לאבד בחור מדהים - שבאמת יקר לי, ואני ממש לא מסתכלת עליו כמו על שואב אבק! - בגלל איזו פנטזיה על מישהו שאיתו יש גם הבנה מיידית וגם התאמה בתוכניות לעתיד וגם הוא בנזוג נהדר וגם וגם וגם... 

נשמע שיש לך משהו מדהים, אל תוותרי עליו בלי מלחמה!

אני חושבת שהגעת למקום שדורש הכרעה.

קחי בחשבון שכולנו היינו רוצים את המושלם, אבל אין מושלם.

תמיד יש מחשבה בראש "יהיה עוד בחור יותר טוב". זו מחשבה נוראית. כי אף אחד לא מבטיח שום דבר...

כל מי שתתחתני איתו תקבלי יחד איתו, בעסקת חבילה, גם את החסרונות שלו.

אז תעשי חושבים. בצורה רצינית.

לא יתרונות שלו מול יתרונות של אחרים.

חסרונות שלו מול חסרונות של אחרים. 

אילו חסרונות את מעדיפה? ותזכרי שתמיד יהיו חסרונות.

תשכחי רגע מכל הרשימת מכולת הארוכה ותעשי לך רשימת מכולת קצרה. 

עשר תכונות שעליהן את לא מוותרת.

ואח"כ תצמצמי אותן לחמש שעליהן את לא מוותרת.

ואז תבחני את הבחור- האם הוא עונה לחמש הדרישות שעליהן את לא מוותרת?

אם כן- אז די לספקות. אם לא- אז גם די לספקות.

יש פה בחור טוב, הגון,אך שונה ממך.

אני ובעלי שונים עד מאוד. המשפחות שלנו שונות מאוד מאוד. 

אז לומדים להכיר. ומתמודדים. ובונים עם הזמן הומור משותף. 

ואם הספק עוד נמשך- אז תתיעצי עם מי שמכיר אותך היטב ומכיר גם אותו. 

ועוד כמה דברים:

א. לגבי ההרגשה שהוא "מוזר". נדמה לי שאני, גם עשר שנים אחרי החתונה נתפסת לפעמים כ"מוזרה" בצד שלו. לא באופן קיצוני. אבל הם הרבה פעמים פשוט לא מבינים אותי ואת העולם שלי. אבל העיקר שבעלי מבין. ניסיתי להסביר להם כל מיני דברים, אבל זה לא הלך, אז ויתרתי...

ב. יכולה להיות תחושת "בדידות" לכאורה מסוימת- בעיקר במובן שאולי יש דברים שאת לא יכולה לדבר איתו עליהם. אבל זה בסדר. בשנה הראשונה לנישואין שלי היו דברים שאותי מאוד ענינו ובכלל לא קשורים לעולם שלו, אז על הצורך לדבר עליהם מצאתי מענה בעבודה שלי- שם מיציתי את כל הדיבורים המעניינים שלי...

ועכשיו- אני יכולה להגיד שהעולמות שלנו התקרבו. ועדיין- יש דברים שמעניינים רק אותו ויש כאלה שרק אותי, אבל אז מה. 

אנחנו חברים מאוד מאוד קרובים. אני לא חושבת שיש מישהו שמכיר אותו כמו שאני מכירה- ולהפך. ולגבי תחומי הענין השונים- החשיבות שלהם מתגמדת עם הזמן- כי השיח נהיה פנימי יותר- קשור יותר לנפשות שלנו ולא לדברים בחוץ שמעניינים אותנו או לא. גם יש ב"ה ילדים והרבה עיסוקים אחרים. 

ג. השוני, לפחות אצלנו הוא מאוד מענין. בטח אצל הרבה זה ככה. דווקא השוני הוא המפתח לעבודה. כי במקום שיש הפך- יש מקום לעצמי לבחון את עצמי, לברר וללבן ולהשתנות. 

כשאת כותבת "לגמרי מוזר" למה את מתכוונת? יש כמה סוגים של מוזרים, וחשוב להבחין ביניהם כדי לענות לך.

סוג ראשון- מוזר בתכונות בסיסיות כבן אדם כמו בעיות תקשורת עם הסביבה, התנהגות מוזרה, מבודד מהחברה וכדומה, ובמקרה כזה הפער עלול להיות באמת משמעותי ועלול להעיד על משהו עמוק יותר שאינטואיציה שלך קולטת ועדיין לא מתרגמת למילים.

סוג שני- מוזר= מיוחד (כמו שאמרו פה לפני), ובמקרה כזה ניתן לגשר על הפער ע"י היכרות עמוקה יותר, אהבה, הכלה וכדומה שמפתחים יחד עם הזמן.  

ממליצה לך לנסות להגדיר לעצמך מה הכוונה אצלך. 

בכל מקרה חייבת לציין שלרוב טעם שונה בספרים וסרטים לא מהווה חלק מהקריטריונים הראשיים בבחירת בן זוג. אם למרות זאת זה מפריע לך כ"כ, כנראה את עדיין לא רוצה את הבחור מספיק כדי שדבר כזה יפסיק להפריע לך. אולי זה גם סימן שאת צריכה להמשיך בהיכרות ולא להחליט שזה "זה" או "לא זה" עכשיו.  

בהצלחה! 

בספרים, סרטים, השקפה על אנשים - ממש כמו שתיארת.

בחוש הומור דווקא יש לנו חפיפה (אם כי יש סוג מסויים של הומור שהיא אוהבת ואני יודע מה הוא אז אני הייתי מנצל את זה כדי להצחיק אותה אבל אני לא הכי מתחבר אליו).

בכל אופן, כן הייתה לנו תקופה ארוכה, אם אני מבין את זה נכון, הרגשה של קירבה ונוחות זה עם זה (ורק בגלל סיבה אחת או שתיים שיהיו שיקראו להן שטחיות אבל הן נובעות מאיזושהי בעייה עמוקה אצלי) לא הצעתי לה שניקח את זה צעד ושניים קדימה.

הנקודה היא, שהפערים הנ"ל לא היוו בעייה בכלל בגלל הקירבה והנוחות שהזכרתי ואפילו היוו נושאים להיכרות טובה יותר של השני - מה גורם לך לאהוב את הסגנון הזה והזה, למה לא הסגנון שלי. זה היה מעניין מאוד.

האויב של הטוב הוא ההכי טוב

נראה על פניו שמתאים. לא נצפית כאן בעייה

* האם השוני בכל הנ"ל שאת רשמת(חוש הומור שונה וכו')- הוא בסף פסילה מבחינתך??

* לגבי המוזרות שלו- לא ברור מה מוזר. ואולי מדובר למשל ב"חוש הומור בריטי"- שבסביבה שלך קיים 1:1000-

אך בשכונה אחרת זה היה "נשמע יותר טוב".   -האם לך זה מפריע שהוא "מוזר"?? אם כן- עד כמה? מצב נסבל- בלתי נסבל??

ככלל, איני חושב שמחוייב "שפה משותפת" טוטאלית בין בני זוג. גם לא אותה גלידה אהובה- וכו וכו'.

אך- אין להתחתן על מנת "שעם השנים- נכונות- תקשורת- יתקרב" !!

מתחתנים AS-IS . הבנייה היא על גבי היסודות הקיימים- עם ההומור המעצבן- הקמצנות התורשתית-  הבהלה הפולנית- החוצפה ה (שלא יאשימו אותי בגזענות)- וכו'. אחרי X שנות נישואין- אכן ניתן לראות איך פתאום הYZ שהיה כ"כ מעצבן- פשוט לא קיים- או כי הוא הפסיק- ו-או כי היא התרגלה.

בניית בית היא לבנות בית. מקום נכון ויציב. לא טורניר שש-בש-גלידה. הבילויים הזוגיים קיימים- וחשובים- מכמה סיבות. אך מקומם בכבודם מונח

בגדול אני מסכים עם @יטבתה

רק השאלה למה את חושבת שהוא מוזר, ואם זה ממש מפריע לך..

(מוזר זה לא בהכרח רע)

באמת זה נשמע עכשיו יותר מורכב מ"האויב של הטוב.."

כתבת שאתם יוצאים כבר כמה זמן, אז אני חושב שהרגשות האלה שאת מתארת של הלבד הם לא הכי בריאים.

אבל קטונתי מלייעץ לך משהו ספיציפי,  אולי כדאי שתלכי (או תלכו) ליועץ זוגי או משהו בסגנון.

בהצלחה!!

נ.ב.

יהודי שבא לארץ הוא לא מהגר, הוא עולה חדש..

על ההוא שאומר לרב על אשתו "אני הפועל והיא מכה בי"

זה לא יוצא טוב בכתיבה 

נראה לי אנדרדוס גנבו את זה מהחבר'ה שלי 

אני התחתנתי בגיל 29 עם מישהו שלכאורה זהה ממש אבל ממש לא היה אמור להיות זה.

הסיפור שלו ממש מורכב (הוא גרוש+) ואני הייתי רווקה שלמה לה להיכנס לסיפור הזה?

אבל...

ההרגשה של החיבור והזרימה היתה כ"כ חזקה שהמשכנו. וב"ה הכל היה חלק. כן, גם הפחד מההורים ומהסביבה, ואיך יגיבו לעובדה שדווקא אני התחתנתי עם גבר שיש עליו תיק.

ויצאתי עם הרבה (נראה לי 70) בחורים, והיו לי קשרים ארוכים, ועברתי מסלול מאוד איטי של להכיר את עצמי.

והייתי כ"כ מחושבת ומתפלספת וחוקרת וחופרת.. אין מה לומר, התשתי את עצמי בשאלות אינסופיות שהתשובה על כולם היתה- פשוט להיות פשוטה. לזרום ולהניח לזה. לא להשתמש יותר מדיי בשכל (אגב, יש בזה משהו שהיום נראה לי טיפה לא-נשי גם).

ואת נראית לי משתמשת פה הרבה בשכל.

נראה לי שאת לא ממש מחוברת אליו.

הוא עונה לך על הרבה דברים חיצוניים, אבל הלב לא שם.

זה מה שנראה לי.

אני הייתי כמוך ואפילו הרבה יותר. היו לי כאבי ראש איומים מרוב שאלות, חקירות ודרישות בכל קשר,

והיום אני יודעת שכל אלו באים כדי לחפות על רגש מאוד פנימי אך חמקמק-

שזה לא ממש זה. וזה הכל.

ואם זה לא ממש זה אל תתחתני.

אל תלכי על זה רק כי הוא נשמע טוב. אל תלכי על זה במחשבה שאולי זה ישתנה עם הזמן.

תלכי על זה רק אם את אוהבת אותו עכשיו. כמו שהוא. לא מתוך מחשבה שאולי בעתיד וכו' וכו'.

אני מכירה מקרוב את המחשבות של- ואולי אני מגזימה? ומי ערב לי שאמצא משהו אחר? ואולי זה ה-אחד מאת ה' ואני מרחיקה אותו במו ידיי?

וואי, וואי.. שנים שנים שהלכתי עם המחשבות האלה. 

את לא מגזימה ולא כלום.

את רוצה לאהוב.

ואהבה באמת שהיא מעל לשכל. היא התאמה. זה משהו שאת מרגישה. זה ברצון.

את מצפה לו, את רוצה אותו, את רוצה לפנק אותו, את רוצה לעבוד אתו.

אם כל אלו לא קיימים, ואת ממשיכה לבחון אותו:

אז את לא מחוברת. ואם אתם יוצאים כבר חודש+ וזה לא קרה, אין טעם לאלץ.

אל תדאגי, יהיה בסדר'. הקב"ה מזמן לכולם כאלו הפתעות.. רק למות מחוש ההומור שלו.

ולאלמוגית-

אנחנו לא הרבה זמן נשואים,

אבל אני יכולה להגיד שבגלל שהחיים מזמנים הרבה התמודדויות,

כדאי שיהיה לידך מישהו שאת רוצה  להתמודד אתו. לעבוד אתו.

אהבה היא לא נצנוצים ולבבות,

זה בעיקר תקשורת טובה, צחוקים, פרגון הדדי ועין טובה. 

אבל כל אלו לא יכולים לבוא מאילוץ, לבוא כי "הוא חכם, רגיש, מלומד, עם תואר "וכו' וכו', אלא בגלל שאני רוצה אותו גם אם הוא אומר דברים לא הכי חכמים, גם אם הוא מסריח אחרי שעות משחק בכדורגל, גם אם הוא הולך עם נעליים אחרי ששטפתי.

בעלי שונה ממני אבל לא בחרתי בו כי הוא חכם, רגיש, יפה תואר ומשכיל. מה, אין בחורים כאלו שהם לא גרושים +? למה לי ללכת על תיק כזה מסובך?

בחרתי בו כי הרצון שלי התעורר בקשר הזה. רציתי להיות איתו ולעבוד אתו ולרקום ביחד את החיים. זהו.

זה לא רומנטי במיוחד 

כי שטפו לך את המוח בתרבות בספרים ובסרטים. 

כי מצוייר לך במוח שזו האוטופיה..

יכולת להבין זאת לבד

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

הייתי בורחת...

בהצלחה!

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳