ואיתה החששות.
להב החניתות נכון
ואיתו לבבות רבבות.
שאון אימתני אופף את הכל,
מספק הסחה והדחקה.
מעמעם קול דפיקות ליבו
של יהודה מהשורה השניה.
ערמומית היא
תודעתו של יהודה.
מסמאת את עיני ליבו
בכישוף הנסתר מעיני-כל.
שופרות משמיעים קולם,
מאיצים ברגלי כולם.
עיניים בוהקות נועצות
במטרות החצים והחרבות.
קולות שיסוף ויללה
רומזים את קץ השורה השניה.
והנה חרב-יהודה עקובה מדם
אך לא דם מטרותיה בלבד.
-
ומהו אותו כישוף
אם לא אהבה.
מהו אותו מסמא נסתר,
אם לא אחווה.
