מחפשים ת'טוב שבדבר נשמה!!!

אני יודעת שזה נשמע קצת דפוק וקשה לביצוע אבל זה עוזר....

בס"ד

;)

------
לנושא השרשור-
תעבדי לאט-לאט.
יש זמן, אל דאגה. תתחילי ממה שקל ותעברי לקשה יותר.
כולם התגברו, מתגברים וייתגברו על דברים במשך כל החיים.
רק, אל תתייאשי באמצע. אל תעצרי ממה שהספקת ואל תרדי משם.

המון ב"הצלחה!

ועם ציפי לבני. בעצם- ציפורה לא מתאבדת. היא סתם גוש מת חסר כל תועלת~

בצי, או וואט אבר--
כמו רעות. מחכים לתקופות שמחות, ומעבירים ת'תקופה המעצבנת בכמה שיותר לשמוח...

בס"ד

יש מצב שאדם וויתר לעצמו פעם אחת. והתרגל למצב, ועכשיו כשהוא לא מרשה לעצמו להיות ככה הוא מסתכל על כל מה שהוא צריך לעבור[בגלל הוויתור הזה] וזהמה שקשה וגדול עליו וכו'..

אנחנו כווולה בתחילת הדרך החיים האמיתיים עדיין לפנינו..

אז מה להתייאש עכשיו??? יש עוד הרבה לעבור.. תהנו מהחיים עכשיו..

זה הגיל הכי שווה!!

באמת.. תסתכלו על החיים קצת שונה... למה רק אני מצליחה להנות מהם? כולם פה בדיכאון כל הזמן!!

עדיין לא הבנתי ל מ ה ????

מימה אפשר להגיש דיכאון? מלימודים? מחברות/ים? ממשפחה? סניף? מימה???

אני באמת רוצה להבין.. אולי ככה אני יוכל יותר לעזור!

בס"ד

היא בסכ"ה אמרה ש"הכל נראה קשה וגדול". וכן. זה קורה.
לדוג'- בנאדם שאפ'פם לא עשה בגרות וכל היום רק מדברים איתו על זה- ישמצב גדול שזה ייראה לו קשה וגדול.
מאוד הגיוני, לגיטימי.

ולפעמים קשה בחברה, קשה במשפחה, קשה בסניף וקשה בלימודים. קורה.
זה לא סותר את זה שזה גיל כייפי וכו'..

היא לא אמרה שהיא מיואשת ולא שהיא בדכאון.
היא שאלה איך אפשר לצאת מהמצב הזה ש"הכל נראה קשה וגדול", שקשה להתמודד עם החיים- מה שהחיים מביאים לה.

זה שקשה לה לא אומר שהיא התייאשה.

לא התכוונתי לקפוץ עלייה ככה...
סליחה,batshi!

גם כשהכל קשה.. אולי בזה שתחשבו שזה לא קשה.. כי יש דברים קשים יותר..

כן לפעמיים זה דבר מעודד.. כשמסתכלים על חיים של אחרים ..(שהם קשים)

אבל אם אתם רוצים כבר טיפ.. איך לצאת ממצב כזה!

אז נראלי שהבעיה.. היא שההסתכלות לא נכונה.. כי פשוט על כל דבר שמסתכלים יש 2 צדדים להסתכל עליו..

אז למה לבחור בדרך השלילית- כי זה יותר קל?

אז אל תעשו לכם חיים קלים, כי אח"כ אתם נדפקים מיזה.. ועוד מתלוננים...!!!

בס"ד

אולי ב'מת, כמו שאת אומרת, צריך לשנות את ההסתכלות..

אבל גם בזה, כל אחד ו'שיטתו'- יש כאלה שלהסתכל על אחרים ישנה את התפיסה ויש כאלה שממש לא[לדוג'- אנוכי הקטנה..]

אני כולי קינאה שניראה לכם כ"כ פשוט לשמוח..באמת אין כמוכם...

אתם שואלים ממה אפשר להיות עצובים? אני לא רוצה לפרט אבל יש כ"כ הרבה קשיים ודברים כואבים שמקשים עלי ליראות את כל הטוב העצום שיש כאן...מקשים עלי להרים ת'ראש..מקשים עלי לרצות לשמוח..

אתם יכולים להאשים...אבל באמת שהעצבות הזאת לא מכוונה ולא מרצון...

אווףף..באמת שתגידו איך, תעזרו...אל תגידו זה מרצונכם...

בס"ד

מתחילים מאחד שמחפשים ממש בכח- מה היה לי טוב היום?
אח"כ ה1 הזה בא בקלות ועוברים ל5 דברים טובים שקרו לי היום.
בהתחלה זה יהיה בכח ואפ' דברים שהם לכאורה 'סתם'- כמו אכלתי ארוחת בוקר, קמתי מהמיטה וכאלה..
ככה לאט-לאט, מתקדמים.
בסוף-
כשתקומי בבוקר גם אם תחפשי רע בכח- לא תמצאי!
כי תראי את כל הטוב שיש בכל יוםמחדש ותעריכי.

דבר נוסף-
תרשמי על דף[/דפים!!] את כל הדברים שזכורים לך כטוב שקרו לך כל החיים.
כשמתחיל מתישו רק להיות קשה,
את הולכת למגירה, לוקחת את הדף וקוראת אותו.
ומשווה בין הרע של עכשיולכל הטוב ורואה שברור ששמחים!

כי הרע עובר![גם הטוב. לכן מנצלים כל שניה של טוב!]

חאלס לחפש ת'רע

תהנו מהדברים הטובים

תעשו מהדברים הרעים צחוק

תנצלו ת'זמן

למרות שחיים רק פעם אחת אבל הם להרבה זמן

ואני לא חושב שא ני דוס שאני אומר את זה....

כי בלי שימחה באמת לא מרגישים את הקטע של החיים

הם כמו סתם חרא שלא שווה

ביגלל זה קשה להסביר למישו מבואס למה החיים בכל זאת טובים

תנסי להתמקד במשהו שאת אוהבת ורוצה להשקיע בו וזה יתן לך כח להתמודד גם עם דברים פחות נחמדים מניסיון בהצלחה

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות