דבר שמאוד עוזר- להכיר בכשרונות שלך, להיות מודע אליהם. לפתח אותם.

ברגע שיש לך אפילו דבר אחד- תחום אחד שאתה יודע שאתה טוב בו שאתה מוצלח בו, שהוא נקודת החוזק שלך, זה מאוד משפיע על הדימוי העצמי שלך.

דבר שני- כשאתה עושה איזשהו מעשה טוב, אפילו קטן ויומיומי לשים לב אליו ועל ידי זה להזכיר לעצמך כמה אתה טוב ואילו תכונות נפלאות ה' הביא לך.

משו ששמעתי פעם- כל ערב, לפני השינה, לכתוב לעצמך לפחות שלוש דברים שאתה טוב בהם.

אם תשים לב, הרבה יותר קל לנו לעשות רשימה כזאת על דברים שאנחנו לא טובים בהם ולא אוהבים בעצמנו. 

אבל יש כל כך הרבה דברים טובים בכל אחד מאיתנו, שאם תשב עם עצמך בשקט ותחשוב באמת- תוכל למצוא המון דברים שבכלל לא חשבת שיש בך.

לא, וזאת לא גאווה, זאת הכרה בערך עצמך ובטוב האלוקי שיש בך!

בהצלחה!

אל תדאג מכלום.

תסמוך על עצמך תדע שאתה טוב ותחפור עלזה לך ולחברים שלך

תעשה מה שבאלך ותאמין שזה טוב ושאתה טוב ואז יהיה לך ביטחון עצמי

וזה לא דבר רע להתנהג ככה אם זה לא בא על חשבון האהבה והערכה שלך כלפי האנשים

קצת להאמין בד' שמאמין בך, להפעיל אומץ ותראה נפלאות (נניח להתקשר למישהו זה דורש אומץ), כמו תרגילי כושר מניסיון ...

אין לי כח להאריך, אבל אם מה שאני אכתוב כאן בסייעתא דשמיא יעניין אותך אתה מוזמן לפרטי ואאריך, אבל מנסיון אישי (רב לצערי...), המפתח לביטחון עצמי הוא כפול, מחד זה אמונה בה' ומאידך אהבה עצמית. אסביר בעזרת ה'.

צריך להאמין בה', הכוונה להאמין שהכל לטובה אבל באמת, שהיסורים הם לטובה, ולראות את הטוב בכל דבר וגם ובמיוחד במגרעות שלך (מי שאין לו מגרעות זה המגרעת שלו...), ולהאמין שה' באמת אוהב אותך וברא את כל העולם בשבילך, להאמין בכל זה אבל באמת, להתבונן בדברים האלה ולהחדיר אותם ללב. "השלך על ה' יהבך", שכאשר בורא עולם עומד מאחוריך, אוהב אותך בלי סוף, רק רוצה להטיב לך, והוא מאמין בך גם כן, אז זה הביטחון העצמי.

אולם יש עוד משהו חשוב וזה לאהוב את עצמך. מי שלא אוהב את עצמו לא יוכל להרגיש אהוב מאת ה'. כמו שכמה אמרו למעלה, תראה את הטוב שבך, תראה כמה טוב אתה עושה, תשמח בשאיפות שלך ובמעשים הטובים שלך ובחלומות שלך, תשתדל לראות כמה את מועיל וטוב וכמה כח יש לך (אם הכח משומש לטוב או לרע זה לא הנושא כאן...), וכן על זה הדרך.

מקווה שזה יועיל, גם אני מנסה להתחזק בזה בעזרת ה'. בהצלחה!

1)לכתוב את התכונות הטובות והדברים הטובים שבך על דף ולהתסכל בזה מידי פעם.

2) לדעת שהדימוי העצמי של האדם אינו סוציו אקונומי (=כלכלי חברתי) אלא איך שהאדם בעבודת ה'.

פירוש שלי על מספר 2)- לפי הבנתי זה בעצם אומר שבתכלס בתכלס בהכי אמיתי אתה לא נמדד לפני כמה כסף יש לך ולפי האם יש לך המון חברים ולפי אם אתה שנון ומצחיק. אלא לפני איך שאנחנו מול ה'. אתה מכבד הורים? אתה עניו? אתה וותרן? אתה נזהר לא לבייש שום אדם? 

ותכלס תכלס אחרי 120 בשמים, אנחנו נעמוד של לבד, בלי הכסף ובלי המעמד החברתי. 

רק אנחנו ועבודת ה' והמידות שרכשנו. 

אז כדאי שזה מה שנפתח פה בעולם הזה, ולא ננסה לקנות לנו ביטחון עצמי לא אמיתי שנשען כל כסף ומעמד חברתי, שלדברים האלו אח"כ אין באמת ערך בפני עצמם.( יש ערך למה שאתה עושה עם הכסף והמעמד החברתי בעולם הזה, כאילו אם אתה עושה עם זה דברים טובים רו רעים אבל לא להם בפני עצמם)

איך עובדים על ביטחון עצמי מופרז?

האדם צריך להכיר שהכל בא מה' יתברך והוא בעצמו איננו ולא כלום, אלא כל בטחונו בגלל שהוא קשור לה' וה' אוהב אותו והוא בפני עצמו אין לו כלום ואין לו שום קיום או כח עצמי בלי ה'

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....