לבכות כמה שעות זה מכאיב בראש.

דיברתי איתה אתמול מלא.

מסכנה.

אני ילדה מעיקה. ממש.

אני הולכת לפגוש אותה היום.

שיאו היא חמודה ממש.

זה ביום רביעי.

אני אבכה שם בטח.

לא רוצה!!

לא לישון כמעט זה מבאס.

אני שונאת לסוע בדרך אלון.

זה מבחיל

להכניס שבת עם דמעות זה לא נחמד בכלל.

אני לא נחמדה עכשיו.

בעצם אפפעם.

היום הולכים למעיין. יש בו הרבה ירוקת.

אולי אני אראה אותה שם מתישו השבוע.

אנחנו נדבר על דברים כואבים אם ניפגש.

וזה לא יהיה לי נחמד.

אני צומיסטית באופן קשה.

בכלל אין לי כח להיות שם.

הדובי שלי סופג דמעות מעולה.

והוא גם נותן חיבוקים מעולה.

אני כופרת.

מחטים זה כואב

הפינגווין הזה נווושי

אני מכורה לשירים.

אנחנו דורכים על סוליות.

(הוא: הי! את דורכת על סוליה.

אני: תסתום דפוק.

הוא" היי הסתכלת על הנעליים!!)

אני שוב צריכה לבכות.

עשיתי את זה כבר 3 ימים ברצף.

ידעתי שאני מעיקה עליה.

אני נפגשת איתה עוד מעט וננגן בגיטרה ואולי אני אתפרק ויהיה לי נחמד לרגע.

יותר מחצי עולם שונא אותי.

גם יותר מחצי פורום שונא אותי.

חוה פשוט מהממת.

היא היחידה ששאלה מה שלומי היום.

היא עשתה לי תיום באותו רגע.

אני סובלת פה עכשיו.

אני בדיכאון.

פסיכים זה עם נורא.

שוב פעם בכיתי.

ושוב פעם ממש כואב לי הראש.

אני אכלתי היום משו.

וזה ממש הישג.

כי נראלי יש לי הפרעות אכילה.

ייבשתי אותם היום במעיין.

כולם נשארו חוץ ממני שהלכתי הביתה.