אני גם לא מבינה.. לא חושבת שיש הסבר אמיתי.. פשוט קשה לדור הזה לקבל על עצמו מחויבות.. הוא חייב להיות 'חופשי'- לטוב ולרע.. 

בלי לפרט, לי זה קרה, יותר פעם אחת.

יותר מזה, בתחילת הפגישות שלי, לא באמת הייתי בוגר.

לא שעוד 5 שנים לא אגיד אותו דבר על היום,

אבל זה נראה לי היום כ"כ לא רציני...

למען הסר ספק, לא נראה לי שהייתי אז מתחת לנורמה,

ואין לי 'מבחן בגרות' כדי לקבוע מי יתחתן ומי לא.

אבל ברור שלא כולם בוגרים מספיק בשביל זה בגיל 18.

וחלקם אפילו מחזיקים בתים וגידלו ילדים ולחלקם גם נכדים...

ומאידך יש המון שמוכנים לכך בגיל 18 כבר

ברור, רק הגבתי שזה לא ש'קשה לדור הזה לקבל מחויבות',

אלא יש כאן גם יסוד אמיתי.

@בך לי קר

פעם גם מי שלא היה מוכן היה מתחתן ומתוך תחושת אחריות מחזיק מעמד.

הדור שלנו ילדים של אינסטנס. לא הולך? יאללה רבנות.

אין פה יסוד אמיתי לדעתי, אלא עצת היצר שהדביקה גם טובים וגדולים.

אני רק תוהה מי בדיוק ישלם על זה ביום הדין? על כל העצבות והצער והעבירות...

אבל זה לא קשור ל'בן שמונה עשרה לחופה',

פשוט מאריכים בשמונה עשרה,

ו... מפסידים קדושה...?

כולנו יודעים מה הולך אצל הרווקים/ות ושותקים.

וכל מי שנתן להם את העצות הרעות האלה שותף בזה

כל דבר שקיים בעולם יש לו יסוד אמיתי אחרת הוא היה נעלם. חותמו של הקב"ה הוא אמת לכן שום דבר לא יכול להתקיים אם אין בו לפחות איזה קורטוב של אמת. לעניינינו, התביעה של הדור הזה לחופש ובריחה ממחויבות נובעת לדעתי מהרצון לא להיות מצומצמים במה שקיים אלא להתפתח הרבה מעבר. לעבוד מאהבה ולא מיראה. להרגיש מחוברים למעשים שאנחנו עושים. יש הרבה מה לדבר על זה.. לא בפורום הזה. כמובן שיש לתביעה הזאת הרבה קליפות אבל היסוד הוא אמיתי, אחרת הקב"ה לא היה מוריד אותה לעולם..

עצה מעשית.

אם כבר נכנסו לאידאלים, היסוד שאתה מדבר עליו הוא בבחינת קוף בפני אדם, ודי לחכימא.

לא משנה מה הסיבה שאנשים מתנהגים בצורה שאין בה דרך ארץ ולא מסוגלים לנהל חיי זוגיות, זה כשלעצמו דבר רע.

אבל לעבור על דברי חז"ל שנפסקו להלכה, זה בוודאי אינו.

ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.

אפשר על הדרך הזאת להתיר את כל האיסורים בתורה ולטהר את כל השרצים, וברור לכולם שזה דבר מזעזע (ע"ע ה"היתר" שאיזה רב אחד כביכול רצה להתיר ללהט"בים את האיסור ממש בימים האחרונים).

חסר תקנה...

אתה באמת ילד. וכמה שכתבת יפה לא הופך אותך להיות מספיק בוגר כדי להיות נשוי.. חכה 4-5 שנים ואז אולי תתחיל.. חוץ מזה שגם מבחינה כלכלית יהיה לך מאוד קשה אם תתחתן עכשיו. 

א. מי אמר לך שאני לא מספיק בוגר?? ב. אני מתכנן בע"ה לשבת וללמוד הרבה שנים (כמה שיותר...) בישיבה גבוהה ככה שלא משנה מתי אתחתן יהיו לי בעיות כלכליות כי לא יהיה לי מקצוע.. סתם. ת'כלס אני חושב שנצליח להסתדר.. נראה לפי העניין.. ההורים יכולים לעזור, אפשר לעבוד קצת בחופשים וכדו', לחסוך בהוצאות..

זה כן משנה. כי ככל שתתחתן יותר מוקדם אז מספר השנים שיהיו לכם קשיים כלכליים יהיה ארוך יותר

א. אני כבר הרבה זמן קורא, מתעניין, שומע וחושב על הנושא. 

ב. אנחנו כל הזמן מתקדמים ומשתלמים 

ג. גם ככה כשאתחתן אצטרך לדאוג לכלכלת הבית, מה זה קשור לגיל? כאילו אם אני אלמד עכשיו 6 שנים בישיבה פתאום יהיה לי כסף?!

ד. יבמות סב: "אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה... במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה... רבא בר עולא אמר בלא שלום".

לא מאמין שתקבל כאן תשובה רלוונטית מעבר לעצות כלליות

- שחברים כבר לא מספיקים,

- שאתה רוצה להשפיע המון טוב על מישהו,

- שאתה יודע לחלוק רגשות,

- שאתה יכול להכניס מישהו לחיים שלך

ועוד כמה דברים שהרב שלך יאמר לך...

משום מה מה שכתבתי נמחק לטובת תגובה שכתבתי בכלל במקום אחר....

אני מציע ללמוד את הנושא בספרים ושיעורים ואז להתייעץ עם תלמידי חכמים שמכירים אותך אישית.

ובע"ה תספיק ותקיים בן 18 לחופה.

אם לא עושים את זה, עלולים להפוך את הרצון הטוב לגורם לרווקות מאוחרת. מאחל לך הצלחה ושתזכה לקיים את דברי התורה ככתבם!!

זה לא חידוש.

אגב, למיטב זכרוני יש מספיק רבנים נשואים שאת רוב התורה שלהם קנו כנשואים.

את מוכנה לקרוא מה כתבתי לפני שאת מגיבה בבקשה?

ואם קראת באמת, כנראה שלא במספיק שימת לב.

אין שום קשר בין התגובה שלך לדברים שלי.

אני לא הולך לפתוח דיון דקדוקי על מה שכתבתי רק כי כל אחד קורא בכאילו ועושה טובה ואז מגיב מהמותן. זה לא נעים.

כתבת שאתה מכיר רבנים שלמדו הרבה אחרי שהתחתנו

היא הגיבה לך שלא מביאים דוג' מרבנים לכלל הציבר

טען טענה שכבר נענתה בגמרא, והיא עצה כללית לכלל עם ישראל ולא רק לרבנים.

זה שהוספתי שאפילו רבנים מצליחים, לא מוריד מהכלליות של העצה של חז"ל.

ברור? אני מקווה שכן. תתחילו לקרוא כבר

לא יקרה כלום אם תדבר בלשון יותר נעימה.

כשמגיבים למישהו בפורום אפשר להגיב נקודתית על משהו.

הבאת הוכחה מרבנים- היא הגיבה על זה.

יום טוב

חוסר הכבוד הזה לתגובה של אדם והתגובה הלא רלוונטית לדבריו הם דבר הרבה פחות נעים מלכתוב לאדם "לא קראת את מה שכתבתי".

אין שום צורך לדון ב"דחיה" שהיא הביאה להוכחה, שכבר הסברתי שההוראה הזאת היא דברי חז"ל והיא כללית ואתה יודע את זה לא פחות טוב. אז במקום להזדעק לחינם להגן על הנעשקים המסכנים, דאג לאמת בבקשה.

אני מכיר הרבה אברכים שיושבים הרבה שנים ולומדים תורה. צריך למצוא מישהי שרואה ערך עליון בלימוד תורה ומוכנה למסור על זה את הנפש.

וגם לומדים יום שלם, וגם נשארים עם הילדים בערב באופן קבוע (וחלקם גם מבשלים). אז אם להשתמש בביטויים שלך, האישה מגדלת כרס בבית (תרתי משמע ) והוא עובד ולומד כמו חמור. מזל שאף גבר שאני מכיר לא מזלזל ככה בתרומה של אשתו...

עם כל הכבוד לזה שאת נגדת, את כנראה לא זאת שהולכת להתחתן איתו...

הדעת שעושים לזולת. לכן, אם אדם בא לקיים מצווה בהידור, ואנחנו תוקפים אותו, וע"י זה נעשית לו חלישות הדעת אנחנו בבעיה.

קל וחומר אם ע"י זה הוא מתרחק מהרצון לקיים את המצווה.

לכן, גם אם זכותך להביע את דעתך במובנים המערביים שאנחנו חיים בהם לצערנו, דעת התורה לא כך.

יש דרכים להביע את דעתך, ואם את רואה שהאדם רחוק ממנה, אין שום סיבה לצאת נגדו ולקרוא לו כרסן ולאשתו חמורה (אתון אגב)

זה אומר שאני אתיגע ואעמול כדי לקנות עוד ועוד ידיעות בתורתינו הקדושה והיא תהיה שותפה מלאה בשליחות הזאת ותהיה מוכנה לוותר על הנאות העולם הזה (קורנפלקס, גבנ"צ , דירה מרווחת, בריכה פרטית וכדו'), להוות את מקור הפרנסה העיקרי בבית וכדו' כדי להוסיף תורה ויראת שמים בביתנו ובעמנו. יש? 

אני מכיר אנשים עמוסים בכסף שהחיים שלהם גהנום, ומאידך אנשים שלא מתאמצים בכלל ומרוויחים בדומה

א. כן. שאין עידוד להתחתן בגיל צעיר ומי שכן עושה את הצעד הזה בד"כ הסביבה שלו לא מסתכלת על זה בעין יפה.

ב. יכול להיות שח'ברה "לא בשלים" כי כל היום מטפטפים להם שהם צעירים וחסרי אחריות ולא מאמינים שיש להם יכולת לשאת עול ולחיות עם מחויבות. כשנותנים לאדם אחריות מסוימת מגלים אצלו פתאום הרבה יכולות שלא ראו קודם.. כמובן, בתנאי שהוא בוחר בזה ומגיע עם נכונות גדולה לעבוד קשה.

ג. אני חושב שעם ישראל צריך בתים חזקים בריאים וטהורים ואם לצורך כך צריך לקצץ קצת בשירות הצבאי (ג'וב במקום קרבי או אפילו לוותר בכלל, תלוי בנכונות של האשה...) נקצץ. ב"ה צה"ל חזק. מדינת ישראל חזקה. תפקידינו כיום הוא לרומם את הרוח של העם. ואכמ"ל.

ד. הקצנתי את הדברים כדי להראות שעם האחריות והבגרות שמקבלים ככל שמתבגרים ככה נהיים פחות תמימים ואידיאליסטים. עובדה. רוח נעורים זה משהו מיוחד שבד"כ לא קיים במבוגרים. זה לא נטו עבודת המידות.

מכל המעודדים ומתדיין רק עם מי שנגדך. אתה מנסה למשוך אש ואז מתפלא למה אתה מרגיש שאין תמיכה?

רוב הרבנים שאני מכיר בעד להתחתן בגיל מוקדם ככל האפשר, בהנחה שאפשר. אם אתה חושב שאתה מוכן, לך תתייעץ עם הרב שלך, וצא לדרך!

מה לך להתעסק בדעות שמנגד?

אבל הרוב המוחלט לא מעודדים.

ככה אני רואה מסביבי וגם אצל עצמי.

כן, להשליך יהבך על ה' זאת לא עבירה... *שיעול* 

אגב, הרבי מליובאוויטש ענה ככה להרבה אנשים שהיו מפוחדים מכדי להתחתן: "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני".

הרבה ציינו מקור לשם במסכת תענית (ח ע"ב) אבל במדרש רבה שיר השירים פרק ה' רשב"י אומר את זה מפורשות.

דבריו להשתמע ככה? הוא נשמע בחור אחראי לגמרי.

לא כתוב את זה בתורה, זאת דרשה של חז"ל. מה שכן כתוב בתורה זה "השלך" וגו'...

כבודי המחולל למד את זה, הרמב"ם לא הפוסק היחיד, למרות שכולם אוהבים לצטט אותו דווקא במקרים שהוא פוסק נגד הרוב. בדורנו לדעת הרמב"ם בעניין אין שום תוקף, אף אחד לא מקיים אותה. אלא אם הוא רוצה להתחתן באיזור גיל 60.

הרמב"ם פסק שאדם שמתחתן שיהיה לו בית הוא טיפש. כמה אנשים את מכירה שלא נשארים טיפשים בערך 10 שנים עד שהם משיגים בית וזה עוד עם משכנתא?

כולם טיפשים אליבא דהרמב"ם. ועזבי את מה שחז"ל דרשו שצריך להיות לו גם כרמים ושדות, קרי נכסים.

זה לא מציאותי, זה לא שייך ואין לזה מקום לא פה בדיון ולא פה בדור.

הוא לא אמר בשום מקום שהוא רוצה להתחתן ושישרף העולם.

את משליכה עניינים משלך על הבחור, למה?

ארד מהעץ כשתרדי גם את.

ערב טוב.

סליחה שאני מעיר אבל אתה מסיט את הדיון למקומות קטנוניים ולא עניניים..

או שאולי היא זאת שמסיטה את הדיון למקומות לא עניינים ואתה משום מה יוצא נגדי 

סגנון הכתיבה שלה... השתמשתי בביטויים שהיא השתמשה בהם.

אל תהיה ילדה אמריקאית

אני לא חושב שצריך לא לחשוב בכלל ולהיכנס ראש בקיר בטענה ש"נסתדר". צריך לדאוג לדברים האלו לפני שמתחתנים אבל אני חושב שהקושי שמתלווה לזוגות צעירים בשנותיהם הראשונות- צבא, צמצום בהוצאות וכו' בונה ומחזק מאוד את הקשר בין בני הזוג, מובן אם באים אם נכונות להקריב למען האידיאל החשוב של בניית בית. 

אפילו במשנה כתוב: "בן 18 לחופה"

צודקת. חשוב שיהיו ח'ברה דוסים בצבא אבל מה שרציתי לומר זה שלדחות חתונה בשביל הצורך הלאומי להתגייס לצה"ל זה לא נכון: א. גם חתונה וגידול משפחה זה צורך לאומי. (ככל שגיל הנישואים יורד כך יש יותר יהודים בעולם) ב. זה לא חייב לסתור. אני מכיר הרבה נשים גיבורות ששלחו את בעליהם לקרבי. 

בגיל 22-23 אפשר להקים משפחה לתפארת. מי ישמע "לדחות", כאילו בחור בן 22 הוא רווק זקן..קצת פרופורציות

"וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת".

אין שמץ של כבוד לתורה, אפילו אצל חלק מלומדי התורה. בושה וחרפה לעם ישראל.

מדי אבל זה תוצר של מערביות. מי שלא גדל ככה ב"ה מסתדר

ל- @בגברוה ובענווה

ככה גם משמע מחכמינו, כמו שכתבו פה..

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך