אתה כבר לא אוהב אותי. נכון? נכון? נו, תסתכל עליי. תגיד את זה. הנה, ידעתי. זהו, אנחנו כבר לא נחזור להיות כמו פעם, ואני כל בוקר אקום עם עיניים אפורות ואלך לישון בלילה בלי חלומות. נכון שעשיתי שטויות, אז מה, ככה קמים והולכים? פתאום? זאת לא האשמה כלפיך, פשוט... אתה יודע שלבד זה לא הולך לי. ככה אני. ככה אני, ככה נולדתי וככה עשית אותי. אבל אוף, למה אתה שותק כל הזמן? למה אתה חייב להיות כזה מסתורי? למה תמיד כשאני מסתכל עליך אתה נעלם? פעם אחת, מה זה כבר בשבילך, פעם אחת תקרע את השמיים בברקים וקולות כמו שרק אתה יודע ותקרא לי ותגיד "אני רואה אותך, תמשיך הלאה, אני מחכה לך בסוף". אבל אפילו את זה לא. אפילו את זה לא.
בבקשה תחזור.