בס"ד

[אבל כמו שאמרת- די הקצנת..]

בכ"מ- צריך לראות מה בנאדם יכול לעשות נגד זה.
נגד ההתפסות לשגרה.

למה להיות עצוב???

אני באמת לא מבינה???!!!

החיים כ"כ יפים!

כשאדם שמח הוא באמת מקרין רק 'טוב'... וכשהוא עצוב.. כל הסביבה שלו 'סובלת' מיזה!

בס"ד

כדי שאנל'א אנצל"ש כמו גדוליממני-

לא הבנתי ולו מילה אחת ממה ש'הרועה' כתב. אשמח להסברים בעברית..

כשאני עצובה..זה לא בכוונה...מה את חושבת? שכשמישהו אומר שהוא בדיכאון הוא רוצה את זה?

אני אישית כל היום במאבקים לנסות לשמוח...אבל לא הולך...

בס"ד

אולי ב:  טיולים, ארץ מולדת, לימוד נהיגה,

;)

זה לא נכון.

תלוי אם הפורום חברתי או ענייני.

בס"ד

יש אנשים שאומרים שהם בדיכאון, אולי זה המקום היחיד שבו הם יכולים לפתוח את הפה ולהגיד?, אולי הם בכוונה אומרים את זה כאן בפורום, כדי לקבל יחס, ואז לקבל חום ואהבה מהאנשים שנמצאים כאן בפורום, ואח"כ אנשים כאלה חוזרים לעצמם או לפחות לחלק ממה שהם היו. לכן אני חושב שמי שרע לו באמת שיקום ויאמר ויקבל מה שמגיע לו, הרי אני מאמין שאין כאן אחד בפורום הרי שמפריע לו לעזור לחבר שלו (או לפחות עוד אדם מישראל), לא יקרה כלום גם אם באמת לא מגיע לו..

נ.ב:לאלה שרוצים צומי אז תגידו שהם רוצים צומי. כי כמו ש'הי' כתבה זה הפך לכמו סלנג כזה שכל אחד אומר את ז וזה משפיע על אחרים, אז אולי גם אלה שכותבים תחשבו באמת מה לכתוב שכך תעזרו לכם וגם תעזרו לאחרים שלא יושפעו מזה..

בהצלחה!!

בס"ד

למה הדרך שלהם למשיכת צומי, חום ואהבה וגו' זה ע"י להכנס לעצבות/דכאון וכד'..?

למה אם הם רוצים תשומת לב- הם לא יכולים לכתוב איזה משהו יפה וכולם יגידו 'איזה יופי'?
הרי לכל אחד יש את הכשרון שלו שבעזרתו הוא מושך את הצומי שלו..
אם זה כתיבה/ציור/חשיבה וכד'..

למה פתאום, בזמן האחרון, כולם[בעולם הכללי. לאוו דווקא כאן-בפורום] התחילו להתלבש על העצבות כשיטה לצומי??

בס"ד

תלוי איפה ישלי כוח לחשוב ולהיות רצינית..

;)

איזה שחיתויות הולכות עם המנהלים כאן.. זה משו!

אנשים היום מדוכאים יותר בגלל שתי סיבות:

א. החיים היום הם בלי משמעות, המטרה שלנו מסתכמת בלהרויח כסף או\ו להתפרסם יש אנשים שנמאס להם מזה ואז או שהם חופרים מתחת לאדמה למצוא משמעות משהו כמו "להציל את הצ'יוואווה הדרום קוראנית" שכלנו מסכימים שזה מטרה נעלה ויש אנשים שנשארים בלי מטרה ואז נופלים לדיכאון (כל זה באנשים בלי המטרה הגדולה של "ה' ימלוך לעולם ועד").

ב. לאנשים יש זמן להיות מדוכאים, פעם אם מישהו היה בדיכאון הוא היה מת מרעב או מקור ולכן הגוף לא נתן לא להיות בדיכאון ולמעט האנשים שכן הם פשוט מתו ואז הם כבר לא היו בדיכאון אלא לא היו בכללן. 

אם לא הובנתי אשמח לפרט יותר.

אנשים היום ממש אבל ממש לא חסרי משמעות!

דווקא היום לאנשים.. יש המון תפקיד.. רק צריך למצוא אותו ולמצות אותו עד הסוף!

בס"ד

יש לאנשים תפקיד. לכל דבר בעולם יש מטרה. ק"ו שלאדם, נזר הבריאה, יש אחת כזאת.

הבעיה היא, שהיום אנשים חדלו מלחפש את המטרה האמיתית לחיים.

נצח, את אומרת שיש מטרה. והרועה אומר שהיא לא מעניינת את האנשים היום.

---

האמת היא, שאפשר להתווכח על זה. מומחים למיניהם ידברו על "פוסט מודרניזם" ודומיו...

אני מסכימה שאנשים היום פשוט לא מנסים למצוא את המטרות.. הם חיים בשביל הנאה..

לא בשביל התקדמות..

הם חיים כי.. "הם קמו שוב בבוקר"

TNT- זה לא כולם- שהמצב רע..

חבר'ה פה פשוט מכניסים בכוח לדיכאון!! למה שוב ושוב לדבר על עצבות?!

בס"ד

נו, ב'מת, כמה זמרים[לדוג'] היום מדברים על שמחה[ולא מדובר על המוזיקה הדתית, טוב?]

0. [אלא אם כן מחשיבים את השיר 'שמחה' של הלהקת בנים הזאת{איך קורימלהם?}..]


וכל השירה שנכתבת היא דכאונית ועצובה..
אז אם כולם עושים ככה למה לא להיות כמו כולם ולא לדבר על עצבות, דכאון, כמה רע לי?!

מאוד לגיטימי, לא?

כלל ראשון אני תמיד טועה ונצח לנצח צריכה רק להסביר לי את זה.

בקשר להסבר שלך אתה בהחלט צודק.

למה אצל כולם המצב הטיבעי זה רע

למה זה לא כמו שמצב רוח רע זה חד פעמי  

למה לא כולם במצב רוח רגיל של או דיכאון או באמצע...

בס"ד

המצב הטבעי של זה שמחה[ראו תינוקות- מודל הטבעיות- שמחים ומאושרים.].

העניין הוא שהעולם הכניס את עצמו לעצבות.

ברור שאנשים נופלים היום לעצבות יותר מהר אבל לדעתי זה בעיקר בגלל שהם לא מוציאים את הכוחות שלהם זאת אומרת נגיד בן אדם מתאים לו לנגן וקצת ללמוד אבל בגלל הבגרויות הוא לא מנגן והכוחות נפש שלו כלואים ואז הוא ניהייה  בבאסה (וגם לא לומד) או שהוא כל היום על המחשב ולא מתרענן ולא עושה מה שבאמת צריך לעשות אלא סתם נגרר לשטויות.חוצמזהואין ספק שכשדבר הופך לנורמה אנשים מרשים לעצמם לעשות את זה בקלות אבל איך זה הפך לנורמה דווקא עכשיו זה מה שאמרתי לעיל

בע"ה

בקשר לנושא השרשור:
יש אנשים שצריכים לפרוק את מה שהם רגישים בזמן האחרון ובגלל שהפורום הזה הוא מקום שפורקים בו את הרגשות ומבקשים עזרה - הם כותבים את זה כאן...
למרות שיש כאן הרבה שרשורים שמתארים בדיוק את מה שהם מרגישים, הם רוצים גם לתאר את התחושה שלהם, לפרוק ולקבל עצה דווקא בשירשור שלהם כי הם רוצים תשומת לב אליהם, להרגיש שאנשים רוצים לעזור להם, שאיכפת לאנשים מהם.. זה נותן הרגשה טובה.. אז למה לדכא את האנשם שרוצים יחס אישי..? אם הם רוצים לפרוק, רוצים שנעזור להם - בכיף! יכול להיות שאתם רואים בבעיות של כולם אותו הדבר, אבל מי שפותח שרשור חדש רואה את הבעי'ה שלו שונה מהבעי'ה של קודמו ורוצה יחס שונה לבעי'ה שלו..

 נראלי שהדור שלנו בעצבות:
א'.  בגלל כל הטכנולוגי'ה המפותחת שיש, מעדיפים להסתגר בבית במקום לצאת, לתרום ולפעול ואז מרגישים שלחי'ים אן ערך. ש'אני בכל מקרה לא תורמ\ת בעולם, אז מה הבעי'ה שאני לא אהי'ה פה? זה בכ"מ לא יש כלום לאף אחד'. ואז נכנסים לדיכאון...

ב'. בגלל שזה עכשיו באופנה להרגיש כאילו הכל רע וליפול לעצבות, אנשים מסכימים לעצמם ליפול לעצבות בגלל כל דבר קטן שקורה להם.. בזמן האחרון אנחנו נותנים חשיבות גדולה מדי לדברים הרעים (גם אם יש כ"כ הרבה טוב, רואים דווקא את הרע..), וככה יוצרים לעצמנו את הבאסה..

ג'. העצבות שואבת לתוכה כ"כ חזק.. לפעמים אנחנו מסכימים לעצמנו להיות עצובים רק קצת ומוצאים את עצמנו אחרי שבוע שקועים כ"כ עמוק בתוך העצב עד שלא רואים את האור שבקצה המנהרה... אז תעשו לעצמכם טובה - כשאתם מרגישים כאילו אתם קצת בבאסה, אל תתנו לזה להמשיך. תנסו בכל דרך לשמוח קצת. עדיף להפגש עם חברים, להשתגע ולהתחרפן קצת ופשוט לעשות כל דבר שישכיח ממך את הבאסה...

'משנכנס אדר מרבין בשמחה', חברים!!! הגיע הזמן לנסות להיות קצת יותר שמחים.. נכון, זה לפעמים ממש קשה, אבל לפחות לנסות.. ב"הצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....