ממש פה! (תודו שנכנסתם בגלל הסמליל של התמונה...)
על זה אני לא מדבר אני כן אומר שיש לי פוביה מכלבים....
זה מתפתח לאט לאט.
פעם הייתי מצויין איתם.
בגלל איזו סוג של טראומה זה הפסיק.
ואני אסביר.
כלבים, כמו הרבה יצורים חיים. קולטים דברים הכונה שהם חשים (רואים מריחים שומעים) משהו ומגיבים בהתאם.
זה ברור.
האדם, כאדם- המחשבות שלו פועלות על הרגש והרגש על תנועות פיסיות בגוף (בכי וכו')
זה גם ברור.
כלבים מסוגלים לזהות תגובות של פחד של חשש. של חוסר ביטחון. ואז הם תוקפים הרבה פעמים גם אם בד"כ לא...
איך אני יודע?
כי כשאני מעביר את תחושת הפחד אני מרגיש את הלב פועם. את הזיעה מתחילה לבצבץ את קצב הנשימה שכאילו פסקה לרגע. את כל זה אני מרגיש. וישר אחרי זה אני רואה את התגובה של הכלב.
האף שלו נהיה פחוס קצת כזה. עוד שניה הוא חושף שיניים ונובח אם לא מנסה לתת ביס (קרה לי פעם)
מפחד שיקרה לי משהו?
על פי רוב לא.
אבל זו תחושה של "מותקף" תחושה לא נעימה בכלל שהיא פסיכותית-כרונית.
זה מרגיש לא ממש נשלט....
כאילו גם אם אני אומר שהכלב יהיה רגוע כתמיד כל עוד תשאר אתה רגוע ותראה שהוא סה"כ חיה נורמלית. קצת פוחד אולי. אבל הוא יודע שיש בעלים מעליו.
אבל בד"כ נכנסת בי תחושת כוננות כזו. דרוך למתקפה מצידו.
ברור לי שבעיטה אחת והוא עף ועדיין. תחושה לא כיפית בכלל.
ועדיין...
זה קורה אפי' עם הכלב שיש לנו בבית. פתאום התחושה צצה.
קרה פעם אחת בלבד בזמן האחרון (היום) שהייתי ליד בית של חניך שיש לו כלבה עם קוצים והיא נובחת על כל העולם. ואני נשארתי רגוע. בסבבה.
עם חניך אחר קרה שנתתי בעיטה לאף של הכלב שלו (כלב גדול ממש) אחרי שהתחיל להתפרע ולנבוח עליי (זה היה ברחוב, כן?) ואז הרמתי את המבט וראיתי שבצד השני של הרצועה החניך שלי נאבק עם הכלב...
קיצור אז מה. הצלחתי להיות רגוע כלפי כלבה גדולה ונבחנית ועדיין- ללכת לפסיכולוג?
- לקראת נישואין וזוגיות