החיים ממשיכים.
והכאב.
לא זז מפה.
נאבק בכל כוחו.
להיות.
להישאר.
לא נותן להתנתק.
נכנס בכל מקום שמצליח.
ממלא כל טיפת מקום.
שעוד נשארה.
לא נותן שישכחו אותו.
הוא עובד לאט.
בשיטתיות.
ממלא הכל.
בלי שיראו אותו.
בלי שירגישו בו.
ואז מפוצץ.
ואז מכאיב.
ונופלים.
וקמים והולכים על השברים.
וזה יותר כואב.
ומנסים להמשיך בחיים.
לא לתת לו לנצח.
מראים שמבחוץ הכל בסדר.
מנסים שזה ישפיע.
גם על הבפנים.
וזה לא מצליח.
הכאב חזק יותר.
ונאבקים חזק שלא ליפול.
לפעמים מצליחים.
לפעמים מצליחים רק מבחוץ.
כשבפנים הכל רק מתפורר יותר.
ושוב נופלים.
ושוב קמים.
עד שכבר כמעט נכנעים לות
לכאב.
וצריך להתפרק.
לגמרי.
כדי להצליח לקום עם קצת כוח להמשיך.
ולא תמיד יש איפה.
ואיך.
אז ממשיכים ללכת על השברים.
ואפילו הדריכה.
בלי להתקדם.
כואבת.
אבל עוד יום עובר.
והחיים ממשיכים.
ואנחנו נאלצים לשמור את הכאב בפנים.
ולהמשיך איתם.
~מותר להגיב לי..~
והכאב.
לא זז מפה.
נאבק בכל כוחו.
להיות.
להישאר.
לא נותן להתנתק.
נכנס בכל מקום שמצליח.
ממלא כל טיפת מקום.
שעוד נשארה.
לא נותן שישכחו אותו.
הוא עובד לאט.
בשיטתיות.
ממלא הכל.
בלי שיראו אותו.
בלי שירגישו בו.
ואז מפוצץ.
ואז מכאיב.
ונופלים.
וקמים והולכים על השברים.
וזה יותר כואב.
ומנסים להמשיך בחיים.
לא לתת לו לנצח.
מראים שמבחוץ הכל בסדר.
מנסים שזה ישפיע.
גם על הבפנים.
וזה לא מצליח.
הכאב חזק יותר.
ונאבקים חזק שלא ליפול.
לפעמים מצליחים.
לפעמים מצליחים רק מבחוץ.
כשבפנים הכל רק מתפורר יותר.
ושוב נופלים.
ושוב קמים.
עד שכבר כמעט נכנעים לות
לכאב.
וצריך להתפרק.
לגמרי.
כדי להצליח לקום עם קצת כוח להמשיך.
ולא תמיד יש איפה.
ואיך.
אז ממשיכים ללכת על השברים.
ואפילו הדריכה.
בלי להתקדם.
כואבת.
אבל עוד יום עובר.
והחיים ממשיכים.
ואנחנו נאלצים לשמור את הכאב בפנים.
ולהמשיך איתם.
~מותר להגיב לי..~