חשבתי שלתת הזדמנות באמת זה מה שצריך, אבל טעיתי.
אני מרגיש שכל דייט ראשון לוקח אותי צעד- פעם אחורה, פעם לצד.
אז צברתי עוד אחת ל"דייט-טרז'", ומה זה נתן? לא למדתי כלום,
קיבלתי בתמורה תסכול מכך שהשקעתי זמן, מאמץ ומשאבים כדי לפגוש מישהי שבכלל לא נתנה הזדמנות.
מתפתה להפוך להיות אחד שלא מקבל הצעות לפני שהוא חקר אותן כמו עבודת גמר.
למה זה כל כך תקוע? עגום? לבוא ולדבר עם מישהי, לשמוע קצת על החיים שלה,
לספר קצת על עצמי, ואולי גם דבר על משהו מעניין - העיקר שיהיה נחמד.
אולי אני צריך להפסיק לשמוע הצעות, לא לשמוע יותר כלום ולהתחיל עם בנות אקראיות סביבי-
יש יותר סיכוי, פחות דיכוי. אף אחד לא שיכנע אותה לנסות. אף אחד לא אמר לה להחליף מסכות.
והשפל, שפעם אחת היא לא חייכה, אני עד כדי כך בלתי נסבל? או שאולי היא בכלל לא רצתה להיות.
תלבשי את הבגדים הכי יפים, עם התכשיטים הכי מעוצבים ותתאימי איפור.
אבל מה שווה כל זה, אם מהיופי הכי בסיסי את מתעלמת?!
איזה מבאס
