(אבא וזה...) ואני מגיעה למדף שלך שלא ממש התעמקתי בו הרבה ולא קראתי ולא ראיתי, וקראתי אצ הברכה לאבא ואמא, יום נישואים 25.והדמעות פורצות, כי אין מה לעשות, העיניים צריכות להתנקות מדי פעם. אבל הדמעות האלה שונות, אלו לא דמעות של כעס, חוסר השלמה ואי הבנה שאותן הייתי בוכה עד לפני כמה חודשים. אלו דמעות של ידע, הבנה, געגוע והשלמה. דמעות אמונה הצומחות מתוך השבר הגדול, אמונה חזקה יותר מאי פעם שעליה אני צריכה להודות כל רגע ורגע, אמונה והבנה שהכל מאת ה' ולטובתי ושבזכותו אני חיה ונושמת ואני צריכה להודות לו על כל שנייה שהייתה לי איתך. והחיים ממשיכים למרות כל הכאב, ואני צריכה להשתדל ככל יכולתי לעשות את רצון ה' ולממש את שליחותי בעולם. ונסיים באימרה הזאת שנראית כל כך נכון עכשיו: "אני כאן לא מתבזבז יותר..." ו: "והיה ה' למלך על כל הארץ".
"ונותרה עוד הפשטות לא מתחכמת, שרואה בכל דבר את עצמיותו... אותה בת צחוק שלעולם אינה שוממת, והקמטים אשר לעד לא יפגשו... הוא עוד אומר אליי חבר אל תיכנע, אחוז בארץ בה חדלתי מללכת, מתוך שלמות של אהבה ואמונה אתה והיא אחד: ארץ מולדת.
כמו צוואה שקיטה הרים עומדים בעצב, הערוצים עלו דמעות של אבנים ומצווים שהחיוך ישכון לנצח עם הפשטות שחרוטה על הסלעים וזיכרונות עוברים בסך כמו חיילים...". אשמח לתגובות
