הרגשות שלנו משתלטים עלינו,רגשות הן מאוד חזקות,ברוך השם.

חלקנו אם לא רובנו,מגיעים למצב שבו אנחנו נהיים לבד ואז אנחנו אומרים דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא צריכים להגיד.

את יודעת,לפעמים מזמינים אותי לנאום בכל מיני מקומות,ברוך השם.

אני מדבר בנאומים בעיקר על משהו ספציפי חזק שמשנה את אופן המחשבה של האנשים,החיים שלהם משתנים לטובה,ברוך השם.

לפעמים,כשאני עומד בניסיונות האלו...כשאני צריך לקיים מה שאני אומר...אני מרגיש שאני חייב לעצמי לעשות את זה,אני אומר להם את זה...ומודה שלפעמים זה לא קל.אבל אם את לא מאמינה בזה אין לך מה להגיד את זה,אם את חושבת שלהגיד לה מה את באמת מאמינה לגבי דברים מסוימים עלול להזיק לה אז פשוט אל תאמרי...זאת דעתי האישית...

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.