ואהבת לרעך כמוך. יש פה חבר'ה מנוסים יותר, ובגלל איכפתיות תייחסים גם לכך. זה נושא חשוב מידי מכדי להתעלם. אכן נכון שכדאי טיפה לנמק.

וזה לא רק ענין של "דוסים". זו בריאות בסיסית.

רואים מישהו במצב שיכול לסבך אותו,

אז מנסים להסביר.

ירצה - ישמע. לא ירצה - לא ישמע.

[אגב, לגבי הכותרת, ללא קשר דווקא לנושא הזה, לא בטוח שזה נכון. מצוות תוכחה אינה תלויה בכך שהשומע מעונין, אלא לכל היותר בכך שהאומר יכול לומר זאת בצורה שיש סיכוי שישפיע]

"כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"

(נעצור פה..)

זו לא "הלכה", אלא המלצה שהלכתית צריך לראות על מה היא מדברת. לא בהכרח על כל דבר שיש לגביו מצוות תוכחה. ולא נכון שמצוות תוכחה תלויה הלכתית בכך ש"השומע מעונין". לכל היותר בכך שיש סכיוי שהדברים ישפיעו, גם אם לכתחילה לא היה "מעונין".

ומכל מקום, לא על זה היה הדיון. כאשר יודעים בוודאות שדברים "אינם נשמעים", זה ענין אחד. אבל זה שמישהו לא מבקש/מעונין שידברו  על משהו, ובכ"ז עושים זאת מתוך הרגשת אחריות בענין רציני ובצורה מכבדת - זה לא בהכרח "דברים שאינם נשמעים". לא פעם, אחרי שיקרא, יאמר לעצמו, יש בכך משהו, טוב שהעירו על זה...

הרי אני לא חושב לרגע שאיננו משועבדים להמלצותיהם (והביטוי, "שאיך נאמר בעדינות" וכו' - באמת מיותר... אין צורך להביא דברים לפסים כאלה, אלא להתייחס ענינית. הרי את מן הסתם מבינה שאני מבין לא פחות שחז"ל היו חכמים מאיתנו בחכמת החיים והתורה...).

צריך לקרוא את ההקשר: "ברגוע" אמר שאין מצות תוכחה, אם השומע לא מעונין. 

ואח"כ הביא לזה כראיה ש"כשם שמצוה לומר"..

אמרתי שזה לא מדויק - וגם שאין ראיה מהציטוט הזה. פעמים רבות, מצות תוכחה היא כשהשומע לא מעונין... הרי עשה ההיפך. אלא שהשאלה היא, לכל היותר, כמה תעזור התוכחה, האם היא בכלל תועיל.

לכן, הציטוט הזה יכול להיות רלוונטי לתוכחה, אם הדברים בוודאות "לא נשמעים", שאז אולי לא תהיה מצוה להוכיח (אבל לא רק אם הוא "לא מעונין" מראש).

כמו כן, גם סתם, מעבר למצות תוכחה, רלוונטי כ"המלצה" אם בטוח שמישהו לא ישמע לדבריך.

[ומכיוון שביקש "נעצור פה" - לא כתבתי את זה על דבריו... רק אחרי שגם את אמרת שאת זה רצית לכתוב - הגבתי...]

אבל אמרתי, שכאן בכלל לא דיברתי מדין "מצוות תוכחה", אלא סתם על איכפתיות ואהבת ישראל. רצון לעזור לשני שלא לעשות מה שיכול להזיק לו.

אפשר כמובן לחלוק, האם זה יעזור לו - או אולי דווקא ירגיז ולא יעזור..

כל מי שכתב בכיוון זה, חשב שזה יעזור, אפילו אם לרגע השואלת אומרת שלא זה מה ששאלה. ובהיות שממילא הענין הנוכחי עומד להסתיים, שמא יעזור לעתיד.

זה דרכו של פורום - אנשים כותבים מה שנראה להם מועיל, והפונה יכול להחליט אם להקשיב או להתעלם.

אני היית ממליץ למי ששאלה על מה ששאלה, לקחת בכ"ז לשימת ליבה מה שכתבו כמה וכמה אנשים, לגמרי מרצון טוב.

אף פעם מקבל התוכחה לא מבקש אותה, הרי הוא עושה את מה שהוא עושה, אז כנראה הוא חושב שזה נכון ומותר, או אפילו לא נורא.

ברור לכל שתוכחה היא לא מצרך שמקבל התוכחה מבקש, אלא נותן התוכחה מחליט שזה נכון עכשיו..

לכן לבוא ולהגיד- היא לא ביקשה תוכחה,

וכהוכחה להביא את דברי חז"ל "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"

זה כשל לוגי,

זה ציטוט לא קשור.

בלי ללכת לפתוח פירושים,

אבל מזכרוני ומהגיוני הכוונה היא שאם אתה יודע שמדובר באדם עקשן\כעסן\כבר הוכיחו אותו אלף פעמים ולא מסוגל לקבל ביקורת- אז ככל הנראה התוכחה שלך לא תעזור- ולכן אל תוכיח.
אבל זה לא המצב כאן...

ואני חושבת שכל מי שנתן לפותחת תוכחה-

עשה את זה בנעימות

מתוך הבנה לסיטואציה שהיא נמצאת בה

לא בצורה ביקורתית ושופטת

וכן,

אם יש סיכוי שמשהו ישתנה בגלל זה

וביננו משהו צריך להשתנות, והקשר הזה הוא לא קשר נכון- אז כן, צריך לומר זאת.

ואני מניחה שכשהיא פתחה את השרשור היא לקחה בחשבון תגובות כאלו, כי היה די ברור שהן יהיו..

וזה לא בהכרח היסחפות. סתם "קשר" ממושך ללא מטרה רצינית, אכן יכול לעיתים לגרום לקלקולים לא פשוטים.

[ולא נשמע שהיא "יודעת שיש צוק". בחורה צעירה מאד - וגם אם יודעת "תיאורטית" שיש אומרים שלא כדאי, טוב מאד שאנשים אומרים. כשכמה וכמה אומרים, לא פעם זה גורם לחשיבה מחודשת. אלו דברים שנמצאים כעמט בכל שרשור פה -  שכמה אומרים אותו כיוון. אין ענין "להיסחף" דווקא בנושא זה ולדקדק כמה כבר אמרו...]

ולמרות בקשתך - גם לא כדאי ה"קשר". בוודאי לא שכבר מתגלגל גם לשיחות טלפון.

אחרי הכל, תרצי עוד לא הרבה שנים להתחתן עם מישהו. תשאירי את הנושא של "קשר" לאז. את תשמחי על זה.

מזל שהקב"ה שולח לכם "קשיים טכניים"..

ובוודאי שאם כך, אדרבה, מה הענין לשלוח תמונה?..

קודם כל, אני לא מרגיש שיש צורך להסביר לך למה קשר בגיל צעיר זה לא הדבר הכי טוב. אני לא מאמין בחלוקה לשם חתונה או לא לשם חתונה. קשר אמיתי הוא כזה שמשקיעים בו את כל כוחות הנפש, ואם בחרנו להיכנס אליו אנחנו שמים אותו בראש סדר העדיפויות. קשר שהוא לא לשם חתונה הוא קשר של בינתיים, והוא לא מומלץ - לא בגיל צעיר ולא בכלל. ההבדל הוא שבגיל צעיר האישיות שלנו עדיין מתעצבת והיא צריכה מרחב לפיתוח הזה. קשר זוגי הרבה פעמים מעכב, וכבר יצא לי לשמוע אנשים שמביעים חרטה על קשרים מהנערות.

עד כאן בנושא הזה.

ולעניין התמונות.

אם הייתם בקשר, היה מקום לפחות להתלבט, אבל כשעכשיו אתם עומדים להיפרד אין שום סיבה שתעשו את זה. כמו שקשר הוא טוטאלי, כך פרידה היא טוטאלית וזה לא משנה אם הפרידה היא בגלל דבר טכני או מהותי. יש שלבים בחיים שצריך לשים להם סוף פסוק ולא לקחת מזכרות. להחליף תמונות רק יעורר געגועים ויציף מחדש התלבטויות. אני חושב שעדיף שתחסכו זאת לשניכם.

ושיהיה הרבה בהצלחה בכל מקרה.

(מבינה שביקשת לא להתייחס לקשר, אבל לא מצליחה להתאפק)

כשהייתי בת 14-15, לא זוכרת בדיוק, מישהו יצר איתי קשר דרך פורום בני עקיבא בתפוז (כשעוד הייתי חשדומטית משוגעת ). הייתה שם חבורה של חבר'ה מסניפים שונים שכתבו, נוצרה מן קליקה כזאת, והוא היה מבוגר ממני בכמה שנים.

התכתבנו במסרים ואז עברנו להודעות ולשיחות טלפון. לא נפגשנו מעולם, אבל נוצר קשר רגשי עמוק שנמשך על פני תקופה ארוכה מאוד.

בדיעבד, כשאני נזכרת בזה, אני מבינה שלו לא היו שום כוונות כלפיי. אבל אני נסחפתי אחריו... כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה שזה היה חסר אחריות מצד שנינו לנהוג ככה. הוא דיבר אליי במילות חיבה קרובות מאוד, כבש אותי בניסוחים שלו (עזבי את זה שעכשיו אני מבינה כמה זה לא היה צנוע, אבל מה הבנתי מהחיים שלי אז), ואני? אפשר לומר שהתאהבתי ברוח רפאים. בסופו של דבר הקשר התפוגג (ככה זה עם קשרים חסרי בסיס יציב). אני זוכרת כמה כאב לי אז. 

רטרואקטיבית אני מבינה שקשר כזה היה פשוט מיותר לי. למה? למה זה היה נצרך? מילא היו לנו תכנונים לגבי העתיד, היינו מתחילים לצאת ומתחתנים, זה היה סיפור נפלא לספר לנכדים. אבל אני הייתי צעירה מכדי לנהוג בהיגיון והוא בכלל לא היה רציני. סתם, פשוט סתם. מיותרררר

נשמה, אני מדברת ממקום מבין ומזדהה ולא מלמעלה. תסמכי עלי כשאני אומרת לך שאין טעם... בטח לא לשלוח תמונות. גם אנחנו החלפנו תמונות בינינו, אני זוכרת את ההתרגשות שלי כשהדמות הערטיאלית התגבשה לבחורצ'יק בשר ודם. מצד שני זה סתם נתן רובד נוסף לקשר, העמיק אותו באיזשהו מובן ובלי שום סיבה! במיוחד כשאת אומרת שאתם מתכננים להיפרד! מה ההיגיון? אין דילמה בכלל.

את מוזמנת לפרטי להמשך התייעצות 

הייתי אומר שכן , זה מוסיף המון

אבל שוב כמו שאמרו כאן , אני גם לא בעד קשר לפני חתונה אלא אם כן אתם שומרים נגיעה וגם כוח אדיר לא יוכל להפיל אתכם ..אבל בשביל מה להכנס לגוב האריות

היתה מישהי שהבאתי לה תמונות שלי והיא את שלה וזה מאוד הוסיף לקשר

ככה גם לא תרגשי כבולה בעתיד לגביו.

הפרידה תהיה יותר קלה. הרי ככל שיש יותר אמצעי זיכרון "שמיעה ראיה קריאה ריח וכו'" זוכרים יותר. ובגלל שאת לא מתכננת קשר איתו אלא להיפרד אז בוודאי שזה הדבר הנכון.

אתה בטח מסכימה איתי שאם זה היה רק בהודעות אז לא היה נכון לשלוח תמונה, מאי שנא עכשיו.

נ.ב כתבתי לא מבחינה הלכתית.

שלום יקרה,

קודם כל בהצלחה רבה בהתלבטות ובתהליך בכלל. זה מנסתם לא קל, ומצריך הרבה אומץ וסדר בראש. (וסחתיין על האומץ והיכולת להחליט להיפרד, זה לא ברור מאליו בכלל!)

אשתדל לא להתייחס לעניין הקשר עצמו, גם כי ביקשת וגם כי נראלי שהייתה פה התייחסות מכובדת לעניין

לגבי התמונות, אני חושבת שבתמונה, בראיית אדם (או בעצם ראיית כל דבר) יש ממד נוסף של מפגש והיכרות, שמחבר, קושר ומקרב. ובדיוק מהסיבה הזו אני חושבת שהרבה פעמים יש לנו את הצורך הזה (שיש בו הרבה אמת). בעיקר כשהקשר הוא וירטואלי ולא כ"כ מוחשי, יש לנו צורך להכיר יותר ממדים, להיאחז באיזו מציאות, זה וזה מאוד מסקרן, מרגש ומעניין.... מתוך כך אני חושבת שכל עוד קשר עם דבר/אדם מסוים הוא קשר שנוצר כדי להישאר, אז זה מבורך ומאפשר היכרות (וגם זה שאלה, אם עוד לפני שמכירים כבר לבקש תמונה וכו'..), אך כשקשר לא נועד להמשיך, אני חושבת שזה יכול "לבזבז" לנו את האנרגיות הנפשיות והרגשיות, כי זה באמת יוצר עוד משהו, אך חבל שה'משהו' הזה יווצר בקשר שעומד לחלוף.

אני מצטרפת גם לכותבים הקודמים שהזכירו את הממדים של הקלקול שזה יכול לעשות, הקושי הגדול יותר אח"כ בלהפרד באמת (כשמשהו מוחשי ומוכר יותר, קשה יותר אח"כ להתנתק ממנו ולהשתחרר..), (וכמובן אם חלילה זה אדם לא טוב שמחפש לנצל...שאני מאוד מקווה שזה לא העניין)

זהו,קצת הארכתי אבל מקווה שזה קצת עוזר...

אני באמת מעריכה את ההתמודדות שלך, עצם היכולת שלך לעצור רגע, להתייעץ ולשאול את עצמך את השאלות האלה, מראה שאת חושבת, מתבוננת ורוצה בטוב.

הצלחה רבה ושיעבור בקלות

זה שאת שואלת זה טוב, כי לא לכולם יש כוח ושכל לשאול את השאלות במצבים כאלה, אבל עם זאת זה אומר שאת מבינה שזה לא כל כך פשוט.

כמו שהרבה כבר כתבו כאן - אין שום טעם בחיזוק קשר בגיל כזה על רקע כזה, בוודאי אם גם ככה הוא עומד להסתיים. צריך להחזיק את עצמך עוד קצת ולשכוח את זה, כדי שבעתיד תוכלי ליצור קשרים בלי הפרעות מהעבר - שהרבה יודעים שזה דבר מאוד בעייתי כשיש משהו מהעבר שמושך את הדמיון אליו.

מכיוון שתמונה קושרת ומחברת וגם יוצרת רקע היכרות נוסף מיותר.

המון בהצלחה, תפני את החיים שלך לבנייה בתחומים שנוגעים להם כרגע. את הבניין הזוגי תשאירי לגיל קצת יותר נכון.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך