אני יודעת שזה נשמע בקטע הבלחי

אבל זה ממש לא הכוונה.

 לא בבית השלישי ולא ברביעי.

אין עם זה בעיה. 

סתם כי זה לא מה שהתכוונתי.

אבל את בכייף יכולה לקחת את זה לכיוון הזה.

זה יפהיפה. מדוייק ומרעיד.

מעניין אותי לדעת על מה כתבת את זה.

פעם יצאתי עם מישהי כזאת.

שאלה לי אלייך,איך את חיה עם זה ביומיום?נניח,סתם,את נמצאת באיזה מקום ופתאום איזה משהו גורם לך לבכות...את לא מרגישה מובכת?אנשים אחרים לא מופתעים?מרגישים רגשות אשמה בגלל שהם חושבים שאולי הם הסיבה לכך שאת בוכה?זה מעניין אותי...

זה מהמם. זה מחובר לעצמך.

זה שמישהי רגישה ממש לא אומר שהיא תבכה ליד מלא אנשים.

אל תשליך לפי מקרים שנתקלת בהם..

הבחורה בכתה בגלל שרשור...

אני די בטוח שאם היא תראה איזה סרטון על השואה היא תתחיל לבכות...ומתי אמרתי שזה רע?אל תשליכי לפי מקרים שנתקלת בהם!

זה לא בגלל שירשור.

שירים זה דבר שנוגע עמוק. 

אני גם יכולה לבכות מדברים שנוגעים בי ואני ממש לא מתביישת בזה.

נפש רגישה זה טוב.

חח הורג אותי כשבנים נבהלים מבכי של בנות

כי כל כך אין ממה. זה כזה נשי. לפעמים אנחנו אפילו לא יודעות להסביר למה אנחנו בוכות. חח

שזה יהיה מפתיע,שאם אני ואת נשב ביחד,ופתאום תתחילי לבכות בגלל איזה שיר ששמעת...אני פשוט אכנס ללחץ...אני אאמין שזה בגללי.ארגיש רגשות אשמה...

אני גבר מושך,לא פסיכולוג.

אבלאבל זה עוד יקרה חח

ואני בדרכ לא בוכה משירים, אני אבכה מדברים קשים שעוברים עלי\חברות טובות שלי. 

פיגועים וכו ל"ע.

מאמינה שבעז"ה אחרי שאשתך תבכה לך כמה פעמים כבר לא תיכנס ללחץ, ותבין שהנפש שלנו פשוט בנויה אחרת.

רוצה שאספר לך משהו?

לך בכו כבר

סתם,

לא,אני לא רגיש.כאילו קצת...בוא נאמר שאני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שבכיתי(ולא רוצה שזה יקרה בקרוב בעזרת השם,או בזמן הרחוק).

ניחוש אחרון

השאלה עד כמה הם מראים את זה.

אויאוי. למה אתה עושה את זה לעצמך?

זה כזה משחרר. השם.

לא מבינה אותכם אחינו הבנים.

אבל לפחות אתה כותב, זה גם משחרר.

נוו אין לי ניחוש.. 

תגיד

''גם גברים בוכים בלילה'' ??

איך את יודעת שאני כותב?

גם גברים. כן. תתפלא. חח

ואופ אני סקרנית בעיקרון. אז או שתגיד או שתגיד

נראה לי התעללתי בך מספיק חחחחחח

ובכן

אני אפרוק ממך עתה את עול הסקרנות

אוקיי

אני מספר

הנה זה בא...

אני יכול להרגיש חזק רגשות של אחרים...כולל גם של בנות.לא מתרגש מבנות שמתחילות לבכות פתאום...זה לא מלחיץ אותי,ברוך השם...כשהייתי ילד קטן,הייתי רואה סדרה ממש מרגשת ובכיתי בה המון,התבגרתי,ונהייתי פחות רגיש,ברוך השם...

גרמת לי לחשוף צד שחבוי בי,לפיכך - אני מאתגר אותך עכשיו, להיזכר בפעם האחרונה שבכית.(ואם תגידי משהו בסגנון כמו ''אתמול כי אחותי ישבה שעתיים על המחשב וזה היה התור שלי) אז תיזכרי בפעם שלפני כן חחח

או. וואו באמת התעללת, אבל אני התחלתי עם זה בניחושים.

חח יש לי מחשב אז באסה..

אבל אממ בכיתי שבוע שעבר. שכנים שלנו מתחת אז האמא נהייתה זוג עם מישהי אחרת מאיפה שאני גרה. והיא עברה דירה. והם עכשיו בתהליכי גירושין והאבא נשאר לבד פתאום.

ויש להם חמישה ילדים פיצים הגדולים בני ארבע. והם אפילו לא מבינים את המשמעות של זה.

זהו, נשבר לי הלב לא עמדתי בכאב הזה של לראות משפחה שמתפרקת לך מול העיניים.

ולהגיד שאם אתה מצליח להרגיש הרגשות של מישהו, חזק

זה אומר שגם אתה רגיש.

כתבתי כבר שאני לא רגיש,יש לי תפיסת עולם חזקה,ברוך השם.

את מפוטרת .

מעריך אותך שאת מרגישה את סבלו של האדם האחר...של הזולת...אני מרוצה ממך,ברוך השם.

מה מרוצה מה?

שנייה,בלבלת אותי.

''האמא נהייתה זוג עם מישהי''? האמא נמשכת לבנות?פעם קראתי על מקרה כזה בלנ''ו(מישהי כתבה משהו על איזה גבר שבא אליה לייעוץ מפני שאשתו החליטה לעזוב מפני שהיא הבינה שהיא נמשכת לנשים).

מרחם על האבא,אני לא יודע אם הוא יותר מופתע,יותר מובך,יותר עצוב,יותר כועס...אוי.נורא.

בכלל,הילדים גם מסכנים.

נמשכת לבנות ל"ע. בדיוק.

אני גם מרחמת על האבא. אין מה להגיד.

למרות שבעיניי יש לו גם חלק בזה(בסיפור הזה ספיציפית, לא מדברת על כל הסיפורים של נשים שנמשכות לבנות)  אם היה לה מספיק חום ואהבה ממנו היא לא הייתה מחפשת את זה במקום אחר.

השם. זהו רק גאולה. אי אפשר כבר להכיל את הבלבול הזה.

רגע,למה לאבא יש חלק בזה?מה הוא בדיוק עשה?האשה נמשכת לבנות.מה הוא יכול לעשות?בחורות פועלות על פי הרגש שלהן.רגשות בלבד היא סיבה בפני עצמה.לכן אני גם לא מנסה לשכנע בחורות באופן שכלי,כי זה פשוט לא יעזור...(כנראה לרוב).

סיפור מורכב קצת 

@עזיהו

אני בכלל לא בוכה ביום יום. בכלל לא.

הסיבה שבכיתי מהשרשור הזה זה שהוא בידיוק נגע לי בנקודה.

בנקודה רגישה מאוד! מאוד! 

אם אתה רוצה תבוא לפרטי בשמחה ואני אסביר לך. פה זה לא המקום.

אני בטוחה שאם גם לך היה את הנקודה הזאתי הייתה בוכה מהשירשור הזה כמו תינוק אפילו שאתה גבר.

יש לך נפש רגישה כנראה. 

או שבדיוק נגעתי לך בנקודה..

או שזה בכלל לא סותר..

וואי. ריגשת אותי.

אממ ההתחלה נראלי ברורה.

איש זה דימוי לכל מיני דברים שהרסו\ הורסים לי את הנפש.

יצה"ר אם תרצי.

והאומן פשיטא, לא? 

הקב"ה.

וגם למה אתה מכנה את עצמך: אדון, מאלף, שולט. זה קשור לעולמות הפי דידי?

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

נתנהג יפה, אז העולם יתנהג יפה.

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

תמונה שווה יותר מאלף מילים

היה שם 2 טקסטים.

1.

הלכתי לפארק הפיראטים

היתה שם ספינה גדולה מעץ

ולידה נדנדה יפה לשניים

נראתה כמו כרכרה של נסיכות

עליתי עליה ראשונה

ואז אתה הופעת

חשבת אתה פיטר פן

ואני וונדי

"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת

נחיה בטבע בחופש, רחוק

בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן

נעוף על החיים ונראה עולם.

בהתחלה זה היה נשמע קסום

אבל מהר מאד גיליתי

שלעוף לא אהבתי

אז מהנדנדה ירדתי

ואותך שם לבד השארתי

הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס

שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק

והרי פיטר פן אינו נסיך אז

נכנסתי כאן לתסביך.

2.

הנדנדה הזאת

עשתה לי בחילה

פעם כן.

פעם לא.

פעם אני דוחפת, פעם אתה.

פעם אני למעלה, פעם אתה.

פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,

ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.

​רצינו לשחק.

התיישבנו יחד על הנדנדה.

התכוונו ליהנות.

אבל –

התחילו משום מה משחקי כוחות.

​ניסיתי לרדת.

אולי גם אתה.

אבל –

היינו כבר בתנופה.

זה היה קשה ומלחיץ.

אבל –

קפצתי.

אתה המשכת להתנדנד לבד,

וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל

ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת

אז נשארתי שם לידה יושבת

ירדת מסוחרר, מבולבל

אמרת לי -

"היה כייף

בואי נמשיך".

"לא". עניתי

"את פחדנית?!" שאלת קבעת

"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

מעלה הרבה מחשבות וכיוונים אבל סוף סוף כתיבה שמעיזה משהו

תכתבי יותר

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

בהצלחה!

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.

(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

מקווה שהבנת.

בהצלחה רבה!

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

אני אף פעם לא עושה בכוח. בייחוד לא בכתיבה

זה צריך לבוא לבד וכשזה בא זה בא

כוונתי שיהיה מאוד מביך לנסות בכוח וכך בזמן תקיעות עלול לברוח משהו שלא במקומו, וזה מאוד מוזר ללכת ככה ברחוב, לקוות שאף אחד לא שם לב, אבל גם לא להסתכל יותר מדי על אף אחד, כדי שלא יתהו לעצמם: למה הוא מביט בכולם? יש לו משהו להסתיר? אז למקרה כזה.

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)