קודם כל, תצאי מהמחשבה שאת האמא הכי גרועה.. את לא.

זה דבר מצוי מאד, ששני ילדים עושים "שותפות" כזו ופתאום מגלים שההורים לא בדיוק יודעים איך להשתלט על זה...

לא להיבהל.

צריך דבר ראשון לצאת מהסחרור. הן בעצמן לא מבינות מה קורה עם זה.

אולי תנסי לשבת איתם באורחת ערב, במנוחה, לדבר איתן ברכות, להסביר להן במילים של ילדות שבזמן האחרון את מאד מצטערת שאת צריכה לצעוק בשביל שיעשו דברים, ותני כמה דוגמאות לדברים. לא הרבה מידי. תבחרי דברים בסיסיים. ותשאלי את הגדולה, מה היא מציעה לעשות כדי שיקשיבו לאבא ואמא, כדי שיעשו את הדברים הללו.

היא כמובן לא תיתן ממש פיתרון, אבל פתאום תהיה מהכיוון של מי שמציע איך לפתור..

אח"כ את יכולה להציע שתכתבו על דף כמה דברים שחשוב לעשות (נניח, להתלבש, לדבר במילים יפות..) וכל ערב אתם תדביקו מדבקה לילדה שהצליחה להתנהג כך. תגידי שהכי חשוב שמתנהגים יפה, זה יותר נעים, זה להיות טובים - אבל אתם גם תתנו מדבקה ואחרי כל כמה מדבקות פרס, כדי להתרגל להתנהג יפה.

תעשי, כשהן רואות, טבלה, עם ציור ע"י כל כתיבה, שיבינו על מה זה מראה, תתלי על דלת החדר שלהן, ומידי פעם תזכירי שבערב מדביקים...

כמובן, תגידי שמהיום מתנהגים אחרת - תסבירי מש בכמה מילים מה המבוקש. ולא הרבה משימות.

לפעמים זה עובד בשביל התחלה של כיוון שונה.

בנוסף, יש להניח שהדברם תלויים בעיקר בגדולה. אם היא תלך בכיוון מסוים, הקטנה תלך אחריה.

כמו כן, לשמור על שלוה. לא להיסחף. לזכור שאתם הגדולים פה..

בשעת הצורך, בשיא השלוה, "לא.. אנחנו לא מדברים כך" (להסביר בקיצור ובהיר לגמרי מה לא ומה כן), "כשתרצי להגיד בצורה יפה, אני אשמע".

אם את תעמדי על כך, בלי עצבים, תראי שאכן יעשו "תיקון".. ואז כמובן לקבל בחום ואהבה.

מעבר לזה - כעת חופש.. למצוא תעסוקה.. לספר סיפורים, דסקים-שמע, ללכת לגינה וכו' וכו'. ילדים משועממים, גם משתוללים..

בהצלחה.

תהיי טובה לעצמך, תקבלי את האופן בו את מגיבה

וגם אם את טועה זה בסדר, מותר לנו לטעות, מותר לא לדעת, לתהות

אנחנו בני אדם

תחושת הכישלון וההרגשה כי את האימא הגרועה ביותר באנושות

שודאי שאינה קשורה למציאות וזו הפרזה שלך לראות כך את הדברים

היא זו שמולידה את ההתנהגות הלא מתוקנת של בנותיך.

כשתהיי בשקט פנימי, תקבלי את עצמך כפי שאת

הפנייה שלך אל בנותיך תהיה ממקום מכיל ונינוח

והתגובה שלהן תהיה בהתאם.

תבואי מהטוב שלך, מהלה האימהי האוהב המתפעל

אל הטוב שלהן, תני מקום בלב ובדיבור לכל מה שחיובי בהן

ותמצאי שהן עדין אותן מתוקות שהיו

ממילא הויכוחים ייעלמו וההנאה ההורית שלך תשוב לאיתנה.

הרבה נחת ובהצלחה.

אולי זה מתעצם יותר בתקופה הזו שהן יותר יחד עם עצמן,

ואיתנו,

אנו נאלצים יותר לתקשורת מאסיבית של הנחתת הוראות,

דבר לא טבעי בחיי היומיום שאף אחד מאיתנו לא רגיל אליו.

אני בטוחה שכשנחזור כולנו לשגרת הלימודים,

גם הן תחזורנה להתנהלות הרגילה שלהן ביניהן וכלפייך.

מה שחשוב לדעתי, כמה שפחות להגיע למצב של קיבעון ההתנהגות,

גם אם זה אומר פחות להעיר גם כשצריך לכאורה.

אז הבית יהיה מבולגן יותר, יישנו קצת יותר מאוחר וכו',

רק שלא יתרגלו לענות, לצחוק, וכו' 

ונקודה לעידוד, שהאחדות גדולה מהכל.

גם אם זה לא נעים שזה "מולנו",

זו מתנה שיש קשר טוב בין אחים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....