קודם כל, תצאי מהמחשבה שאת האמא הכי גרועה.. את לא.

זה דבר מצוי מאד, ששני ילדים עושים "שותפות" כזו ופתאום מגלים שההורים לא בדיוק יודעים איך להשתלט על זה...

לא להיבהל.

צריך דבר ראשון לצאת מהסחרור. הן בעצמן לא מבינות מה קורה עם זה.

אולי תנסי לשבת איתם באורחת ערב, במנוחה, לדבר איתן ברכות, להסביר להן במילים של ילדות שבזמן האחרון את מאד מצטערת שאת צריכה לצעוק בשביל שיעשו דברים, ותני כמה דוגמאות לדברים. לא הרבה מידי. תבחרי דברים בסיסיים. ותשאלי את הגדולה, מה היא מציעה לעשות כדי שיקשיבו לאבא ואמא, כדי שיעשו את הדברים הללו.

היא כמובן לא תיתן ממש פיתרון, אבל פתאום תהיה מהכיוון של מי שמציע איך לפתור..

אח"כ את יכולה להציע שתכתבו על דף כמה דברים שחשוב לעשות (נניח, להתלבש, לדבר במילים יפות..) וכל ערב אתם תדביקו מדבקה לילדה שהצליחה להתנהג כך. תגידי שהכי חשוב שמתנהגים יפה, זה יותר נעים, זה להיות טובים - אבל אתם גם תתנו מדבקה ואחרי כל כמה מדבקות פרס, כדי להתרגל להתנהג יפה.

תעשי, כשהן רואות, טבלה, עם ציור ע"י כל כתיבה, שיבינו על מה זה מראה, תתלי על דלת החדר שלהן, ומידי פעם תזכירי שבערב מדביקים...

כמובן, תגידי שמהיום מתנהגים אחרת - תסבירי מש בכמה מילים מה המבוקש. ולא הרבה משימות.

לפעמים זה עובד בשביל התחלה של כיוון שונה.

בנוסף, יש להניח שהדברם תלויים בעיקר בגדולה. אם היא תלך בכיוון מסוים, הקטנה תלך אחריה.

כמו כן, לשמור על שלוה. לא להיסחף. לזכור שאתם הגדולים פה..

בשעת הצורך, בשיא השלוה, "לא.. אנחנו לא מדברים כך" (להסביר בקיצור ובהיר לגמרי מה לא ומה כן), "כשתרצי להגיד בצורה יפה, אני אשמע".

אם את תעמדי על כך, בלי עצבים, תראי שאכן יעשו "תיקון".. ואז כמובן לקבל בחום ואהבה.

מעבר לזה - כעת חופש.. למצוא תעסוקה.. לספר סיפורים, דסקים-שמע, ללכת לגינה וכו' וכו'. ילדים משועממים, גם משתוללים..

בהצלחה.

תהיי טובה לעצמך, תקבלי את האופן בו את מגיבה

וגם אם את טועה זה בסדר, מותר לנו לטעות, מותר לא לדעת, לתהות

אנחנו בני אדם

תחושת הכישלון וההרגשה כי את האימא הגרועה ביותר באנושות

שודאי שאינה קשורה למציאות וזו הפרזה שלך לראות כך את הדברים

היא זו שמולידה את ההתנהגות הלא מתוקנת של בנותיך.

כשתהיי בשקט פנימי, תקבלי את עצמך כפי שאת

הפנייה שלך אל בנותיך תהיה ממקום מכיל ונינוח

והתגובה שלהן תהיה בהתאם.

תבואי מהטוב שלך, מהלה האימהי האוהב המתפעל

אל הטוב שלהן, תני מקום בלב ובדיבור לכל מה שחיובי בהן

ותמצאי שהן עדין אותן מתוקות שהיו

ממילא הויכוחים ייעלמו וההנאה ההורית שלך תשוב לאיתנה.

הרבה נחת ובהצלחה.

אולי זה מתעצם יותר בתקופה הזו שהן יותר יחד עם עצמן,

ואיתנו,

אנו נאלצים יותר לתקשורת מאסיבית של הנחתת הוראות,

דבר לא טבעי בחיי היומיום שאף אחד מאיתנו לא רגיל אליו.

אני בטוחה שכשנחזור כולנו לשגרת הלימודים,

גם הן תחזורנה להתנהלות הרגילה שלהן ביניהן וכלפייך.

מה שחשוב לדעתי, כמה שפחות להגיע למצב של קיבעון ההתנהגות,

גם אם זה אומר פחות להעיר גם כשצריך לכאורה.

אז הבית יהיה מבולגן יותר, יישנו קצת יותר מאוחר וכו',

רק שלא יתרגלו לענות, לצחוק, וכו' 

ונקודה לעידוד, שהאחדות גדולה מהכל.

גם אם זה לא נעים שזה "מולנו",

זו מתנה שיש קשר טוב בין אחים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...