קודם כל, תצאי מהמחשבה שאת האמא הכי גרועה.. את לא.

זה דבר מצוי מאד, ששני ילדים עושים "שותפות" כזו ופתאום מגלים שההורים לא בדיוק יודעים איך להשתלט על זה...

לא להיבהל.

צריך דבר ראשון לצאת מהסחרור. הן בעצמן לא מבינות מה קורה עם זה.

אולי תנסי לשבת איתם באורחת ערב, במנוחה, לדבר איתן ברכות, להסביר להן במילים של ילדות שבזמן האחרון את מאד מצטערת שאת צריכה לצעוק בשביל שיעשו דברים, ותני כמה דוגמאות לדברים. לא הרבה מידי. תבחרי דברים בסיסיים. ותשאלי את הגדולה, מה היא מציעה לעשות כדי שיקשיבו לאבא ואמא, כדי שיעשו את הדברים הללו.

היא כמובן לא תיתן ממש פיתרון, אבל פתאום תהיה מהכיוון של מי שמציע איך לפתור..

אח"כ את יכולה להציע שתכתבו על דף כמה דברים שחשוב לעשות (נניח, להתלבש, לדבר במילים יפות..) וכל ערב אתם תדביקו מדבקה לילדה שהצליחה להתנהג כך. תגידי שהכי חשוב שמתנהגים יפה, זה יותר נעים, זה להיות טובים - אבל אתם גם תתנו מדבקה ואחרי כל כמה מדבקות פרס, כדי להתרגל להתנהג יפה.

תעשי, כשהן רואות, טבלה, עם ציור ע"י כל כתיבה, שיבינו על מה זה מראה, תתלי על דלת החדר שלהן, ומידי פעם תזכירי שבערב מדביקים...

כמובן, תגידי שמהיום מתנהגים אחרת - תסבירי מש בכמה מילים מה המבוקש. ולא הרבה משימות.

לפעמים זה עובד בשביל התחלה של כיוון שונה.

בנוסף, יש להניח שהדברם תלויים בעיקר בגדולה. אם היא תלך בכיוון מסוים, הקטנה תלך אחריה.

כמו כן, לשמור על שלוה. לא להיסחף. לזכור שאתם הגדולים פה..

בשעת הצורך, בשיא השלוה, "לא.. אנחנו לא מדברים כך" (להסביר בקיצור ובהיר לגמרי מה לא ומה כן), "כשתרצי להגיד בצורה יפה, אני אשמע".

אם את תעמדי על כך, בלי עצבים, תראי שאכן יעשו "תיקון".. ואז כמובן לקבל בחום ואהבה.

מעבר לזה - כעת חופש.. למצוא תעסוקה.. לספר סיפורים, דסקים-שמע, ללכת לגינה וכו' וכו'. ילדים משועממים, גם משתוללים..

בהצלחה.

תהיי טובה לעצמך, תקבלי את האופן בו את מגיבה

וגם אם את טועה זה בסדר, מותר לנו לטעות, מותר לא לדעת, לתהות

אנחנו בני אדם

תחושת הכישלון וההרגשה כי את האימא הגרועה ביותר באנושות

שודאי שאינה קשורה למציאות וזו הפרזה שלך לראות כך את הדברים

היא זו שמולידה את ההתנהגות הלא מתוקנת של בנותיך.

כשתהיי בשקט פנימי, תקבלי את עצמך כפי שאת

הפנייה שלך אל בנותיך תהיה ממקום מכיל ונינוח

והתגובה שלהן תהיה בהתאם.

תבואי מהטוב שלך, מהלה האימהי האוהב המתפעל

אל הטוב שלהן, תני מקום בלב ובדיבור לכל מה שחיובי בהן

ותמצאי שהן עדין אותן מתוקות שהיו

ממילא הויכוחים ייעלמו וההנאה ההורית שלך תשוב לאיתנה.

הרבה נחת ובהצלחה.

אולי זה מתעצם יותר בתקופה הזו שהן יותר יחד עם עצמן,

ואיתנו,

אנו נאלצים יותר לתקשורת מאסיבית של הנחתת הוראות,

דבר לא טבעי בחיי היומיום שאף אחד מאיתנו לא רגיל אליו.

אני בטוחה שכשנחזור כולנו לשגרת הלימודים,

גם הן תחזורנה להתנהלות הרגילה שלהן ביניהן וכלפייך.

מה שחשוב לדעתי, כמה שפחות להגיע למצב של קיבעון ההתנהגות,

גם אם זה אומר פחות להעיר גם כשצריך לכאורה.

אז הבית יהיה מבולגן יותר, יישנו קצת יותר מאוחר וכו',

רק שלא יתרגלו לענות, לצחוק, וכו' 

ונקודה לעידוד, שהאחדות גדולה מהכל.

גם אם זה לא נעים שזה "מולנו",

זו מתנה שיש קשר טוב בין אחים.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות