תיכף אני ארצה שתלכו מפה

שאוכל כבר ליפול בשקט 

שלא תראו את הפצעים נפערים 

שנשאר לבד ונשבר לאט 

תוותרו כבר ותלכו מפה 

שאוכל כבר לצעוק בשקט 

בלי המבט הקרוע שלכם 

שנשאר לבד ונשבר לאט 

אבות ובנים סבתות ונכדים 

הלב של אמא מתפוצץ 

מי אשם לה מי אשם לי 

מי יפרד ממי 

אבא בוכה על בן בוכה על אבא 

תיכף אני ארצה שתלכו מפה 

לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול 

לטבוע או לשוט לחיות או למות 

אבות ובנים סבתות ונכדים 

הלב של אמא מתפוצץ 

מי אשם לה מי אשם לי 

מי יקבור את מי 

אבא בוכה על בן בוכה על אבא 

אבא בוכה על בן בוכה על אבא

.. - גרעין דביר

כן, כנראה שעשיתי שטות.

כן, זה היה מעשה של ילד בכיתה ח' שלא מבין דבר וחצי מהחיים שלו.

זו לגמרי הייתה בריחה.

אבל זו לגמרי טעות שהייתי צריך לעשות ועזרה לי להתגבר על כמה דברים.

ומי יודע, אולי אפילו יצא מזה משהו

החיים כרגע הולכים למקום מאוד מוזר לי, במיוחד מבחינה הזאת.

המון זמן לא הייתי לא מאוהב.. עכשיו זה מרגיש לי מאוד משונה לא לחשוב עליה סתם ככה באמצע היום, אבל מצד שני זה עדיין מאוד חסר לי בלי קשר דווקא אליה. אוף, למה זה חייב להיות כל כך מסובך, 4 שנים זה המון המון זמן, אולי אפילו יותר מדי..

זה מפחיד לפעמים, לדמיין את העתיד בלי להצליח לדמיין אותו ככה.

ומה אם עשיתי שטות?

מה אם זה היה מעשה של ילד בכיתה ח שלא מבין דבר וחצי מהחיים שלו?

מה אם זו הייתה בריחה? 

בריחה נחוצה, אבל לכיוון אחר לגמרי מהמקום אליו הייתי אמור לברוח?