יש פה בערוץ איזה ניק שהחתימה שלו היא: "בת שלא רגישה זה נורה אדומה.."

כי בנות צריכות להיות רגישות.

וככל שהרגישות יותר גבוהה היא בעייני יפה יותר.

נכון, יש כאלה שיהיה להם קשה עם זה.

בדיוק כמו שיש כאלה שיהיה להם קשה עם משהי פחות רגישה.

יהיה אחד שיאהב את הרגישות הזו.

יהיו הרבה יותר מאחד.

אותו דבר לגבי אנשים בכלל.

יש כאלה שמתחברים יותר לאנשים רגישים ויש כאלה שיתחברו יותר לאנשים פחות רגישים.

אני אישית מכירה בנות שמרגישות מופסדות בגלל שהם לא רגישות. ומרגישות שבגלל זה אין להם חברות.

מי שאוהב יותר אנשים רגישים יתחבר אליך.

רגישות זו תכונה מדהימה ומוערכת.

אל תעצרי את הבכי.

בכי זו דרך להתנקות ותדעי לך שיש הרבה שהיו רוצים שהבכי יבוא להם בקלות.

אני ממש מבינה אותך, כי פעם הייתי כמוך.

והקושי הזה מוכר לי ממש..

כל הקטע של להסביר לסביבה מה קורה פתאום..

קיצור,

אני ממש מבינה אותך.

אבל עדיין חושבת שזו תכונה שכדאי לשמר.

וללמוד לקבל את עצמי איתה.

(יכול להיות שאם זה מציק אפשר להשתנות טיפה.

לא לשנות אופי, בכלל לא!

אלא לשנות את הדרך כאילו לעבוד עם הרגישות,

למשל לא לבכות מהר אם זה מפריע,

אבל לא בקטע שתרגישי נחסמת..

כאילו אם זה מפריע לך ולא לסביבה או משהו אולי אפשר טיפה לשנות..

לא יודעת, יצא מבולגן..

אבל מה שבטוח שהבסיס לכל שינוי שלא יהיה זה אהבה.

אהבה לעצמך ולתכונה)

בתור בן אני אומר - הלוואי והייתי זוכה להכיר מישי רגישה, רגישה מאוד אפילו..

שהיא אמיתית ופתוחה (ויש עוד כמה דרישות שלי. פנטזיות וכו וכו, אבל אני צעירררר בני 15 בראבקק)

קיצר...

את מצויינת!!

כאילו.. הכל כלול - משקפיים, גשר, פצעים, שיניים די גדולות ,שחיף רצח (תת תזונה ואוכל כמו חצי פורום) וכמובן שרירי מאוד.

הסמיילי של החנון זה פשוט דיוקן שלי רק שאני לא צהוב

מקווה שזה מכפר...

אבל בבקשה שגם הן יהיו שרוטות

אני מכירה הרבה בנות שמחפשות כזה אם אתה צריך תפנה אלי עוד כמה שנים

כן.. שדכו שדכו.. רק אם אפשר שהיא תהיה יהודיה.. אני משתדל וזה..

אני ניק אחר בערוץ ,אבל פתחתי אנונימי כדי שאני לא אתפדח להגיד לך מה שאני חושבת...

טוב אז.. שתדעי שאני ככ כזאת... בוכה המון!
ועוד פעם, לא בגלל שטויות, בדיוק כמו שאמרת... על דברים עמוקים, אישיים... 

( חח דוגמאות?  יוצא לי הרבה לבכות כשאני לומדת איזה ספר אמוני או משהו, על ספרי קריאה אין מה לדבר! אפילו סתם בכיתה.. המורה מספרת סיפור מרגש קצת והופ... הדמעות מתחילות..)

אבל... שתדעיי שאני חושבת שזאת המתנה הכי גדולה שה' נתן לי.

ואוו. אני פשוט מאוהבת בזה! זה כאילו התכונה הכי נשית וממהמת שיש.

תכלס... הרגישות הזאת, נותנת  להקשיב לחברה עד הסוף כשהיא משתפת אותי, להשתתף איתה באמת, לנסות לחוות את מה שהיא עוברת...וכן... הדמעות, הם אלו שעוזרות להעביר לה את זה, שאני איתה, לגמרי!!

הרגישות הזאת נותנת לי לחוות את העולם!
להיות מעבר לציניות ולחיספוס שהיום בתרבות המערב קיים ברמה אינטנסבית, שגורמים ללב להיסגר, לא להפנים, להיות אטום..

 תשמחי בזה! תאהבי את עצמך ככה!! תביני עד כמה זה זכות להיות אישה רגישה!!!

זוהו מאמיי.. אהה ועוד דבר אחד.. אל תעצרי את הדמעוותת!! זה דבר משחרר באמת... את יודעת כמה אנשים רוצים לבכות והם לא מצליחים?! ולך... לך זה בא טבעי!

בהצלחה נשמה! 

אני בן אדם רגיש אבל אני לא בוכה.. ואני לא מרגישה אם זה ממש בסדר כי כן הייתי רוצה לבכות בסיטואציות מסוימות שאני לא בוכה בהם,

את הצער ואת הרגשות שלי אני לרוב לא מוציאה בצורה של בכי... וגם כשאני כבר על סף דמעות אני עוצרת אותם בכח...

תאמת שהייתי מעדיפה כן לפרוק לפעמים בדמעות.. לא יודעת איך להסביר. מקווה שהבנת..

בקיצר, לדעתי זאת תכונה מדהימה..

 אני ממש מבינה שלא תמיד נוח לך איתה.. יש לי כמה חברות כאלה שהיתה להן תקופה כזאת של מלאא בכי וזה עבר באיזה שהוא שלב/ שהן הצליחו ללמוד לחיות עם זה...

לדעתי הבכי גם מביא להרבה דברים טובים.. נגיד קרבה לה', הזדהות, השתתפות בצער של חברות, עמ"י...

צריך לדעת לנתב את התכונה הזאת למקומות נכונים

נגיד כל פעם שתבכי תחשבי על הצער של השכינה (יש איזה משפט כזה שאני לא ממש וזוכרת אותו בדיוק.. משהו כזה 'מי שהיה יודע עד כמה גדול הצער של השכינה לא היה ממלא את פיו בצחוק כל זמן שהשכינה לא במקומה..') תחשבי על עמ"י...

ותנסי איך שהוא להגיע לאיזון, שהרי כל החיים שלנו אנחנו צריכים לשאוף להגיע לאיזון הכוחות שבנו..

מקווה שהבנת.. ושלא יצא מבולגן..

בהצלחה נשמה!!

(נכנסתי לפה / בהשגחה יותר נכון...) ,

 אני מאמנת ריגשית והשאלה שלך קראה לי....

גם אני מאוד רגישה. מאוד.

וזו אכן מתנה.

את רואה מה עשיתי עם זה... אני מאמנת ריגשית ואני עוזרת

לאנשים ללמוד לאהוב את עצמם ולפתוח את הלב.

בדרך כלל רוב בני האדם שונאים דווקא את מה שמיוחד בהם...

ואז הם עסוקים בלריב עם עצמם.

הפתרון הוא ללמוד לאהוב את מי שאני.

לחבק את עצמי ואת התכונות שיש בי- כלומר

דווקא את מה שאני הכי שונאת בי-

דווקא את זה ללמוד לחבק ולאהוב.

ה' לא נתן לך את זה סתם...

זה חלק  מהמהות שלך. חלק חשוב.

לאט לאט, כשתלמדי לאהוב אותך הדברים יגיעו לאיזון.

כאנחנו משתדלים לא להיות אנחנו זה רק יוצא יותר חזק (בדיוק כמו שכתבת)

וכשאנחנו מסכימים להיות אנחנו,

לטוב ולרע, הדברים נרגעים ואז הם פחות מציקים.

בהצלחה.

את נשמעת בחורה מדהימה

אני מקנאה בך כי לי מאווד קשה לבכות

אני מאחלת לך שתצליחי לווסת את הדמעות שלך לאן שצריך

רק תדברי עם ה יתברך

שכל זה הפיתרון, זה ההפך מרגש (שביל הזהב של הרמב''ם - ללכת לקיצוניות השנייה ואז להתאזן). את יכולה לחשוב לפני כל פעם שאת מרגישה מצב רגש קיצוני למה אני מרגישה ככה בכלל? למה זה טוב? מה התכלית של זה? וכו וכו, וכשאת תרגישי שאת מתאזנת בזה תפסיקי לשאול שאלות (ואם השאלות ממשיכות -להדחיק)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...