מתני' סופ"ק דב"ב דמלכא דאריותא.
"והיה עושה כן בשלושה- בגיחה ברחרוח ובנסיגה.
גיחה על שום מה? -על שום מקומו של כבודו שכבודו במקומו מונח
רחרוח על שום מה? - על שום ריח ניחוח שיעלה רצון המקום לפניו, אמרו לו- וכי רצון מקום עולה לפניו רצונו עולה לפני מקום, אלא איזהו מקום? זהו מקומו של מאקס
נסיגה על שום מה? - על שום שיהיה מוראו מפני צבועין עולה בכל פניותיו עד שלא תהיה פניה בלא פחד כענין שנא' מפחד תמיד."
ומסקינן דג' הוה צריך-"לתני רחרוח וגיחה ממילא- אשמועינן דגיחה צריכה כונה, הקמ"ל דגיחה צריכה כונה ואין חפירה צריכה כונה (לשומרין) ואי הוה תני גיחה ונסיגה לא הוי לי למשמע דרחרוח סיבה הוא והא קמ"ל דגיחה בפ"ע לאו סיבה היא. וכ"ת לא תגח ולא תסג- אמרינן לך- עד דמייתי לשמירה שמירה בלא גיחה לא אפשר."
א"כ ג' דברים הללו יש לכל שונרא ברא לידע.
וכן בפרקי'- "וכך היו אומרים- נחפור במרץ, מהר לפני שהצבועים באין"
הנה פירט בכך ב' דברים עניין החפירה במרוצה ועניין ההספק טרם ביאת צבואין (כן משמע מלשון "מה קרה")
והנה דע, כי הג' ענייני שמירה הם אך למי שראוי לשמירה ואין בודקין לא שכלו ולא מזלו אלא גילו בלבד. ולכשמגיע תור בר שונרא-ברא לשמור- שומר ואינו עושה, היינו שפטור מן החפירה מפני שהוא שומר. אבל כשאינו שומר הינו חופר א"כ פרט ב' עניינים,
"שומר" ו"חופר" חופר הוא תדיר ושומר הוא ארעי, חופר- במרוצה והספק. ושומר- בגיחה רחרוח ונסיגה.
והנה יש לדון במושג השומר, במצב החתול בהיותו שומר שכן בלא שמירה- חפירה- מה תהא עליה.
ובראשית ענייננו נקדים הבדל ח.פ.ר וש.מ.ר הנה אותיות ח"פ נתחלפו בש"מ ח' בש' ופ' במ' ונקדים לבאר עניין הח' בש' (מפאת קוצר הזמן אאלץ לכתוב שאמשיך מחר, וכבר יש רעיון בראשי ואכמ"ל)
))))