סתם כי כזה יש לי נסיעה ומשעמם לי והאוזניות נשארו בתא מטען
-יום גיוס. לבוא עם ההורים וסבא, כזה לחוצים משהו, מתרגשים משהו. להתייבש שם שעות עד שקוראים לך, ואז לנסוע מאתיים שנה לבקום. בבקום עצמו, יום מקסים. כל המערכות הממוחשבות קרסו. תורים אינסופיים, לשבת חמש שעות בשמש ולחכות לכלום. נגדים בקבע שמחזיקים מעצמם צועקים על מלשבים שיישבו מסודר ויענו להם בכן המפקד. איזה שטויות.
-יוצאים מהבקום לניצנים לקראת תשע בערב. גמורים, החצאית לא מאפשרת לזוז. חברה שלי יושבת לידי באוטובוס. המכית נכנסת ומשליטה טרור. אסור לישון אסור לזוז אסור לישון כן המפקדת. זורמים איתה ועם ההצגה. למה לבנים יש כומתות מודיעין ואנחנו עם כומתות בקום?
-מגיעים לניצנים. שוקיסטים לגמרי. ממלאים טפסים, אוכלים ארוחת ערב. מתזזים אותנו קצת ושולחים אותנו לישון בשתיים בלילה.
-למחרת, מסדר בוקר על אזרחי. מקציבים לנו זמן לעלות על מדים, אף אחד לא עומד בו כי אף אחד לא זוכר איך סוגרים את החגורה או הנעליים. צחוקים רצח אבל המכים ממשיכים לתזז אותנו כי למה לא. מערבבים מחלקות (עד עכשיו הייתי עם חברים שלי, לאאאא) ומחלקים מחדש. בסהכ יוצא לי סבבה, אבל כמה חברים נותרו מאחור במחלקה שלוש או ארבע. מחלקים גם לכיתות. מזל טוב, אני ענאל מפלוגת גולן מחלקה אחת כיתה ד. המכ שלי עושה שיחת פתיחה, מכ חמוד ואיכותי נורא. מתחילים להכיר קצת את החבר'ה מהכיתה. מקבלים ציוד ב, מתייבשים בשמש שעות. מה זה חצאית ב? הסמל נחמד ומבטיח לדאוג לי.
-למחרת עושים מאתיים שיחות פתיחה. משקית תש, חופל, משק דת, ממ, סמל, סמפ, מי לא. מנסים להשליט משמעת, לא משהו אנחנו בתור מחלקה. אבל צחוקים. צריך להסתובב כל הזמן עם מימיות, בדוק שאני מפקירה אותן כל כמה דקות ונזכרת רק אחרי שהמפקד שם לב. לומדים לשפצר ויש זמן שפצורים איזה ארבע שעות במקביל לשיחות אישיות עם הממ והמכ. הרבה זמן, הספקתי כלום. אבל היה כיף כי התגבשנו עם הכיתה.
-למחרת, יום עבודות רסר. כולם משובצים לכל מיני עבודות מעיפות באפסנאות ובנשקייה ורק ענאל וליאור בתורנות שקם. ניקינו קצת את השקם בבוקר ואז פשוט ישבנו במזגן ודיברנו משמונה וחצי בבוקר עד שבע וחצי בערב, עם שתי הפסקות של שעה לארוחות ולבקר את המחלקה שלנו בפלוגה. תכלס, פשוט קנינו כל כמה זמן אוכל אחר וקישקשנו בזמן שהרספ משגיח עלינו בחצי עין שלא נזוז מהשקם. בחיי, תש לגמרי. אחר כך מדס בערב, אני לא רצה כלכך גרוע, אבל עושה לעצמי פדיחות עם השכיבות סמיכה. פנאן.
-שישי הביתה, בחיים לא ראיתי את המחלקה שלי מאושרת יותר.
תכלס טירונות זה בינתיים די קייטנה עם טיפה נהלים קשוחים יותר, אבל קייטנה. הכל תלוי בהסתכלות. קיצר היה כיף, לא לקחת ברצינות מדי וכל זה. ויאללה לבסיס בחזרה. שבוע טוב שיהיה לכם חברים
-יום גיוס. לבוא עם ההורים וסבא, כזה לחוצים משהו, מתרגשים משהו. להתייבש שם שעות עד שקוראים לך, ואז לנסוע מאתיים שנה לבקום. בבקום עצמו, יום מקסים. כל המערכות הממוחשבות קרסו. תורים אינסופיים, לשבת חמש שעות בשמש ולחכות לכלום. נגדים בקבע שמחזיקים מעצמם צועקים על מלשבים שיישבו מסודר ויענו להם בכן המפקד. איזה שטויות.
-יוצאים מהבקום לניצנים לקראת תשע בערב. גמורים, החצאית לא מאפשרת לזוז. חברה שלי יושבת לידי באוטובוס. המכית נכנסת ומשליטה טרור. אסור לישון אסור לזוז אסור לישון כן המפקדת. זורמים איתה ועם ההצגה. למה לבנים יש כומתות מודיעין ואנחנו עם כומתות בקום?
-מגיעים לניצנים. שוקיסטים לגמרי. ממלאים טפסים, אוכלים ארוחת ערב. מתזזים אותנו קצת ושולחים אותנו לישון בשתיים בלילה.
-למחרת, מסדר בוקר על אזרחי. מקציבים לנו זמן לעלות על מדים, אף אחד לא עומד בו כי אף אחד לא זוכר איך סוגרים את החגורה או הנעליים. צחוקים רצח אבל המכים ממשיכים לתזז אותנו כי למה לא. מערבבים מחלקות (עד עכשיו הייתי עם חברים שלי, לאאאא) ומחלקים מחדש. בסהכ יוצא לי סבבה, אבל כמה חברים נותרו מאחור במחלקה שלוש או ארבע. מחלקים גם לכיתות. מזל טוב, אני ענאל מפלוגת גולן מחלקה אחת כיתה ד. המכ שלי עושה שיחת פתיחה, מכ חמוד ואיכותי נורא. מתחילים להכיר קצת את החבר'ה מהכיתה. מקבלים ציוד ב, מתייבשים בשמש שעות. מה זה חצאית ב? הסמל נחמד ומבטיח לדאוג לי.
-למחרת עושים מאתיים שיחות פתיחה. משקית תש, חופל, משק דת, ממ, סמל, סמפ, מי לא. מנסים להשליט משמעת, לא משהו אנחנו בתור מחלקה. אבל צחוקים. צריך להסתובב כל הזמן עם מימיות, בדוק שאני מפקירה אותן כל כמה דקות ונזכרת רק אחרי שהמפקד שם לב. לומדים לשפצר ויש זמן שפצורים איזה ארבע שעות במקביל לשיחות אישיות עם הממ והמכ. הרבה זמן, הספקתי כלום. אבל היה כיף כי התגבשנו עם הכיתה.
-למחרת, יום עבודות רסר. כולם משובצים לכל מיני עבודות מעיפות באפסנאות ובנשקייה ורק ענאל וליאור בתורנות שקם. ניקינו קצת את השקם בבוקר ואז פשוט ישבנו במזגן ודיברנו משמונה וחצי בבוקר עד שבע וחצי בערב, עם שתי הפסקות של שעה לארוחות ולבקר את המחלקה שלנו בפלוגה. תכלס, פשוט קנינו כל כמה זמן אוכל אחר וקישקשנו בזמן שהרספ משגיח עלינו בחצי עין שלא נזוז מהשקם. בחיי, תש לגמרי. אחר כך מדס בערב, אני לא רצה כלכך גרוע, אבל עושה לעצמי פדיחות עם השכיבות סמיכה. פנאן.
-שישי הביתה, בחיים לא ראיתי את המחלקה שלי מאושרת יותר.
תכלס טירונות זה בינתיים די קייטנה עם טיפה נהלים קשוחים יותר, אבל קייטנה. הכל תלוי בהסתכלות. קיצר היה כיף, לא לקחת ברצינות מדי וכל זה. ויאללה לבסיס בחזרה. שבוע טוב שיהיה לכם חברים
