על שיעורים חשובים מאד שלימדת אותי
ועל כאפה חזקה שנתת לי
גם תוך כדי
והרבה למפרע, אחרי שהחלטת שאת לא רוצה להמשיך
שבזכותך הבנתי שאני פשוט לא יודע
ולא מבין
וכמה קלישאתי שזה נשמע
זה פשוט נכון
שלא ידעתי לקרוא אותך נכון
ואיך אדע, תוך חודש אחד
כפי שאמרת לי יותר מפעם אחת
והייתי אטום מלשמוע. מלהבין. מלרצות להבין
שבזכותך הבנתי שיש לי עוד המוווון מה להתקדם
בהקשבה. הבנה. הכלה. רגישות..
עשיתי כברת דרך בעבודה עם עצמי
וב"ה התקדמתי יפה
וכבר הרהבתי עז בנפשי
נחתי על הגבעה הירוקה אליה העפלתי
שוכב על הדשא, שמים כחולים מעליי, גבעול בפי
מרוצה מהמקום אליו הגעתי
ובאת והראית לי שהגבעונת שלי שוכנת למרגלות- מרגלות הר כביר
פשוט הצבת לי מראה
תנוח, ילד. יש לך עוד הרבה ללכת.
ובע"ה אלך. זאת למדתי מהבחירה שלך ללכת
על שהעמדת אותי משתאה מול הנהגת הבורא
בתחילה משתאה על הסיעתא דשמיא
שנראה היה שריבוש"ע מיישר הדרך, שנצליח
'והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא'
איזו סיעתא דשמיא, איזו השגחה
ובסוף..הסתבר שלא
תודה שאיפסת אותי, כפשוטו. שהנחת אותי על מקומי
רק חשוב לזכור את זה, בדרך הלאה.
לא ליפול שוב בגאווה הסרוחה והסמויה בה הייתי
ונכון שכואב
אבל אשתי שווה אתזה
והיא שווה שאגיע אליה יותר טוב, יותר ראוי
כאבי גדילה
כאבים,
גדילה
תודה שהשארת כלים שבורים
כי מה שהיה בנוי, לא לתלפיות היה עומד
רק על שני דברים אני לא מודה לך
רק על שני דברים אני מיצר
על הזמן ביחד. שהיה באמת נעים, וכיף, ומרומם. שהיה פשוט טוב. וכעת התמוסס באוויר. לא על אבדן הזמן כי אם על החוויה.
ו..על הזכרונות..הרחובות, הספסלים, המדשאות,
הפליז שהבאתי שיהיה לך במה להתכסות
הדיבורים, הסיפורים, השיתופים, הלבטים, החוויות
הניואנסים בדיבור שלך, שכבר (רק קצת, כנראה) הכרתי והרבה חיבבתי
קווי האוטובוס שלקחו אותי לפגישות
ופשוט שמחתי בדרך לקראתך. בהליכה, ברכבת הקלה, באוטובוסים. כל הדרכים לפגישות ומהפגישות איתך.
ירושלים שלמה שחייכה לקראתי
ועכשיו פשוט מזכירה לי אותך בכל פינה





שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 