מה בסך הכל הבנאדם ביקש.. ללמוד קצת תורה..יש לגיטימי יותר מזה??

לא יאומן שאנשים מגיעים גם בשם התורה לפעמים ומנסים לעזור לך..

עד עכשיו התירוץ שלי היה גיל 22 (בשביל גיוס מקוצר)

עכשיו אני צריך לחשוב על משהו חדש..

עצוב שאין כמעט אנשים בציבור שלנו שמעריכים את מי שלומד בישיבה הרבה שנים.

אבל אל תקשיב להם

אתה יודע מה הרב שלך אומר

ורק אתה יודע מה הכי טוב בשבילך

ושאתה תורם לעמ"י לא פחות ממי שהתגייס.

חילך לאורייתא

מלא בנות מהציבור שלנו גדלות עם מחשבות כאלה. ואפילו יותר גרועות - שמי שלומד בישיבה ולא עושה צבא זה בגלל שיש לו בעיה רפואית שהוא מסתיר. שבוע שעבר נגמר קשר עם אחת שלא הפסיקה לחשוד בי בגלל שהיא יצאה עם 2 כאלה בעברה. תראו גם כאן הן כתבו על זה למה יש בחורים בישיבות גבוהות - לקראת נישואין וזוגיות

וברור שזה שזה תורה הופך את זה ליותר חשוב ממחול.

תסלח לי אם אני פוגע בהערכה שלך למקצוע המחול.

להשאיר את שיקולי כח האדם לרמטכ"ל.

סתם נתון מעניין, אם כבר דיברנו על חוק. יש שלוש מאות פטורים מיועדים לבני הישיבות הציוניות "העילויים" מה שנקרא, מעל גיל 22 לפני צה"ל. הישיבות שלנו לא מספקות את השלוש מאות בחורים מעל גיל 22 האלה.

כרגע יש בערך 150 כאלה.

לפיד אישר לי, אתה לא?

אני דיברתי על הרצון החפשי שלי למרות שמותר לי להפטר מצה"ל אם רק ארצה בזה.

אלא שאני מכיר ישר והפוך גם את הפירות שלה.

אלו הם הפירות שלהם. גם אם יצאו כמה אנשים טובים וצדיקים משם.

עד שאתה מנופף ברב שמצאת שאתה חושב שאומר את מה שאתה אומר (מה ששווה מחאה בפני עצמה אבל קצרה היריעה) האם מותר לי ללכת על פי רבותי? אם שמי שלא חושב כמוך פסול מיד.

נתוני גיוס חודש יולי, מחזור הגיוס הקרבי הגדול של צה"ל שהסתיים זה עתה, העלה את מפלס הדאגה בקרב קברניטי הצבא וזאת בעקבות נתוני הגיוס המעידים על ירידה חדה במוטיבציה לשרת ביחידות קרביות.

על פי נתוני הגיוס שהובאו ב'ידיעות אחרונות', 68.8 אחוז מהמתגייסים ביולי 2016 ביקשו לשרת בקרבי לעומת 67 אחוז בקיץ.

מבחינת נתונים מדובר בשפל של עשור כאשר הפעם האחרונה בה נרשם נתון כה נמוך היה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה. ראוי לציין כי ב־2010 הביקוש לשירות קרבי זינק לשיא של 80%, אך מאז שנה אחר שנה הוא חווה ירידה ועומד כיום כאמור על פחות מ-70%.

מנתוני אכ"א עולה כי הבעיה נמשכת כבר שלושה מחזורי גיוס רצופים: בגיוס מארס 2017 רק 71.5 אחוז מהמתגייסים ביקשו לשרת בקרבי לעומת 72.5 אחוז במארס 2016, ובגיוס נובמבר 2016 השיעור היה 69 אחוז לעומת 71 אחוז בנובמבר 2015.

הם ההוכחה שאפשר ללמוד וללחום והכל בסדר. 

חלקם מכהנים ברבנות מגיל מאד צעיר. 

תנוח דעתך שנה וחצי לא עושה את ההבדל בין להיות רב רציני לבין להיות מטאטא רחובות

שלא תברח אם תשמע משהו שלא יהיה לך נעים.

בוודאי שלא. 

זה יבזה את הת"ח שהזכרתי. 

כי כידוע הנייר סובל הכל. 

אז בוודאי שנעצור כאן. 

מתעלים לדרגת צדיקים. 

אבל תגיד איי ההוא לומד מחול? אז מה? הואצדיק יותר ממני וממך.

כי הוא מוכן למות למען אומתו. 

בס"ד

אוף אוף אוף.

אנשים לא מבינים מה זה תורה.

מה, רבנים גדולים "לא מבינים ערכה של תורה"? 

מה הם לא קלטו שפשוט אסור בתכלית האיסור להפסיק את הלימוד לשנה וחצי כי זה פוגע בלימוד (במלעיל)!!?

ומה היה במלחמות דוד ויהושע ? חלק ישבו בישיבות ולמדו? לא. נלחמו כמו גדולים. 

מאיזה צד להוכיח לך את זה: נשיאה בנטל? מלחמת מצווה? 

נ.ב. התורה שלהם לא נגמרת בסף בית המדרש. התורה שלהם מגיעה לכל תחומי החיים האישיים, הלאומיים, והעולמיים. 

הרב לומד ע"מ לעשות. לא רק ע"מ ללמד הלאה.

להלחם באויבים. זה תורה. להשכין שלום בין נצים ומקללים. זה תורה. בין תאבי כבוד ומדון, מחלוקות על כספים. זה תורה. להכנס למציאות הכי תחתונה הכי גשמית הכי מגושמת ולהראות שגם למצב הזה יש לתורה הכוח לעלות ולהאיר. 

תורה לא נגמרת ומתחילה פלפולים בבימ"ד. הפלפולים מטרתם לצאת ולעבוד עבודה בחוץ במציאות הנמוכה. להעלות אותה. זה לא חוכמה להאיר את הקודש. הקדוש ממילא.

נ.ב. מהיכן לומדים קדושת בית כנסת? (תשובה: ממחנה צבא ד'. כן. כן. מה שאתה שומע)

מחנה צבא ד' קדוש הרבה יותר מכל בימ"ד. 

אתה חושב שרק איפה שיושבים ונדמים כמלאכים זה קודש. 

ואני אומר לך לא. איפה שיש בוץ וקללות וריבים בין זוגות בית דין ומסירות נפש תחת אש שמה נמצא קודש. הקודשים. 

ואם אומרים לך שצבא זה לא איי איי ולא יקרה כלום אם תעשה שירות של שלושה חודשים 

ברבנות כי אתה מתופשי התורה  - זה חמור מאד. 

אבל תגיד אבל יש בנות שם, ויש ככה ואחרת, וסתם לא עושים כלום בצבא, וכל החוכמות הנפלאות. 

כל זה לא מעניין. 

נשיאה בנטל של הדם יחד עם כולם. 

מלחמת מצווה. 

כיבוש הארץ. 

הכל נדחה מפני זה. 

מאיפה ההזיה הזאת לא לעשות צבא? 

המקום היחידי שבו עמ"י חי יחד. ומת יחד. 

די להזיה הזאת.

אנחנו כולנו בעד שירות צבאי.

הדיון הוא על דחיה ממושכת.

אם אתה רוצה אפשר לפתוח שרשור אחר בנושא הזה.

של עצמך ושל אחרים. אתה תהיה לוחם שנה וחצי בגיל 25?

את האמת. אתה תהיה באותו כושר? 

האם אתה מוכן ל___ בקרב? 

תחשוב על זה.

האם זה גם שיקול: להיות בכושר שיא ע"מ לשרת את ד' בצורה הכי טובה. 

להסתער יותר מהר ויותר טוב האם זה לא פחות חשוב מללמוד עוד תורה"כמו שצריך"

זאת שאלה שאף אחד כאן לא טורח להתמודד איתה. 

וזה עוד שיקול פרקטי -פרטי שהוא פסיק בתוך השיקול הכללי. 

אני חושב שלימוד תורה חשוב פי אלף יותר משירות צבאי שגם הוא חשוב מאד.

נראלי שאפשר להתחיל מכאן את הדיון.

התורה כשהיא בביהמ"ד היא רק בכח.

בצבא התורה יוצאת לפועל בשיא תפארתה.

שתורה זה לא ספריה עם חוכמה נהדרת.

 תורה זה דיון עם קללות בבית דין. זה שיא התורה. 

 הסתערות כשאתה מתאמץ להרוג את אויבי ד' זה שיא התורה. 

אתה מצצמצם את התורה לגודל של ראש סיכה. 

התורה היא מאגר ידע שצריך לגרוס אותו. נהדר. 

התורה מטרתה להעלות את המציאות ולהגיע לכל פינה.לא רק לאומית אלא עולמית. 

זה תורה. 

לומדים קדושת ביכנ"ס ממחנה צבא. האם אתה קולט את עוצמת הענין. 

בדיוק כמו שא-לוקים ניצב בעדת ק-ל עם הדיינים. ד' נמצא עם הלוחמים ממש. 

האם אתה קולט את עוצמת העניין? 

הרבה הרבה יותר מצבא.

לכן כשעובדים בראש מערכתי ומתוכנן מבינים שצריך למלא את קומת הרוח באנשי רוח גדולים מאד מאד שלא באו לישיבה לשנה, התגייסו, חזרו חלקית אחרי שנה וחצי במקרה הטוב, ועשו פסיכומטרי בשיעור ה'.

יהיה אדם שיהיה חלק מהשכבה הזאת באוכלוסיה. אלו יהיו האנשים הכי טובים שלנו. מדינת ישראל נמצאת בשגשוג חומרי מדהים, וצריך שגשוג רוחני באותה המידה לפחות.

מבחינת זה היום אנחנו בערך ברמה של העליה השניה או השלישית..

יצאו כל שכבת הרבנים של היום. ורבותיכם הם תלמידיהם.  

פוק חזי שזה עניין אישי. ולא צריך לתלות את זה באף אחד אחר אלא בי.

וכולם התגייסו ב19 וחצי. 

וכולם נכנסו לרבנות בגיל 25-30 גג.

שנה וחצי לפני הצבא עד גיל 25 זה יוצא חמש וחצי שנים בישיבה.. בתור עולה לשיעור ה', זה לא הרבה...

אתה בטוח בנתון הזה? זה אומר שאף אחד מהם לא למד בישיבה יותר מעשר שנים מקוטעות.

תעשו מה שאתם מבינים. 

תלמד עשר שנים. ותתגייס בהתחלה לשנה וחצי. 

זה ההמלצה שלי. 

תעשו מה שאתם רוצים. 

אם היה חשוב לכם מאד מאד ללכת לצבא הייתם מתייסרים ונקרעים מעניין עשיית הצבא הדלה והמאוחרת 

אבל זה לא מזיז לכם יותר מדי. פוטרים את זה ב:

נו סתם מבזבזים שם את הזמן. 

תורה היא מעל הצבא (כשבעצם צבא זה הוצאה של ביהמ"ד לפועל. זה מטרת התורה. שיוציאו אותה לפועל לא רק שילמדו אותה). 

נשים 

וכו וכו

עם יד על הלב אתם לא מתחבטים בזה יותר מדי.

ואתם צריכים לשאול את עצמכם למה דחיית הצבא לא קורעת אתכם. למה הדחיה באה לכם בקלות רבה מדי. 

ופוטרים את זה בעניני תכנון מערכתי ושאר ירקות וכו' עיין לעיל. כשבכלל מי שאל אותך 

אתה ראש אכ"א? אתה שר הביטחון? 

יש משימה לאומית. וגם מצווה גדולה. תן כתף. אתה בתוך משימה אחרת. תדחה אותה. לשנה וחצי. 

לך תשאל רב שנכנס להוראה בגיל מוקדם ושעשה צבא (ודווקא אל תשאל רב של הסדר מרכז) 

ותשאל אותו. 

רבני ישובים ושכונות שאני מכיר עשו צבא ואפילו היו קצינים. 

אין לי בעיה שיהיו 100 מובחרים שיעשו הסדר מרכז בתנאי שהם עוברים בדיקה שהם באמת יכולים להיות ראויים לקצפת של הקצפת. חוץ מהם - כולם שנה וחצי. 

תעשו מה שאתם מבינים. להתראות. 

הדיון ללא תוחלת ותכלית. 

כשאני אומר צבא זה שיא התורה עונה לי שתורה כוללת הכל אבל יותר חשובה מהצבא. זה חוסר הבנה של מה שאמרתי. אני מרגיש שלא ניסיתם להבין מה אני אומר.

להתראות. 

זה כמו להכנס לים אבל רק לרדודים.

אתה בלבד.

איך אפשר לומר למישהו שרוצה להמשיך ללמוד שיפסיק??

'במקום' שליבו חפץ דווקא.
אבל השאלה היא על הכמות וההיקף.

אם אדם טיפש גמור, לכל הדיעות, ירגיש שהוא רוצה לשבת 20 שנה ללמוד (אני מקצין בכוונה) אזי וודאי שלא נאמר שההרגשה שלו קובעת באופן מוחלט - פשוט שלא.
לאדם הזה יש תפקיד אחר בחיים, ולהיות אברך למשך תקופה זה לא צד בתפקיד.
אז הוא עצמו אוהב את התורה וכו' וזה מצויין, אבל כשצריך להכריע בפועל מה לעשות אז יש להתייעץ עם אדם גדול ותלמיד חכם.
הוא הדין לכל אדם, לדעתי. אין לנו את היכולת להסתכל על עצמנו מנקודת מבט אובייקטיבית ולכן בדבר כ"כ קריטי בחיים אדם צריך להיות מודע למגבלות שלו ולהתייעץ עם אדם גדול ותלמיד חכם. ייתכן בהחלט שהרב יגיד לו שדווקא ההסתכלות שלו נכונה, אבל את זה אפשר לדעת רק בדיעבד.

נראה לי יש כאן כמה תובנות חשובות.

בראש העמוד יש שרשור ישיבות. יש שם קישור.

https://harova.org/hebrew/shiurim/view.asp?id=354

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!