ותסלח שיש בזה קצת גאווה שאתה תאמר ככה על גדולי הדור הדת"ל - מזעזע אותי .

באמת אחי~!! מצפה ממך לתיקון!!

הפוך

ניסית על פי חוק שירות ביטחון לצאת לכמה שעות עבודה מהישיבה??? ניסית לעזור לאביך בחנות אחרי שעות הלימוד בישיבה?? ניסית שלא להיות נוכח בשעת הביקורת בישיבה?? אז מתי תלמיד הישיבה יכול לעבוד???

העולם והדבר מתועד במסמכים... כמדומני שאנשים עיוותו את פשט ההלכה בעניין הזה לגמרי

הסתכם שם שודאי שהרמב"ם הוא לא היחיד בעולם. ככה שלהלכה ודאי אין בעיה.

ונחלקנו שם על הבנת דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל.

לדעתי ומי שסבר כמוני, אם אפשר לדייק בדברי הרמב"ם דבר שבמציאות בפועל רואים שהוא בעצמו נהג, בוודאי שזאת האמת... בטח כשזה מתיישב עם הדברים שהבאת כאן.

לדעת הסיעה השניה הדברים בהלכות תלמוד תורה סותרים את הדברים בהלכות שמיטה וגוברים עליהם, והביאו את הדעה שדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה הם דברי אגדה, אבל זאת דעה די בודדת במערכה... והמציאות שתועדה בתרומות הנ"ל, נדחתה ע"י הטוענים כך כ"לא אמינה".

כל אחד יאמין למה שהוא רוצה.

חבל לחזור על הדברים.

רק תזכור שכשאתה אומר שכולל כזה סותר את דברי הרמב"ם אתה אומר את זה גם על ישיבת הרמב"ם עצמה.

אשמח אם לא נגרר פה לדיון שכבר נטחן, נלעס, נבלע וכו'

לאותם הבחורים שפשוט מעצם נשמתם לא מתאים להם להיות שקועים בתורה מבוקר ועד ערב שנים רבות - כי אם לשכלל את הכלכלה של עמ"י מתוך ירא"ש וחיבור לתורה בשמירת קלה כבחמורה וקביעת עיתים לתורה ולזה יש מסלול הסדר וזה לכתחילאי בשבילם! - וכך הוא המצב של רוב ככל בוגרי ישיבות ההסדר (ישנם מעט מבוגרי ההסדר שיוצאים קצת חלשים בעיקר מישיבות מסוימות אך מצב שכזה נמצא בכל הציבורים ששם אין להם הסדר אלא רק גבוהה ואפ"י הכי!, כמובן שיש בצבורנו מצטרפים רבים שאפ"י מסלול הסדר לא עושים והציבור הדת"ל רק מציל אותם מלהיות חילוניים כמש"כ הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה והרב שמואל אליהו בספרו על יום העצמאות) 

שאבא זצ"ל לעולם לא היה מסכים שיהיה מסלול הסדר במרכז הרב.

לי באופן אישי קשה מאד להבין את ההסדר ועוד לכתחילה.

אגב, היום כבר לא...

לשלב תורה עם צבא וכן אח"כ בהמשך חייהם הם משלבים תורה עם מעשה, ויש שיש להם פוטנציאל להיות תלמדי חכמים לעסוק רוב זמנם בתורה ולכן שולחים אותם לישיבות גבוהות הגם שגם בישיבות גבוהות לא כולם יוצאים אברכים שמשקעים רוב זמנם בתורה ואח"כ הם יוצאים לעבודה אבל מ"מ בשביל הצד שאולי הם כן יצאו תלמדי חכמים שולחים אותם לגבוהה ולא להסדר - "כי עם ישראל צריך תלמדי חכמים לא פחות ואף יותר ממה שהוא צריך אנשי צבא וכלכלה".

לגבי רוב הציבור שלא מתאים להם לעסוק בתורה רוב הזמן שלהם במשך חייהם !! אבל גם האומרים הסדר לכתחילה מכירים בנחיצות של הישיבות גבוהות!! (לדוגמה הרב אליעזר שנלוור רה"י מודעין ועוד שהוא בוגר מרכז הרב בזמן הרצי"ה שאומר הסדר לכתחילה אני מניח שהוא לא סותר את גישת הרצי"ה שכידוע היה אוהב המדינה בכל ליבו ונפשו ובכל זאת בירר שיש צורך אצל מסוימים שלא יתגייסו)

הרב שנוולד

בגדול הרב צבי יהודה התחנך במוסדות ליטאיים קלאסיים עם חלק מגדולי הדור החרדים אז, ואילו כל תלמידיו ראשי ישיבות ההסדר הגיעו מכפר הרא''ה, מדריכים וחניכים בבני עקיבא, חלק מהמרד הקדוש, הרצון ל''ישיבות נקים בכל מקום'' ו''תנועה של עם'' ולהגיע לכולם.. יש לכל אותם רבנים זכות עצומה ממש על הרלוונטיות של הרב קוק בדור שלנו, על חיבוב התורה בציבור וכו'
יש הבדלים בין הרצי'ה לרב נריה ולרב אברהם צוקרמן ומכולם יש ללמוד 

התנגד נחרצות להסדר מלכתחילה וסבר "הסדר בדיעבד" הוא נהג לומר - "אנחנו לא 'ישיבת הסדר' , אנחנו ישיבה עם 'הסדר'   "

הישיבה הראשונה במתכונת כמו שאנו מכירים כיום זו וולוז'ין כל הישיבות כיום הם העתק.. בעבר ישיבה הייתה מה שאנו מכנים היום בית מדרש, הקהילה הייתה נבנית סביב הישיבה.. (זו גם המחלוקת בעניין פתיחת בית המדרש בין רבן גמליאל דיבנה לרבי אלעזר בן עזריה)

וגם נתמכו ע"י הציבור.

אגב, גם ישיבתו של הרמב"ם (וכל ישיבות הגאונים)!

וכל ישיבות בבל וארץ ישראל מכל רחבי העולם כל משך קיומן.

צריך להזהר לא להוציא לעז על ראשונים.

יכול להיות גם ראש ישיבה או לא, זאת שאלה.

אבל זה שהייתה לו ישיבה שגם קיבלה תרומות, כרגע, זה מתועד.

התבלבלת בהבנת דברי, ההוצאת לעז שדיברתי עליה היא על אלה מגדולי ישראל שישבו ולמדו ולא עסקו בתורה שאנשים פה רומזים שהם לא בסדר.

אף אחד לא אמר שמי שעוסק במקצוע הוא לא בסדר

הובא במאמר של ש"ד גויטין "תמיכתם של יהודי תימן בישיבות בבל וא"י ובישיבת הרמב"ם", לקראת הסוף.

לא מצאתי עוד מקורות שאני זוכר כרגע, אבל ראיתי את זה בעוד מקומות בעבר

כלומר, על מיעוט של גאונים.

זה עולם אחר, זה כמו אקדמאים שמקבלים מלגות כדי לחקור (במקרה הטוב) או כדי לחקור שטויות (במקרה המצוי).

בערך כל הביקורת שאפשר לשפוך על האברכים אפשר לשפוך גם על האקדמיה - תקראו את עומר מואב מה דעתו על השיטה שפגומה מהיסוד.

הרבה פחוּת וזה ברור.

לכן עדיף שהמצב יהיה לא אידאלי ואנשים ילמדו תורה מאשר יהיו עשרה אידאלים וכל השאר יבטלו תורה בשביל הפרנסה.

המצב המושלם הוא שכולם לומדים תורה וניזונים מזיו השכינה.

עד אז המצב האידאלי הוא שיהיו כמה בודדים שזה עיסוקם הבלעדי וכל השאר ילמדו כל זמן שהם יכולים, רק שזה רחוק מהמציאות וקשה עד בלתי אפשרי לביצוע לרוב האנשים.

לכן המצב הנוכחי, שהוא לייצר עשרות בטלנים במקום עשרה, כנגד כל הרשעויות שעושים שם בצד השני של העם, הוא טוב.

אל תשכחו שאנחנו עם אחד ואנחנו צריכים לאזן את הכף.

גם הרמב"ם מביא את זה שעם ישראל רק יעסוק בתורה ואחרים יעבדו בשבילם.

בעיניי, זאת לא שאלה של יש או אין תורה אלא מה עושים בצד השני וכמה תורה צריך כדי לנצח את הקטרוגים

זאת לא טענה של צורך זמני ברמב"ם שם.

מה שאני אמרתי הוא האידאל התמידי ולא הזמני, הוא פשוט לא רלווני בהווה.

לא רואה איפה המושג "זמני" נכנס פה

יתרה מכך - כנראה גם הקב"ה לא חושב ככה, אם ניקח בחשבון את כמות האנשים שבאמת מסוגלים לשבת וללמוד בצורה כ"כ משמעותית לעומת כל המאותגרים ולוקחי הרטלין למנהם.

גן עדן זה כמובן משהו אחר. אישית כשאני חושב על הסיפורים על המקום - על זה זה נשמע כמו מקום די מאתגר ליהודים פשוטים שניהלו חיים יהודיים שלווים אבל לא למדניים מדי.

אך ורק לזה אני קורא אידאל.

כל זמן שמלכות ה' לא שלמה בעולם זה בוודאי לא אידאל

למה להפוך מקרים פרטיים לאיזו אידאולוגיה גדולה ומאיימת? יש המון אנשים לכל אחד אופי שונה והוא פועל לפי עצת רבותיו.

ככה שדי מובן למה כן צריכות להיות ישיבות גבוהות בציבור הדת"ל.

בכל מקרה יש גם דעות שצה"ל זה לא מלחמת מצווה.

זאת לא סתירה ברמב"ם. התכוונת אולי לומר שיש מתרצים שדעת הרמב"ם שם לא הלכה, אבל זאת דעת מיעוט

דהרמב"ם והחינוך שהלך אחריו ולא לשאר השיטות

והם מתמסרים יום ולילה ללימוד תורה

שיותר חשוב לעמ"י שיצמחו להיות ת"ח מאשר שיגייסו.

וכמעט כולם כן מתגייסים בשלב מסויים.

מופיע בדיוק כך וכך הביאו להלכה רוב מי שעסק בסוגיה.

במקום לכתוב "אין שום פטור", אולי כדאי שתכתוב "אין שום חיוב ללומדי תורה כפועל יוצא משבט לוי".

דברי אגדה.

זה ממש לא מוסכם לכל הדעות! ורוב נושאי הכלים שם לא מתייחסים לזה בכלל, ורוב מי שעסק בסוגיה לא כתב ככה

ומה לעשות? מי שבצבא נפגע מזה באופן בלתי רצוני...

אז מי שמסוגל ללמוד באופן מסיבי חשוב מאוד לשמור עליו...

לא מכיר אברך אחד שלא מלמד קבוצה של אנשים.

בתור אחד שמקיים את החיי לימוד עם החיי מעשה, מרתיח אותי שבנות מתיימרות לצפות מבחורים שזאת תהיה הדרך שלהם.

לימוד תורה הוא קשה, לא רק שכלית. הנסיונות, המלחמה מול יצר הרע, אין מה להשוות בכלל ואף אישה לא תדע את זה כי היא לא מצווה ואין לה את אותם הנסיונות.

להוסיף על זה קריירה, או אפילו סתם עבודה, זה להיות על סף התמוטטות כל רגע ורגע. להיות שחוק, "חלשי רבנן מגירסא", ועם זאת אף פעם לא להגשים את עצמך בחול כי כל רגע פנוי אתה מקדיש ללימוד.

במקום מזה ומזה אל תנח ידך, יוצא שמזה ומזה אתה לא שבע.

אז לכל הפחות כשאתן מצפות לדבר כזה, תבינו מה המחיר שאתן דורשות מהבעל לעתיד.

לא מבין לומדי התורה לפחות. נראה לי שהרבנים שלהם היו מגלגלים אותם מכל המדרגות

"ולא עלו בידם"

מי שבמקרה או הצליח להשיג כסף אין שום עניין ב"חיי המעשה"

בצבא ובכלכלה - אך כמובן שצריך גם תלמידי חכמים ולכן מי שיש בו פוטנציאל לשבת כל היום וללמוד שנים רבות שולחים אותו לישיבה גבוהה אפ"י שבסוף הרבה מבוגרי הישיבות הגבוהות יוצאים יחסית מהר לעבודה, כי התורה היא מקור חיינו וכו' 

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי

וגם אם תביא את ההלכה הקודמת שים לב שזה מדבר על חלוקת השלל ולא על עצם המלחמה. מה עוד שהרמב''ם לא הביא את הדברים הנ''ל בהלכות מלכים. מה עוד שהרמב''ם סוגר כל ספר שלו בדברי אגדה ומוסר. בקיצור - ליתא. (למרות שאני בעד שמי שלומד טוב שלא יתגייס)

לכם במלחמת מדיין גם שבט לוי שלח לוחמים.

לגבי הרמב"ם, הדיעה שאלה רק דברי אגדה היא לא דעת רוב המפרשים

אני חושב שהיום הסיבה היא שיש מספיק לוחמים,

ורק כשבאמת צריך את כולם גם "שבט לוי" מצטרפים (כמו במלחמת השחרור).

ובמצב רגיל שבט לוי פטורים מלהילחם (אולי אסור להם אפילו).

ב. מסתכלים במבט מציאותי- האם נגיע למצב חירום כזה בזמן הקרוב.

ככה הצבא בעצמו מתנהל (בגיוס ובאימונים).

בטח לא כשמפקירים חיילים על ימין ועל שמאל.

אם כיבוש הארץ לא נעשה ע"י שבט לוי, ורק מלחמת מדיין, פשוט שלשרת בצה"ל לא שייך לשבט לוי (וכמדומני שזה גם איסור).

לגבי "מי שלא יתגייס לא יוכל להצטרף במצב חירום", זה לא נכון. עשו הכשרה מזורזת גם לבחורי ישיבות חרדיים, כמדומני שהגר"ח קנייבסקי בעצמו היה במצב כזה. אמנם לא היה נשק לתת להם והם הלכו עם אלות ואבנים, אבל זה לא נכון שאי אפשר להצטרף.

מה שעשו במלחמת השחרור, אתה מתכוון לזה שגייסו בני ישיבות ממש?

צריך לזכור שאלה שמצטרפים לשבט לוי בחלק מהדברים, הם לא שבט לוי. הם עושים כמה דברים דוגמתם. ברור שהאיסור של שבט לוי להיות מעורכי המלחמה שונה מהמצב של אלה שיושבים ועוסקים בתורה. עובדה שהיו גדולי עולם שסברו שלבני הישיבות יש יותר חיוב להיות בצבא כי להם יש שמירה של התורה.

פשוט שאף אחד לא יגיד ששבט לוי עצמו צריך להתגייס, נגד התורה

הגדרה של מלחמת מצווה היא "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם",

וכל הרבנים שאני מכיר (לפחות בציבור הדת"ל) פוסקים שזאת מלחמת מצווה.

אם אתה מכיר רב שאומר אחרת אשמח לשמוע.

(אני כן יודע שיש הרבה רבנים חרדים שבעד לגייס את מי שלא לומד, כנראה שהם מבינים שיש בזה מצווה).

כתבתי "שבט לוי" בגרשיים.

לא מכיר מה ההלכה אומרת לגבי שבט לוי ממש,

אבל פיקוח נפש דוחה את כל התורה אז כנראה שגם את זה.

אתה יודע מה ההבדל מלחמת מדיין לכיבוש הארץ?

לא מכיר רב אחד שיגיד שבט"ש או מבצעים מהסוג שהיו בשנים האחרונות הן מלחמת מצווה.

למה אני צריך להוכיח? זאת לא ההגדרה בהלכה... מוזמן לשתף בדעות אחרות.

לא הבנתי את העניין של פיקוח נפש... התורה אמרה במפורש שהם לא משתתפים במלחמה ואתה רוצה להגיד שכן? מה זה קשור לפיקוח נפש?

אני חוזר בי מהעניין ששבט לוי לא לקח חלק בכיבוש הארץ, כי זאת הייתה מלחמת מצווה. אבל אין לי מושג כרגע אם הם באמת לקחו חלק או לא.

מביא את סיכום השיטות לגבי מלחמת מצווה מויקיפדיה (באף אחת מהשיטות לא מדובר על משהו שדומה למצב של צה"ל בשוטף):

מלחמת מצווה – ויקיפדיה

קיימות כמה שיטות להגדרת מלחמת מצווה:

• שיטת רש"י:
  • רק מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ היא מלחמת מצווה.
• שיטת רמב"ם ובעקבותיו ספר החינוך:
  • מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ ובלשונו "מלחמת שבעת עממים".
  • מלחמה נגד עמלק - מלחמה דתית נגד האויב הרוחני של עם ישראל.
  • מלחמת "עזרת ישראל מיד צר" - כלומר הצלה מפני אויב שקם על עם ישראל. (מקור הדין הוא בתלמוד הירושלמי)^[2]
• שיטת הרע"ב:
  • מלחמת ארץ ישראל^[3]
  • מלחמת עמלק

מלחמת כיבוש ארץ ישראל, לפי כל השיטות, נחשבת למלחמת מצווה.

---

תראה גם שדעת הראי"ה שתלמידי חכמים (וק"ו שבט לוי) לא יוצאים גם למלחמת מצווה. אגרות הראי"ה, חלק ג' עמ' פ"ח-צ"ב.

מוזמן לעיין-

א – המצווה לשרת בצבא – הצלת ישראל | פניני הלכה

ד – מצוות הגיוס לצה"ל | פניני הלכה

שאלה:
לכבוד הרה"ג הרב יעקב אריאל שליט"א שלום רב!
הרמב"ם פוסק בפשטות שבמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ורציתי לשאול את הרב לגבי המצב שאנחנו נמצאים בו היום, שמצד אחד אנחנו לא נמצאים בפיקוח נפש מיידי, ומצד שני הצבא מגן על עם ישראל- מהו הגדר ההלכתי של המצב הזה? אם מדובר על מלחמת מצווה, לכאורה צריכים לגייס את כולם, והרי אנו רואים שהצבא אינו זקוק לכולם.
בנוסף לשאלה זו, רציתי לדעת האם חתן פטור משנה הראשונה במילואים בימינו (בהנחה שזו אינה מלחמת מצווה)? והאם יש חילוק בין אימון הכרחי לבין תעסוקה מבצעית- שלא זקוקים דווקא לחייל ספיציפי. והאם גם תלמידי ישיבה יהיו פטורים מצד שהם עוסקים במצוות תלמוד תורה, או שלחתן יש דין מיוחד?
תודה רבה מראש

תשובה:
שירות המילואים מוגדר כעזרת ישראל מיד צר,
אין מלחמה ממש כי ההרתעה היא המונעת זאת
ההרתעה היא היא המלחמה.

הרב זלמן מלמד:

שאלה:
באיזו זכות ניתן פטור לבני ישיבות מהצבא, במיוחד כשמדובר על מלחמת מצווה ולא על מלחמת רשות?

תשובה:
אנחנו נמצאים במצב של מלחמת מצוה, הנבחן בשתי בחינות. הבחינה הראשונה היא, הצלת ישראל מיד צר. במצבנו כיום שהאויבים שמסביבנו עומדים עלינו לכלותנו אנו נכנסים להגדרה זו. הבחינה השניה היא, מצוות כיבוש ארץ ישראל.

(ובהמשך הוא מסביר למה בני ישיבות פטורים)

ומה שכתבתי לגבי פיקוח נפש התכוונתי למצב שאין מספיק לוחמים.

במילואים מגוייסים רק כשיש צורך...

אני מניח שלא כולם פוסקים בזה כמו הרב מלמד.

קודם כל כי רוב הצבא לא לוחמים, דבר שני בהרבה מקרים הבט"ש הוא פחות או יותר לשמור על דיונות של חול.

בכל מקרה הבאת בעצמך בדעת הרב מלמד שגם אם זאת מלחמת מצווה בני הישיבות פטורים ואין צריך לומר שבט לוי. אז אין נפקא מינה אם זאת מלחמת מצווה או לא לענייננו.

העניין הוא שעצם זה שהאויבים שלנו יודעים שיש לנו צבא הם מפחדים להלחם,

ולכן זה נקרא עזרת ישראל.

יכול להיות שיש באמת הבדל בין לוחמים לתומכי לחימה.

נכון שאין נפק"מ כ"כ לנושא השרשור , רק הגבתי על מה שכתבת שלהתגייס לא נקרא מלחמת מצווה.

אהה ויש לב שהבאתי שם גם מהרב זלמן מלמד וגם מהרב אליעזר מלמד..

וגם למאן דאמר שזה לא מלחמת מצווה (רק הרמב"ם הביא את העזרת צר), פשוט שפטורים (פרט לדעת הרב עוזיאל שהבאתי. אין לי מושג אבל מה העניין שם, מסקרן)

לא על הגבולות

ככה שגם אליבא דהרמב"ם אין בזה חיוב ללומדי תורה, ק"ו לשאר הדעות. אלא אם אתה רוצה לומר שאפילו ש"ג זה עזר מיד צר, ואז כבר נכנס לויכוח שלדעתי אין בו הכרעה.

לדעתי, שישמרו שאר העולם שם, שזאת מחלוקת ראשונים שעד כמה שידוע לי לא הוכרעה כי אין לה ממש נפקא מינה בפועל, היום אין הכרעה הלכתית אלא אינטריגות פוליטיות מכריעות את השאלה.

הלכתית...

ככה או ככה אין לזה משמעות במציאות כי אנחנו לא מחליטים ע"פ התורה

אבל ממש לא בעניין הזה

אני לא יודע אם נכון להגיד את זה, יש בלי סוף שו"תים שאנחנו לא עוסקים בהם.

נתקלתי בהכל כמעט

ראיתי את זה במאמר של איזה מורה למשפט עברי אחד, אז אני לא מתייחס לשאר שהוא אומר.

זה הציטוט מהמאמר של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל: "כל הכהנים, ואפילו כהן גדול, הם מעורכי המלחמה במלחמת הרשות, ואין צריך לאמר במלחמת מצוה... ולפי זה מה שכתב הרמב"ם ז"ל: "ולא עורכין מלחמה כשאר ישראל" [ולא כתב בניסוח גורף: שאין עורכין מלחמה], כוונתו היא ברורה, שאין עורכין מלחמה שבטית [בכיבוש הארץ, שהרי אין להם חלק ונחלה בארץ, כאמור לעיל] ככל שאר השבטים שאחרי חלוקת הארץ בימי יהושע ואחריו. אבל במלחמת הכיבוש, וכן במלחמת הרשות, שכל ישראל נלחמים, חייבים להתגייס גם הכהנים ככל ישראל".

דבריו נתפרסמו בקובץ "הפוסק", תש"ח, סימן תתרפד.

נראה שהוא היחיד שסובר הפוך, שמלחמת רשות יותר חמורה ממלחמת מצווה. לא הבנתי כל-כך את העניין, אבל גם לא קראתי את המאמר. לא מצליח להבין את דעת הרב שם, מאיפה לו לומר ששבט לוי חייב לצאת למלחמת רשות אפילו.

בכל מקרה דעת הרוב ההפך מזה

אבל יש לך רעיון איך להבין את הסברה של הרב שם?

אודה ולא אבוש שכשלתי שם

הרי מלחמת הרשות היא מלחמה שאין בה הכרח, למה לחייב את שבט לוי לצאת מבית המקדש ולהפסיק ללמוד תורה? הרי זה החיוב שלהם ביום יום.

ומצד שני, במלחמת הכיבוש, למה להם לכבוש כשאין להם נחלה?

צריך לחפש את המאמר המלא, אני חושש קצת שלא הובאו הדברים במאמר כשורה

לשבט לוי אין פטור מק"ש, לתורתו אומנותו יש.

אלה גדרים שונים...

לכן אם שבט לוי לא שייך בנחלה, למה שיהיה שייך בכיבוש? ואם הוא לא שייך בפרנסה ומלחמה (ע"פ הרמב"ם) למה שיהיה מחוייב בזה?

אנסה למצוא את התשובה הזאת ב"נ, הבעיה שזה נדפס באיזה כתב עת ישן

פוסק Vol. 9 No. 88 Tishrei 5708 - פוסק, הלל בר"א (page 1 of 789)

(תיקנתי את הקישור כמה פעמים, כי המספור שם הטעה אותי)

אני חושב שאת זה הוא הביא כסברא עצמית

אם חייבת את שבט לוי בכל המלחמות כולל רשות מתי מתקיים בהם שהם לא יוצאים למלחמה? איפה היחוד שלהם בזה?

אף אחד לא חולק על שבט לוי, מה שרצו לומר שאלה דברי אגדה היה רק לעניין לומדי התורה (וגם זאת דעה דחוקה).

לא יודע לומר לך על מקור אחר כרגע, אבל ככה מקובלני מרבותי.

מפי סופרים ולא מפי ספרים

אתה יכול לשלוח מסר אכתוב לך מי הרב שאמר את זה

בפוסקים סביב זה עד היום.

מוזמן לשתף אם יעלו לך כיוונים לחפש בהם את זה

י  [יב] ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו:  מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים--שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג,י).  לפיכך הובדלו מדרכי העולם--לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ).

הרמב"ם מסביר למה הם לא מקבלים חלק בשלל- כי הם לא נלחמים.

ולגבי תוכן דברי הרמב"ם, מה שהוא בא להגיד זה שכל אדם יכול להיות קודש קודשים, ואם אכן הוא יקדיש עצמו לשמים, ה' ידאג לו. כפי שרשב"י זכה שה' ברא לו מעיין וגידל לו עתץ חרוב, וכפי שה' נלחם עבור חזקיהו כשחזקיהו לא יכל להלחם, וכמו שמובטח שלעתיד לבא ה' יזכה את ישראל שהגוים יבואו מרצונם וידאגו לפרנסת ישראל וישראל רק ישבו וילמדו.

אבל אין לזה שום משמעות הלכתית, זה שייך לסוגיה של השתדלות וביטחון (שיש הנהגה שבה ה' דואג לאדם), ולסוגיה של גורל מול בחירה (כל אחד יכול להיות קודש קודשים).

(ולגבי השתדלות וביטחון-זה לא אומר שאנחנו יכולים לכתחילה לסמוך על הנס, כמו שרשב"י לא סמך על הנס עד שנזקק לברוח מהרומאים, וכמו שדוד לא ביקש מה' שילחם את מלחמותיו ורק חזקיהו שלא היה לו צבא ביקש את זה. אלא שנדע שיש מציאות כזו שאם אדם שם את כולו בתורה-ה' כבר ידאג שפשוט לא יהיו לו אויבים כמו בזמן שלמה, וכמו שיהיה בימות המשיח, ושלכתחילה הגוים יבואו וידאגו לפרנסתו-והוא יוכל לשבת ללמוד.)

רק אצל שבט לוי זה לכתחילה ולא בדיעבד, כי ה' ציוה שנפרנס את שבט לוי ושהם לא יצאו למלחמות. אבל סתם אדם לא יכול להחליט שהוא יקבל מעשר ראשון מכיון שהוא תלמיד חכם, נכון? מ.ש.ל.

כתובים שם כל כך הרבה דברים לא הלכתיים..

כמו אלו שאין להם חלק לעולם הבא. (ובכלל חצי מהלכות תשובה. למשל זה שאדם שחוטא פעמים לא נענש, ורק על החטא השלישי הוא נענש, לא נכתב לצורך הלכתי.)

ושלא לדבר על הגלגלים שברקיע או ארבעת היסודות... גם זה הלכתי?

אבל מה שכתוב בצורה הלכתית אתה לא יכול לפרש שהרמבם התכוון רק בתור משל או דברי חיזוק.

הלכה לפני כתוב מה הגדרים של שבט לוי, ואז בהלכה הזאת- "ולא שבט לוי בלבד".

הולך רק על הסיפא-"אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ)."

ואתה יכול לראות את זה בדברים שהרמב"ם כותב על האדם שבחר להתקדש.

ועוד-לפי דבריך היה ראוי שיקבלו גם מעשר, או שלפחות יותר להם להתפרנס מכספי ציבור עבור לימוד תורה, דבר שהרמב"ם עצמו שלל בחריפות.

לקרוא שוב את מה שכתוב בהל' שמיטה ויובל, בלי להסיק מסקנות שלא כתובות.

"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם

אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי

לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים

ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם -

הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים

ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים

הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"

-כלומר ה' יקדש אותו ויתן לו. ועל זה נאמר לא שבט לוי בלבד נתקדש לה', אלא כל מי שנדבה רוחו אותו. לא כתוב שם שום זכות הלכתית.

והוא מוכן לאכול פת במלח, ולישון על הארץ, ולחיות חיי צער, וכסף וכבוד כבר לא מעניינים אותו, והוא מוכן להיות אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב (כפי שמובא בגמרא כשבח לתלמידי חכמים) וכדו', והדבר היחיד שבאמת מעסיק אותו זה תורת ה' יתברך.

של החיים בסרט שונא שאנשים כותבים את זה מחוץ להקשר

כשבעצם מה שהיא אמרה זה-רוב הסיכויים שאם תסמוך על זה שה' יעזור לך, זה לא יעבוד אז לך בדרך של ר' ישמעאל שמתאימה לכולם ולא בדרך של רשב"י שמיועדת לאנשים שכל כולם קדושה והם באמת ובתמים השליכו מעליהם את חשבונות העולם הזה מתוך אהבת ה'..

וגם אם היא פסקה כר' ישמעאל, עדין לעתיד לבא ה' הבטיח שבני נכר איכריכם וכורמיכם, והמחלוקת של ר' ישמעאל היא רק שבזמן הזה ה' מצפה שננהג מנהג דרך ארץ ולא שנשקע בתורה ונצפה שה' יעשה את מלאכתנו. (ודי ברור לי שהרמב"ם הבין שלפחות לאותם יחידים שעליהם הוא מדבר כן חל מה שרשב"י מדבר-שהרי זה בעצם פשט דברי הרמב"ם-שמי שבוחר להתקדש- ה' דואג לו.)

ככה גם כתוב בויקיטסט.

אולי התבלבלת עם:

מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו. (תנא דבי אליהו)

אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטווית וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.

אבל בשביל זה לא צריך להתגייס לצהל.

אולי להיפך..

יש משימות לעמ''י ויש רבנים שמדריכים אנשים מסוימים (זה נדיר אבל קורה) להשקיע את כל כוחם בלימוד תורה בישיבה ללא הפסק.. 
נו באמת, אין בכלל מה להשוות מספר יהושע, זו מציאות אחרת של נבואה, השראת שכינה וכו'.. ועדיין זה נכון שרוב עם ישראל צריך לשרת בצבא.

אבל לומדי תורה אמיתיים, קשה מאוד למצוא...

אז מי שרואה את מושבו בבית המדרש, מבורך שהוא ישב וילמד, צבא ה'!

ולגבי הכ"א, תאמין לי שהם במצב מממממממש גרוע!

ראיתי כשרונות-על מתבזבזים חופשי בצבא.

לא יודע לגבי החוסר מוטיבציה, אבל גם במקרה שלי סירבו לתת לי תפקיד ב2 תחומים שאני נחשב מומחה בהם. שלחו אותי לתפקידי פח. אני לא המקרה היחיד שאני מכיר.

זה בזבוז כ"א וגם בזבוז כלכלי מטורף בהסתכלות רחבה.

כמה הם היו עושים אם הם לא היו מתגייסים...

וגם אם לומדים יחסית טוב, מי אמר שלא נפגעים מזה?

אי אפשר כמעט להימנע...

ברור שלכל אחד מתאים משהו אחר.

אבל דיברנו על הבחורים שמתאים להם ללמוד תורה כל היום, כאלה אין הרבה, ולכן חשוב שהם יישארו בישיבה וילמדו, זו דעתי...

אבל בהחלט גם לא הייתי צריך להתגייס

אם מתאים למישהו גם ללמוד תורה וגם להיות מהנדס או לא יודע מה....

מה עדיף???

מי שתורתו אומנותו, מצווה שישב וילמד!!

שפטורים אפילו מק"ש ותפילה חח דבר שלא שייך בימינו לאף אחד

למרות שזכור לי שזה נדחה מהלכה לא בגלל הירושלמי אלא בגלל שזה פשוט לא קיים

זה לא באמת נדחה מהלכה כמו שאמרו הפוסקים שזה פשוט לא שייך במציאות זמננו

ולא ראיתי את הירושלמי, אנסה לעיין בזה בלי נדר אם אזכור

עריכה: ראיתי את הירושלמי עכשיו בלי מפרשים, לא נראה שהוא דוחה את זה.

נראה שהוא מיישב גם לרשב"י וגם לחכמים. עדיין צריך קצת עיון במפרשים

אז לפי שיטתך, כל יהודי באשר הוא צריך לצאת ולעבוד?

צאו קצת מהבועה הזאת. יש עוד קווים בעולם התורה הדת"ל

זה מרגיש לי כמו קטע אולטרא אשכנזי: אתה לא מכיר את הרבנים שלנו?!?! אתה לא אמיתי!! לך תעבוד על עצמך!!

גם אני לא ותמיד אפשר לשמוע על עוד רבנים

הוא ערך פשוט

תורה באותו זמן. אז אם זו מצווה המוטלת עליו אישית כמו נטילת לולב, הוא צריך ליטול, ולחזור ללמודו.

אך אם זו מצווה שיכולה להיעשות ע"י אנשים אחרים, הרי שיעשו אחרים המצווה, והוא ילמד.

למשל ,אם יש זקנה שצריך להעביר אותה את הכביש, ויש שם מישהי שתעשה זאת,  הבחור צריך ללמוד , והמצווה תעשה ע"י אחרים.

לכן יש שסוברים שגם בצבא, אנשים שלא לומדים מכל מיני סיבות ישרתו, והבחורים שיכולים ללמוד ילמדו.

בנוסף, היום יש בעיה שנקראת "השרות המשותף". יש מגמה נוראית של עירבוב בין בנים לבנות בצבא, שלא מאפשר בהרבה מקומות לשמור את ציווי התורה להתרחק מאיסורים מסויימים.   לכן מובן למה בחור ירא שמים לא רוצה להתגייס.

אשמח לדעת האם כתבתי מובן.

הוא ממש סוג של קודש(אני ממש לא נגד זה,פשוט אומרת)

ככל הנראה הציבור שלנו יתלהב יותר בבית הכנסת על בחור שהרגע סיים גיבוש מטכל.מאשר סיום שס או משהו בסגנון.

לפחות אצלינו זה ככה.

אמרו פה,ואני מסכימה,שתלמיד חכם זה ממש חשוב,התורה גם מגנה עלינו,זה יותר חשוב יותר מכל דבר אחר,

ואננחנו אולי קצת שוכחים זה.

ראי אנשים שאומרים צבא ה' ולא צבא ההגנה על ישראל.

אני אישית לא שמעתי מהישיבות שאני מכירה על אנשים שלא מתגייסים בכלל.

החל מהר המור ועד כרם ביבנה וכו

אבל אולי אני טועה.

אני ממש ממש ממש מקווה שזאת גוזמא!

אני מבין שרוב הציבור לא יודע מה זה סיום ש"ס, אבל עד כדי כך?

מדכא!

אגב יש המון בחורים שלא מתגייסים אפילו בישיבות יותר פתוחות ממה שציינת

על זה הרב יצחק נריה מדבר כל הזמן-

שלא מספיק מעריכים לומדי תורה בציבור שלנו

דתיים וחרדים והמצב כאן הרבה הרבה הרבה יותר טוב...

מאשר סיום שס וכו.

זה הכוונה

על שניהם כמובן יעריכו

המטכליסט יותר

()אצלינו בקהילה ספציפית..

לשלב תורה עם צבא וכן אח"כ בהמשך חייהם הם משלבים תורה עם מעשה, ויש שיש להם פוטנציאל להיות תלמדי חכמים לעסוק רוב זמנם בתורה ולכן שולחים אותם לישיבות גבוהות הגם שגם בישיבות גבוהות לא כולם יוצאים אברכים שמשקעים רוב זמנם בתורה ואח"כ הם יוצאים לעבודה אבל מ"מ בשביל הצד שאולי הם כן יצאו תלמדי חכמים שולחים אותם לגבוהה ולא להסדר - "כי עם ישראל צריך תלמדי חכמים לא פחות ואף יותר ממה שהוא צריך אנשי צבא וכלכלה".

תמיד אפשר לעשות צבא מקצועי.

זה לא אומר שיהיו פחות חיילים בפועל,

כי מי שכן יתגייס זה יהיה להרבה שנים.

אני חושב שהסיבה היחידה היא שרוצים להשאיר את הצבא בתור "צבא העם" ו"כור היתוך".

(זכור לי שהרב מלמד כתב על פעם, בעד להפוך לצבא מקצועי)

אני לומד בישיבה גבוהה, ולפני כמה זמן דיברתי עם חבר שלי שלומד בהסדר ושירת בחיל חינוך, והוא אמר לי ששם מדברים ככה בצורה גלויה ומפורשת. שלא מגייסים לפי שיקולי מקצועיות, אלא לשם "כור היתוך", תנועת הנוער הלאומית...

(ואם לא, אז הצבא לא היה מגייס אנשים בעלי מוגבלויות כדי לתת להם תחושת שייכות, וכל הקטע עם גיוס נשים וערבובם בצבא לא היה קורה, ועוד הרבה דברים. והצבא לא היה משלם לחייל רק כדי שיגיע בבוקר לנקות את הבית כנסת ואז יחכה עד 4 כדי להשתחרר. ואם אתה מופתע, יש מלא תפקידים מגוחכים כאלה.)

בצה"ל ע"פ חוקי המטכ"ל כל פעילות חינוך (פעילות פנאי כלומר לא תורנות או העבודה המקצועית שלך) שנוגדת את האמונה של כל חייל באשר הוא לא מחייבת אותו (וחשוב לציין שכדאי לחייל הדתי לדעת זאת אני הייתי צריך לצאת בכוח משיעור חינוך שעסק מול כל הפלוגה בהדרכות מקצועיות על יחסים בין איש לאשה ויש גם לציין שאמרתי לאותו קצין שניסה בהתחלה להשאיר אותי בשיעור בטענה ש"אלה דברים חשובים" שלנו יש דרכים משלנו ללמוד את הדברים האלה ושלא נולדתי מהאוויר ואז הוא הודה בטעותו. בכל אופן אצלנו בישיבת מתוך זה שאנחנו רואים בהסדר לכתחילה מדריכים כל חייל לפני שתגייס ומסבירים לו דברים חשובים כגון אלה) מה שאומר שטענתך נכונה רק לגבי אנשים קצת יותר חלשים בשביל שיתקדמו ולא כור היתוך שילמד אותם איך לחשוב. 

והדבר החשוב הוא שאף אחד לא יצליח לחנך אותנו יש לנו תורה משלנו. עברנו את אנטיוכוס נעבור גם אנשים כאלה.אנחנו נקח את צה"ל לדרך הנכונה שלו-לשמור על עם ישראל כי זו הדרך היחידה גם אם אנחנו לא אוהבים את הצבא. אותי כמו שחלק ראו באחד הפוסטים פה ניסה המפ שלי להכניס לכלא על משהו שהוא עשה. ובאופן כללי אני רואה בצה"ל גוף עם חוקים מטומטמים מקובע ותבניתי שהולך עם הראש בקיר. אבל מה לעשות שהוא האמצעי היחיד לחיות בארץ הזאת. תודה לכל מי שקרא עד הסוף.

ברור שאי אפשר לעבור ישר למצב של צבא מקצועי, אבל אפשר בקלות למצוא פיתרונות לשלב הביניים. הארכה מרצון של שירות לקרביים בתנאים טובים למשל זה רעיון טוב, וגם לגייס חיילים קרביים לשעבר לתקופות קצרות (רק מילואים, אבל מרצון) יכול להיות אחלה פיתרון לבט"ש.

אפשר להתחיל מעצמאים שאין להם עבודה בחלק מעונות השנה, למשל מצילים בבריכות או שיפוצניקים באוגוסט. אם תציע להם מילואים בזמן שלהם זה יכול להיות טוב לכולם.

אפשר לעשות פרוייקטים של התנדבות, כמו משא"ז. למה לא?

 זה מעצבן לתפוס קו חודש שלם אבל אולי  פעם בשבוע זה סבבה?

אפשר גם לעשות את העבודה עם יותר ציוד ופחות כח אדם. בדיוק כמו שקרה כשאזרחו אבטחה של בסיסים -  במקום 10 שומרים אפשר להסתפק בתצפינתית ומצלמה.

ומת"ק זה קיים בעיקר לנהגים שם יש מחסור קיצוני. בשאר המקרים הצבא עוד לא אימץ את זה.

ישחרר מהצבא את כל העלוקות המיותרות שממצאים להם תפקידים, ואחר כך נחשוב כמה צריך לשלם בשביל להשאיר לוחמים קצת יותר.

(רמז: הם לא יהיו מלצרים בשביל הטיול הגדול)

ביטול תורה איכותי

אנחנו מבינים שהאתגרים הנוכחיים של הדור הם תרבותיים רוחניים, כמו השירות המשותף, הכותל, הרפורמים, וגם המאבק על ארץ ישראל מתחיל משם.

הרב מסביר בהרבה מקומות שזה התקדמות שלב בגאולה, לעבור לצד העיוני הרוחני.

לכן המשימה המרכזית תהיה גידול תלמידי חכמים גדולים, אנשי רוח, ללא תלות בשום דבר אחר, מתוך הבנת אופי התקופה, גם אם אצל חלקם זה ימנע את השירות הצבאי.

חשוב להבין שגם את הצבא אנחנו לא עושים מתוך אזרחות טובה, אלא מתוך שכך היא דרכה של תורה כפי שהורה לנו רבינו הרצי"ה. לכן, אם יווצר מצב שבו, ע"פ גדולי הדור, יש לוותר על השירות הצבאי לפעמים, זה יקרה.

מצד שני, ואני אומר את זה בתור דוחה שירות סידרתי- צריך לשים לב שזה לא מגיע מתוך פחד או מתוך נוחות בישיבה.

החבר'ה שלא עושים צבא, לא עושים בגלל שהם רואים כמה המדינה רשעים כמה המערכת דופקת אותם והם לא מרגישים  שום קשר למדינה ולכן הם לא עושים וכל הכבוד להם

אם בן אדם נועד להיות תלמיד חכם בבעל שיעור קומה, יש שיקול רציני שהוא לא יתגייס לצבא כי זה ביטול זמן באיכות, כלומר זה נכון שהצבא זה מצווה ואידיאל, אבל גם לימוד התורה הוא כזה והוא אף יותר חשוב שנאמר ""כל חפציך לא ישוו בה" לרבות חפצי שמים (דהיינו מצוות)" ולכן מי שמתאים באישיות לשילוב, נכון לו ואף חובה עליו להתגייס (למה שהוא יפטר אם אח"כ הוא יוצא לעבודה ודואג לעצמו), אבל אדם שלומד תורה ועסוק באידיאל נשגב כ"כ וגם חשוב כ"כ (שכן היום מלחמת הקיום שלנו היא גם פיזית אבל בעיקר רוחנית תודעתית זהות יהודית, האם יש בשביל מה להלחם אם אנחנו אמריקאים לכל דבר?)לא נכון לו להתגייס ואפילו לכמה חודשים יש שיקול משמעותי (אבל לא מכריע הכל לפי הנפשות)שלא יתגייס  שיעסוק בה ללא הפרעה אפילו של כמה חודשים כי חבל(כביכול) על הזמן.

[לא שירות מלא, אבל ככזה שיכולו להשתתף במלחמה ולעשות מילואים]

אולי יש כאלה שבינתיים דוחים ודוחים מרוב התמדתם. ויש כאלה שבאמת השקידה שלהם כ"כ גדולה, שבחשבון לאומי, לא בדיוק הם אלו שיחסרו לצבא.

ויתכן שיש גם כאלו שסבורים שתלמידי חכמים שלומדים תורה אינם מחוייבים בגיוס. ולא כך סבר הרצי"ה קוק זצ"ל.

את מחפשת תשובה למה לא מתגייסים במסלול הסדר

או למה יש כאלה שלא מתגייסים בכלל?

כי בפועל כמעט כולם כן מתגייסים בשלב מסויים למסלול כלשהו.

מי שלא מתגייס בכלל אלה בחורים שלומדים תורה בהתמדה עצומה רואים הצלחה בלימוד

וצומחים להיות ת"ח שישפיעו הרבה תורה לעמ"י.

(והרב שלהם הורה להם לא להתגייס)

למה שיפסיקו ללמוד בשביל להתגייס לצבא?

הם יתרמו ככה יותר לעמ"י?

מי שלא לומד שולחים אותו לצבא

מקפידיםם על זה מאוד בכל הציבורים שיצא לי להתקל בישיבותיהם

כולם מסכימים שצריך צבא חזק וזו מצווה להתגייס

פשוט אומרים שצריך שיהיו גם ת"ח גדולים

וזה שירות לא פחות משמעותי או קשה מאשר להתגייס.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.