ניסית על פי חוק שירות ביטחון לצאת לכמה שעות עבודה מהישיבה??? ניסית לעזור לאביך בחנות אחרי שעות הלימוד בישיבה?? ניסית שלא להיות נוכח בשעת הביקורת בישיבה?? אז מתי תלמיד הישיבה יכול לעבוד???

העולם והדבר מתועד במסמכים... כמדומני שאנשים עיוותו את פשט ההלכה בעניין הזה לגמרי

הסתכם שם שודאי שהרמב"ם הוא לא היחיד בעולם. ככה שלהלכה ודאי אין בעיה.

ונחלקנו שם על הבנת דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל.

לדעתי ומי שסבר כמוני, אם אפשר לדייק בדברי הרמב"ם דבר שבמציאות בפועל רואים שהוא בעצמו נהג, בוודאי שזאת האמת... בטח כשזה מתיישב עם הדברים שהבאת כאן.

לדעת הסיעה השניה הדברים בהלכות תלמוד תורה סותרים את הדברים בהלכות שמיטה וגוברים עליהם, והביאו את הדעה שדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה הם דברי אגדה, אבל זאת דעה די בודדת במערכה... והמציאות שתועדה בתרומות הנ"ל, נדחתה ע"י הטוענים כך כ"לא אמינה".

כל אחד יאמין למה שהוא רוצה.

חבל לחזור על הדברים.

רק תזכור שכשאתה אומר שכולל כזה סותר את דברי הרמב"ם אתה אומר את זה גם על ישיבת הרמב"ם עצמה.

אשמח אם לא נגרר פה לדיון שכבר נטחן, נלעס, נבלע וכו'

לאותם הבחורים שפשוט מעצם נשמתם לא מתאים להם להיות שקועים בתורה מבוקר ועד ערב שנים רבות - כי אם לשכלל את הכלכלה של עמ"י מתוך ירא"ש וחיבור לתורה בשמירת קלה כבחמורה וקביעת עיתים לתורה ולזה יש מסלול הסדר וזה לכתחילאי בשבילם! - וכך הוא המצב של רוב ככל בוגרי ישיבות ההסדר (ישנם מעט מבוגרי ההסדר שיוצאים קצת חלשים בעיקר מישיבות מסוימות אך מצב שכזה נמצא בכל הציבורים ששם אין להם הסדר אלא רק גבוהה ואפ"י הכי!, כמובן שיש בצבורנו מצטרפים רבים שאפ"י מסלול הסדר לא עושים והציבור הדת"ל רק מציל אותם מלהיות חילוניים כמש"כ הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה והרב שמואל אליהו בספרו על יום העצמאות) 

שאבא זצ"ל לעולם לא היה מסכים שיהיה מסלול הסדר במרכז הרב.

לי באופן אישי קשה מאד להבין את ההסדר ועוד לכתחילה.

אגב, היום כבר לא...

לשלב תורה עם צבא וכן אח"כ בהמשך חייהם הם משלבים תורה עם מעשה, ויש שיש להם פוטנציאל להיות תלמדי חכמים לעסוק רוב זמנם בתורה ולכן שולחים אותם לישיבות גבוהות הגם שגם בישיבות גבוהות לא כולם יוצאים אברכים שמשקעים רוב זמנם בתורה ואח"כ הם יוצאים לעבודה אבל מ"מ בשביל הצד שאולי הם כן יצאו תלמדי חכמים שולחים אותם לגבוהה ולא להסדר - "כי עם ישראל צריך תלמדי חכמים לא פחות ואף יותר ממה שהוא צריך אנשי צבא וכלכלה".

לגבי רוב הציבור שלא מתאים להם לעסוק בתורה רוב הזמן שלהם במשך חייהם !! אבל גם האומרים הסדר לכתחילה מכירים בנחיצות של הישיבות גבוהות!! (לדוגמה הרב אליעזר שנלוור רה"י מודעין ועוד שהוא בוגר מרכז הרב בזמן הרצי"ה שאומר הסדר לכתחילה אני מניח שהוא לא סותר את גישת הרצי"ה שכידוע היה אוהב המדינה בכל ליבו ונפשו ובכל זאת בירר שיש צורך אצל מסוימים שלא יתגייסו)

הרב שנוולד

התנגד נחרצות להסדר מלכתחילה וסבר "הסדר בדיעבד" הוא נהג לומר - "אנחנו לא 'ישיבת הסדר' , אנחנו ישיבה עם 'הסדר'   "

הישיבה הראשונה במתכונת כמו שאנו מכירים כיום זו וולוז'ין כל הישיבות כיום הם העתק.. בעבר ישיבה הייתה מה שאנו מכנים היום בית מדרש, הקהילה הייתה נבנית סביב הישיבה.. (זו גם המחלוקת בעניין פתיחת בית המדרש בין רבן גמליאל דיבנה לרבי אלעזר בן עזריה)

וגם נתמכו ע"י הציבור.

אגב, גם ישיבתו של הרמב"ם (וכל ישיבות הגאונים)!

וכל ישיבות בבל וארץ ישראל מכל רחבי העולם כל משך קיומן.

צריך להזהר לא להוציא לעז על ראשונים.

יכול להיות גם ראש ישיבה או לא, זאת שאלה.

אבל זה שהייתה לו ישיבה שגם קיבלה תרומות, כרגע, זה מתועד.

התבלבלת בהבנת דברי, ההוצאת לעז שדיברתי עליה היא על אלה מגדולי ישראל שישבו ולמדו ולא עסקו בתורה שאנשים פה רומזים שהם לא בסדר.

אף אחד לא אמר שמי שעוסק במקצוע הוא לא בסדר

הובא במאמר של ש"ד גויטין "תמיכתם של יהודי תימן בישיבות בבל וא"י ובישיבת הרמב"ם", לקראת הסוף.

לא מצאתי עוד מקורות שאני זוכר כרגע, אבל ראיתי את זה בעוד מקומות בעבר

כלומר, על מיעוט של גאונים.

זה עולם אחר, זה כמו אקדמאים שמקבלים מלגות כדי לחקור (במקרה הטוב) או כדי לחקור שטויות (במקרה המצוי).

בערך כל הביקורת שאפשר לשפוך על האברכים אפשר לשפוך גם על האקדמיה - תקראו את עומר מואב מה דעתו על השיטה שפגומה מהיסוד.

הרבה פחוּת וזה ברור.

לכן עדיף שהמצב יהיה לא אידאלי ואנשים ילמדו תורה מאשר יהיו עשרה אידאלים וכל השאר יבטלו תורה בשביל הפרנסה.

המצב המושלם הוא שכולם לומדים תורה וניזונים מזיו השכינה.

עד אז המצב האידאלי הוא שיהיו כמה בודדים שזה עיסוקם הבלעדי וכל השאר ילמדו כל זמן שהם יכולים, רק שזה רחוק מהמציאות וקשה עד בלתי אפשרי לביצוע לרוב האנשים.

לכן המצב הנוכחי, שהוא לייצר עשרות בטלנים במקום עשרה, כנגד כל הרשעויות שעושים שם בצד השני של העם, הוא טוב.

אל תשכחו שאנחנו עם אחד ואנחנו צריכים לאזן את הכף.

גם הרמב"ם מביא את זה שעם ישראל רק יעסוק בתורה ואחרים יעבדו בשבילם.

בעיניי, זאת לא שאלה של יש או אין תורה אלא מה עושים בצד השני וכמה תורה צריך כדי לנצח את הקטרוגים

זאת לא טענה של צורך זמני ברמב"ם שם.

מה שאני אמרתי הוא האידאל התמידי ולא הזמני, הוא פשוט לא רלווני בהווה.

לא רואה איפה המושג "זמני" נכנס פה

יתרה מכך - כנראה גם הקב"ה לא חושב ככה, אם ניקח בחשבון את כמות האנשים שבאמת מסוגלים לשבת וללמוד בצורה כ"כ משמעותית לעומת כל המאותגרים ולוקחי הרטלין למנהם.

גן עדן זה כמובן משהו אחר. אישית כשאני חושב על הסיפורים על המקום - על זה זה נשמע כמו מקום די מאתגר ליהודים פשוטים שניהלו חיים יהודיים שלווים אבל לא למדניים מדי.

אך ורק לזה אני קורא אידאל.

כל זמן שמלכות ה' לא שלמה בעולם זה בוודאי לא אידאל

למה להפוך מקרים פרטיים לאיזו אידאולוגיה גדולה ומאיימת? יש המון אנשים לכל אחד אופי שונה והוא פועל לפי עצת רבותיו.

ככה שדי מובן למה כן צריכות להיות ישיבות גבוהות בציבור הדת"ל.

בכל מקרה יש גם דעות שצה"ל זה לא מלחמת מצווה.

זאת לא סתירה ברמב"ם. התכוונת אולי לומר שיש מתרצים שדעת הרמב"ם שם לא הלכה, אבל זאת דעת מיעוט

דהרמב"ם והחינוך שהלך אחריו ולא לשאר השיטות

והם מתמסרים יום ולילה ללימוד תורה

שיותר חשוב לעמ"י שיצמחו להיות ת"ח מאשר שיגייסו.

וכמעט כולם כן מתגייסים בשלב מסויים.

מופיע בדיוק כך וכך הביאו להלכה רוב מי שעסק בסוגיה.

במקום לכתוב "אין שום פטור", אולי כדאי שתכתוב "אין שום חיוב ללומדי תורה כפועל יוצא משבט לוי".

דברי אגדה.

זה ממש לא מוסכם לכל הדעות! ורוב נושאי הכלים שם לא מתייחסים לזה בכלל, ורוב מי שעסק בסוגיה לא כתב ככה

ומה לעשות? מי שבצבא נפגע מזה באופן בלתי רצוני...

אז מי שמסוגל ללמוד באופן מסיבי חשוב מאוד לשמור עליו...

לא מכיר אברך אחד שלא מלמד קבוצה של אנשים.

בתור אחד שמקיים את החיי לימוד עם החיי מעשה, מרתיח אותי שבנות מתיימרות לצפות מבחורים שזאת תהיה הדרך שלהם.

לימוד תורה הוא קשה, לא רק שכלית. הנסיונות, המלחמה מול יצר הרע, אין מה להשוות בכלל ואף אישה לא תדע את זה כי היא לא מצווה ואין לה את אותם הנסיונות.

להוסיף על זה קריירה, או אפילו סתם עבודה, זה להיות על סף התמוטטות כל רגע ורגע. להיות שחוק, "חלשי רבנן מגירסא", ועם זאת אף פעם לא להגשים את עצמך בחול כי כל רגע פנוי אתה מקדיש ללימוד.

במקום מזה ומזה אל תנח ידך, יוצא שמזה ומזה אתה לא שבע.

אז לכל הפחות כשאתן מצפות לדבר כזה, תבינו מה המחיר שאתן דורשות מהבעל לעתיד.

לא מבין לומדי התורה לפחות. נראה לי שהרבנים שלהם היו מגלגלים אותם מכל המדרגות

"ולא עלו בידם"

מי שבמקרה או הצליח להשיג כסף אין שום עניין ב"חיי המעשה"

בצבא ובכלכלה - אך כמובן שצריך גם תלמידי חכמים ולכן מי שיש בו פוטנציאל לשבת כל היום וללמוד שנים רבות שולחים אותו לישיבה גבוהה אפ"י שבסוף הרבה מבוגרי הישיבות הגבוהות יוצאים יחסית מהר לעבודה, כי התורה היא מקור חיינו וכו' 

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי

וגם אם תביא את ההלכה הקודמת שים לב שזה מדבר על חלוקת השלל ולא על עצם המלחמה. מה עוד שהרמב''ם לא הביא את הדברים הנ''ל בהלכות מלכים. מה עוד שהרמב''ם סוגר כל ספר שלו בדברי אגדה ומוסר. בקיצור - ליתא. (למרות שאני בעד שמי שלומד טוב שלא יתגייס)

לכם במלחמת מדיין גם שבט לוי שלח לוחמים.

לגבי הרמב"ם, הדיעה שאלה רק דברי אגדה היא לא דעת רוב המפרשים

אני חושב שהיום הסיבה היא שיש מספיק לוחמים,

ורק כשבאמת צריך את כולם גם "שבט לוי" מצטרפים (כמו במלחמת השחרור).

ובמצב רגיל שבט לוי פטורים מלהילחם (אולי אסור להם אפילו).

ב. מסתכלים במבט מציאותי- האם נגיע למצב חירום כזה בזמן הקרוב.

ככה הצבא בעצמו מתנהל (בגיוס ובאימונים).

בטח לא כשמפקירים חיילים על ימין ועל שמאל.

אם כיבוש הארץ לא נעשה ע"י שבט לוי, ורק מלחמת מדיין, פשוט שלשרת בצה"ל לא שייך לשבט לוי (וכמדומני שזה גם איסור).

לגבי "מי שלא יתגייס לא יוכל להצטרף במצב חירום", זה לא נכון. עשו הכשרה מזורזת גם לבחורי ישיבות חרדיים, כמדומני שהגר"ח קנייבסקי בעצמו היה במצב כזה. אמנם לא היה נשק לתת להם והם הלכו עם אלות ואבנים, אבל זה לא נכון שאי אפשר להצטרף.

מה שעשו במלחמת השחרור, אתה מתכוון לזה שגייסו בני ישיבות ממש?

צריך לזכור שאלה שמצטרפים לשבט לוי בחלק מהדברים, הם לא שבט לוי. הם עושים כמה דברים דוגמתם. ברור שהאיסור של שבט לוי להיות מעורכי המלחמה שונה מהמצב של אלה שיושבים ועוסקים בתורה. עובדה שהיו גדולי עולם שסברו שלבני הישיבות יש יותר חיוב להיות בצבא כי להם יש שמירה של התורה.

פשוט שאף אחד לא יגיד ששבט לוי עצמו צריך להתגייס, נגד התורה

הגדרה של מלחמת מצווה היא "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם",

וכל הרבנים שאני מכיר (לפחות בציבור הדת"ל) פוסקים שזאת מלחמת מצווה.

אם אתה מכיר רב שאומר אחרת אשמח לשמוע.

(אני כן יודע שיש הרבה רבנים חרדים שבעד לגייס את מי שלא לומד, כנראה שהם מבינים שיש בזה מצווה).

כתבתי "שבט לוי" בגרשיים.

לא מכיר מה ההלכה אומרת לגבי שבט לוי ממש,

אבל פיקוח נפש דוחה את כל התורה אז כנראה שגם את זה.

אתה יודע מה ההבדל מלחמת מדיין לכיבוש הארץ?

לא מכיר רב אחד שיגיד שבט"ש או מבצעים מהסוג שהיו בשנים האחרונות הן מלחמת מצווה.

למה אני צריך להוכיח? זאת לא ההגדרה בהלכה... מוזמן לשתף בדעות אחרות.

לא הבנתי את העניין של פיקוח נפש... התורה אמרה במפורש שהם לא משתתפים במלחמה ואתה רוצה להגיד שכן? מה זה קשור לפיקוח נפש?

אני חוזר בי מהעניין ששבט לוי לא לקח חלק בכיבוש הארץ, כי זאת הייתה מלחמת מצווה. אבל אין לי מושג כרגע אם הם באמת לקחו חלק או לא.

מביא את סיכום השיטות לגבי מלחמת מצווה מויקיפדיה (באף אחת מהשיטות לא מדובר על משהו שדומה למצב של צה"ל בשוטף):

מלחמת מצווה – ויקיפדיה

קיימות כמה שיטות להגדרת מלחמת מצווה:

• שיטת רש"י:
  • רק מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ היא מלחמת מצווה.
• שיטת רמב"ם ובעקבותיו ספר החינוך:
  • מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ ובלשונו "מלחמת שבעת עממים".
  • מלחמה נגד עמלק - מלחמה דתית נגד האויב הרוחני של עם ישראל.
  • מלחמת "עזרת ישראל מיד צר" - כלומר הצלה מפני אויב שקם על עם ישראל. (מקור הדין הוא בתלמוד הירושלמי)^[2]
• שיטת הרע"ב:
  • מלחמת ארץ ישראל^[3]
  • מלחמת עמלק

מלחמת כיבוש ארץ ישראל, לפי כל השיטות, נחשבת למלחמת מצווה.

---

תראה גם שדעת הראי"ה שתלמידי חכמים (וק"ו שבט לוי) לא יוצאים גם למלחמת מצווה. אגרות הראי"ה, חלק ג' עמ' פ"ח-צ"ב.

מוזמן לעיין-

א – המצווה לשרת בצבא – הצלת ישראל | פניני הלכה

ד – מצוות הגיוס לצה"ל | פניני הלכה

שאלה:
לכבוד הרה"ג הרב יעקב אריאל שליט"א שלום רב!
הרמב"ם פוסק בפשטות שבמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ורציתי לשאול את הרב לגבי המצב שאנחנו נמצאים בו היום, שמצד אחד אנחנו לא נמצאים בפיקוח נפש מיידי, ומצד שני הצבא מגן על עם ישראל- מהו הגדר ההלכתי של המצב הזה? אם מדובר על מלחמת מצווה, לכאורה צריכים לגייס את כולם, והרי אנו רואים שהצבא אינו זקוק לכולם.
בנוסף לשאלה זו, רציתי לדעת האם חתן פטור משנה הראשונה במילואים בימינו (בהנחה שזו אינה מלחמת מצווה)? והאם יש חילוק בין אימון הכרחי לבין תעסוקה מבצעית- שלא זקוקים דווקא לחייל ספיציפי. והאם גם תלמידי ישיבה יהיו פטורים מצד שהם עוסקים במצוות תלמוד תורה, או שלחתן יש דין מיוחד?
תודה רבה מראש

תשובה:
שירות המילואים מוגדר כעזרת ישראל מיד צר,
אין מלחמה ממש כי ההרתעה היא המונעת זאת
ההרתעה היא היא המלחמה.

הרב זלמן מלמד:

שאלה:
באיזו זכות ניתן פטור לבני ישיבות מהצבא, במיוחד כשמדובר על מלחמת מצווה ולא על מלחמת רשות?

תשובה:
אנחנו נמצאים במצב של מלחמת מצוה, הנבחן בשתי בחינות. הבחינה הראשונה היא, הצלת ישראל מיד צר. במצבנו כיום שהאויבים שמסביבנו עומדים עלינו לכלותנו אנו נכנסים להגדרה זו. הבחינה השניה היא, מצוות כיבוש ארץ ישראל.

(ובהמשך הוא מסביר למה בני ישיבות פטורים)

ומה שכתבתי לגבי פיקוח נפש התכוונתי למצב שאין מספיק לוחמים.

במילואים מגוייסים רק כשיש צורך...

אני מניח שלא כולם פוסקים בזה כמו הרב מלמד.

קודם כל כי רוב הצבא לא לוחמים, דבר שני בהרבה מקרים הבט"ש הוא פחות או יותר לשמור על דיונות של חול.

בכל מקרה הבאת בעצמך בדעת הרב מלמד שגם אם זאת מלחמת מצווה בני הישיבות פטורים ואין צריך לומר שבט לוי. אז אין נפקא מינה אם זאת מלחמת מצווה או לא לענייננו.

העניין הוא שעצם זה שהאויבים שלנו יודעים שיש לנו צבא הם מפחדים להלחם,

ולכן זה נקרא עזרת ישראל.

יכול להיות שיש באמת הבדל בין לוחמים לתומכי לחימה.

נכון שאין נפק"מ כ"כ לנושא השרשור , רק הגבתי על מה שכתבת שלהתגייס לא נקרא מלחמת מצווה.

אהה ויש לב שהבאתי שם גם מהרב זלמן מלמד וגם מהרב אליעזר מלמד..

וגם למאן דאמר שזה לא מלחמת מצווה (רק הרמב"ם הביא את העזרת צר), פשוט שפטורים (פרט לדעת הרב עוזיאל שהבאתי. אין לי מושג אבל מה העניין שם, מסקרן)

לא על הגבולות

ככה שגם אליבא דהרמב"ם אין בזה חיוב ללומדי תורה, ק"ו לשאר הדעות. אלא אם אתה רוצה לומר שאפילו ש"ג זה עזר מיד צר, ואז כבר נכנס לויכוח שלדעתי אין בו הכרעה.

לדעתי, שישמרו שאר העולם שם, שזאת מחלוקת ראשונים שעד כמה שידוע לי לא הוכרעה כי אין לה ממש נפקא מינה בפועל, היום אין הכרעה הלכתית אלא אינטריגות פוליטיות מכריעות את השאלה.

הלכתית...

ככה או ככה אין לזה משמעות במציאות כי אנחנו לא מחליטים ע"פ התורה

אבל ממש לא בעניין הזה

אני לא יודע אם נכון להגיד את זה, יש בלי סוף שו"תים שאנחנו לא עוסקים בהם.

נתקלתי בהכל כמעט

ראיתי את זה במאמר של איזה מורה למשפט עברי אחד, אז אני לא מתייחס לשאר שהוא אומר.

זה הציטוט מהמאמר של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל: "כל הכהנים, ואפילו כהן גדול, הם מעורכי המלחמה במלחמת הרשות, ואין צריך לאמר במלחמת מצוה... ולפי זה מה שכתב הרמב"ם ז"ל: "ולא עורכין מלחמה כשאר ישראל" [ולא כתב בניסוח גורף: שאין עורכין מלחמה], כוונתו היא ברורה, שאין עורכין מלחמה שבטית [בכיבוש הארץ, שהרי אין להם חלק ונחלה בארץ, כאמור לעיל] ככל שאר השבטים שאחרי חלוקת הארץ בימי יהושע ואחריו. אבל במלחמת הכיבוש, וכן במלחמת הרשות, שכל ישראל נלחמים, חייבים להתגייס גם הכהנים ככל ישראל".

דבריו נתפרסמו בקובץ "הפוסק", תש"ח, סימן תתרפד.

נראה שהוא היחיד שסובר הפוך, שמלחמת רשות יותר חמורה ממלחמת מצווה. לא הבנתי כל-כך את העניין, אבל גם לא קראתי את המאמר. לא מצליח להבין את דעת הרב שם, מאיפה לו לומר ששבט לוי חייב לצאת למלחמת רשות אפילו.

בכל מקרה דעת הרוב ההפך מזה

אבל יש לך רעיון איך להבין את הסברה של הרב שם?

אודה ולא אבוש שכשלתי שם

הרי מלחמת הרשות היא מלחמה שאין בה הכרח, למה לחייב את שבט לוי לצאת מבית המקדש ולהפסיק ללמוד תורה? הרי זה החיוב שלהם ביום יום.

ומצד שני, במלחמת הכיבוש, למה להם לכבוש כשאין להם נחלה?

צריך לחפש את המאמר המלא, אני חושש קצת שלא הובאו הדברים במאמר כשורה

לשבט לוי אין פטור מק"ש, לתורתו אומנותו יש.

אלה גדרים שונים...

לכן אם שבט לוי לא שייך בנחלה, למה שיהיה שייך בכיבוש? ואם הוא לא שייך בפרנסה ומלחמה (ע"פ הרמב"ם) למה שיהיה מחוייב בזה?

אנסה למצוא את התשובה הזאת ב"נ, הבעיה שזה נדפס באיזה כתב עת ישן

פוסק Vol. 9 No. 88 Tishrei 5708 - פוסק, הלל בר"א (page 1 of 789)

(תיקנתי את הקישור כמה פעמים, כי המספור שם הטעה אותי)

אני חושב שאת זה הוא הביא כסברא עצמית

אם חייבת את שבט לוי בכל המלחמות כולל רשות מתי מתקיים בהם שהם לא יוצאים למלחמה? איפה היחוד שלהם בזה?

אף אחד לא חולק על שבט לוי, מה שרצו לומר שאלה דברי אגדה היה רק לעניין לומדי התורה (וגם זאת דעה דחוקה).

לא יודע לומר לך על מקור אחר כרגע, אבל ככה מקובלני מרבותי.

מפי סופרים ולא מפי ספרים

אתה יכול לשלוח מסר אכתוב לך מי הרב שאמר את זה

בפוסקים סביב זה עד היום.

מוזמן לשתף אם יעלו לך כיוונים לחפש בהם את זה

י  [יב] ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו:  מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים--שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג,י).  לפיכך הובדלו מדרכי העולם--לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ).

הרמב"ם מסביר למה הם לא מקבלים חלק בשלל- כי הם לא נלחמים.

ולגבי תוכן דברי הרמב"ם, מה שהוא בא להגיד זה שכל אדם יכול להיות קודש קודשים, ואם אכן הוא יקדיש עצמו לשמים, ה' ידאג לו. כפי שרשב"י זכה שה' ברא לו מעיין וגידל לו עתץ חרוב, וכפי שה' נלחם עבור חזקיהו כשחזקיהו לא יכל להלחם, וכמו שמובטח שלעתיד לבא ה' יזכה את ישראל שהגוים יבואו מרצונם וידאגו לפרנסת ישראל וישראל רק ישבו וילמדו.

אבל אין לזה שום משמעות הלכתית, זה שייך לסוגיה של השתדלות וביטחון (שיש הנהגה שבה ה' דואג לאדם), ולסוגיה של גורל מול בחירה (כל אחד יכול להיות קודש קודשים).

(ולגבי השתדלות וביטחון-זה לא אומר שאנחנו יכולים לכתחילה לסמוך על הנס, כמו שרשב"י לא סמך על הנס עד שנזקק לברוח מהרומאים, וכמו שדוד לא ביקש מה' שילחם את מלחמותיו ורק חזקיהו שלא היה לו צבא ביקש את זה. אלא שנדע שיש מציאות כזו שאם אדם שם את כולו בתורה-ה' כבר ידאג שפשוט לא יהיו לו אויבים כמו בזמן שלמה, וכמו שיהיה בימות המשיח, ושלכתחילה הגוים יבואו וידאגו לפרנסתו-והוא יוכל לשבת ללמוד.)

רק אצל שבט לוי זה לכתחילה ולא בדיעבד, כי ה' ציוה שנפרנס את שבט לוי ושהם לא יצאו למלחמות. אבל סתם אדם לא יכול להחליט שהוא יקבל מעשר ראשון מכיון שהוא תלמיד חכם, נכון? מ.ש.ל.

כתובים שם כל כך הרבה דברים לא הלכתיים..

כמו אלו שאין להם חלק לעולם הבא. (ובכלל חצי מהלכות תשובה. למשל זה שאדם שחוטא פעמים לא נענש, ורק על החטא השלישי הוא נענש, לא נכתב לצורך הלכתי.)

ושלא לדבר על הגלגלים שברקיע או ארבעת היסודות... גם זה הלכתי?

אבל מה שכתוב בצורה הלכתית אתה לא יכול לפרש שהרמבם התכוון רק בתור משל או דברי חיזוק.

הלכה לפני כתוב מה הגדרים של שבט לוי, ואז בהלכה הזאת- "ולא שבט לוי בלבד".

הולך רק על הסיפא-"אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ)."

ואתה יכול לראות את זה בדברים שהרמב"ם כותב על האדם שבחר להתקדש.

ועוד-לפי דבריך היה ראוי שיקבלו גם מעשר, או שלפחות יותר להם להתפרנס מכספי ציבור עבור לימוד תורה, דבר שהרמב"ם עצמו שלל בחריפות.

לקרוא שוב את מה שכתוב בהל' שמיטה ויובל, בלי להסיק מסקנות שלא כתובות.

"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם

אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי

לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים

ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם -

הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים

ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים

הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"

-כלומר ה' יקדש אותו ויתן לו. ועל זה נאמר לא שבט לוי בלבד נתקדש לה', אלא כל מי שנדבה רוחו אותו. לא כתוב שם שום זכות הלכתית.

והוא מוכן לאכול פת במלח, ולישון על הארץ, ולחיות חיי צער, וכסף וכבוד כבר לא מעניינים אותו, והוא מוכן להיות אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב (כפי שמובא בגמרא כשבח לתלמידי חכמים) וכדו', והדבר היחיד שבאמת מעסיק אותו זה תורת ה' יתברך.

של החיים בסרט שונא שאנשים כותבים את זה מחוץ להקשר

כשבעצם מה שהיא אמרה זה-רוב הסיכויים שאם תסמוך על זה שה' יעזור לך, זה לא יעבוד אז לך בדרך של ר' ישמעאל שמתאימה לכולם ולא בדרך של רשב"י שמיועדת לאנשים שכל כולם קדושה והם באמת ובתמים השליכו מעליהם את חשבונות העולם הזה מתוך אהבת ה'..

וגם אם היא פסקה כר' ישמעאל, עדין לעתיד לבא ה' הבטיח שבני נכר איכריכם וכורמיכם, והמחלוקת של ר' ישמעאל היא רק שבזמן הזה ה' מצפה שננהג מנהג דרך ארץ ולא שנשקע בתורה ונצפה שה' יעשה את מלאכתנו. (ודי ברור לי שהרמב"ם הבין שלפחות לאותם יחידים שעליהם הוא מדבר כן חל מה שרשב"י מדבר-שהרי זה בעצם פשט דברי הרמב"ם-שמי שבוחר להתקדש- ה' דואג לו.)

ככה גם כתוב בויקיטסט.

אולי התבלבלת עם:

מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו. (תנא דבי אליהו)

אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטווית וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.

אבל בשביל זה לא צריך להתגייס לצהל.

אולי להיפך..

יש משימות לעמ''י ויש רבנים שמדריכים אנשים מסוימים (זה נדיר אבל קורה) להשקיע את כל כוחם בלימוד תורה בישיבה ללא הפסק.. 
נו באמת, אין בכלל מה להשוות מספר יהושע, זו מציאות אחרת של נבואה, השראת שכינה וכו'.. ועדיין זה נכון שרוב עם ישראל צריך לשרת בצבא.

אבל לומדי תורה אמיתיים, קשה מאוד למצוא...

אז מי שרואה את מושבו בבית המדרש, מבורך שהוא ישב וילמד, צבא ה'!

ולגבי הכ"א, תאמין לי שהם במצב מממממממש גרוע!

ראיתי כשרונות-על מתבזבזים חופשי בצבא.

לא יודע לגבי החוסר מוטיבציה, אבל גם במקרה שלי סירבו לתת לי תפקיד ב2 תחומים שאני נחשב מומחה בהם. שלחו אותי לתפקידי פח. אני לא המקרה היחיד שאני מכיר.

זה בזבוז כ"א וגם בזבוז כלכלי מטורף בהסתכלות רחבה.

כמה הם היו עושים אם הם לא היו מתגייסים...

וגם אם לומדים יחסית טוב, מי אמר שלא נפגעים מזה?

אי אפשר כמעט להימנע...

ברור שלכל אחד מתאים משהו אחר.

אבל דיברנו על הבחורים שמתאים להם ללמוד תורה כל היום, כאלה אין הרבה, ולכן חשוב שהם יישארו בישיבה וילמדו, זו דעתי...

אבל בהחלט גם לא הייתי צריך להתגייס

אם מתאים למישהו גם ללמוד תורה וגם להיות מהנדס או לא יודע מה....

מה עדיף???

מי שתורתו אומנותו, מצווה שישב וילמד!!

שפטורים אפילו מק"ש ותפילה חח דבר שלא שייך בימינו לאף אחד

למרות שזכור לי שזה נדחה מהלכה לא בגלל הירושלמי אלא בגלל שזה פשוט לא קיים

זה לא באמת נדחה מהלכה כמו שאמרו הפוסקים שזה פשוט לא שייך במציאות זמננו

ולא ראיתי את הירושלמי, אנסה לעיין בזה בלי נדר אם אזכור

עריכה: ראיתי את הירושלמי עכשיו בלי מפרשים, לא נראה שהוא דוחה את זה.

נראה שהוא מיישב גם לרשב"י וגם לחכמים. עדיין צריך קצת עיון במפרשים

אז לפי שיטתך, כל יהודי באשר הוא צריך לצאת ולעבוד?

צאו קצת מהבועה הזאת. יש עוד קווים בעולם התורה הדת"ל

זה מרגיש לי כמו קטע אולטרא אשכנזי: אתה לא מכיר את הרבנים שלנו?!?! אתה לא אמיתי!! לך תעבוד על עצמך!!

גם אני לא ותמיד אפשר לשמוע על עוד רבנים

הוא ערך פשוט

תורה באותו זמן. אז אם זו מצווה המוטלת עליו אישית כמו נטילת לולב, הוא צריך ליטול, ולחזור ללמודו.

אך אם זו מצווה שיכולה להיעשות ע"י אנשים אחרים, הרי שיעשו אחרים המצווה, והוא ילמד.

למשל ,אם יש זקנה שצריך להעביר אותה את הכביש, ויש שם מישהי שתעשה זאת,  הבחור צריך ללמוד , והמצווה תעשה ע"י אחרים.

לכן יש שסוברים שגם בצבא, אנשים שלא לומדים מכל מיני סיבות ישרתו, והבחורים שיכולים ללמוד ילמדו.

בנוסף, היום יש בעיה שנקראת "השרות המשותף". יש מגמה נוראית של עירבוב בין בנים לבנות בצבא, שלא מאפשר בהרבה מקומות לשמור את ציווי התורה להתרחק מאיסורים מסויימים.   לכן מובן למה בחור ירא שמים לא רוצה להתגייס.

אשמח לדעת האם כתבתי מובן.

הוא ממש סוג של קודש(אני ממש לא נגד זה,פשוט אומרת)

ככל הנראה הציבור שלנו יתלהב יותר בבית הכנסת על בחור שהרגע סיים גיבוש מטכל.מאשר סיום שס או משהו בסגנון.

לפחות אצלינו זה ככה.

אמרו פה,ואני מסכימה,שתלמיד חכם זה ממש חשוב,התורה גם מגנה עלינו,זה יותר חשוב יותר מכל דבר אחר,

ואננחנו אולי קצת שוכחים זה.

ראי אנשים שאומרים צבא ה' ולא צבא ההגנה על ישראל.

אני אישית לא שמעתי מהישיבות שאני מכירה על אנשים שלא מתגייסים בכלל.

החל מהר המור ועד כרם ביבנה וכו

אבל אולי אני טועה.

אני ממש ממש ממש מקווה שזאת גוזמא!

אני מבין שרוב הציבור לא יודע מה זה סיום ש"ס, אבל עד כדי כך?

מדכא!

אגב יש המון בחורים שלא מתגייסים אפילו בישיבות יותר פתוחות ממה שציינת

על זה הרב יצחק נריה מדבר כל הזמן-

שלא מספיק מעריכים לומדי תורה בציבור שלנו

דתיים וחרדים והמצב כאן הרבה הרבה הרבה יותר טוב...

מאשר סיום שס וכו.

זה הכוונה

על שניהם כמובן יעריכו

המטכליסט יותר

()אצלינו בקהילה ספציפית..

לשלב תורה עם צבא וכן אח"כ בהמשך חייהם הם משלבים תורה עם מעשה, ויש שיש להם פוטנציאל להיות תלמדי חכמים לעסוק רוב זמנם בתורה ולכן שולחים אותם לישיבות גבוהות הגם שגם בישיבות גבוהות לא כולם יוצאים אברכים שמשקעים רוב זמנם בתורה ואח"כ הם יוצאים לעבודה אבל מ"מ בשביל הצד שאולי הם כן יצאו תלמדי חכמים שולחים אותם לגבוהה ולא להסדר - "כי עם ישראל צריך תלמדי חכמים לא פחות ואף יותר ממה שהוא צריך אנשי צבא וכלכלה".

תמיד אפשר לעשות צבא מקצועי.

זה לא אומר שיהיו פחות חיילים בפועל,

כי מי שכן יתגייס זה יהיה להרבה שנים.

אני חושב שהסיבה היחידה היא שרוצים להשאיר את הצבא בתור "צבא העם" ו"כור היתוך".

(זכור לי שהרב מלמד כתב על פעם, בעד להפוך לצבא מקצועי)

אני לומד בישיבה גבוהה, ולפני כמה זמן דיברתי עם חבר שלי שלומד בהסדר ושירת בחיל חינוך, והוא אמר לי ששם מדברים ככה בצורה גלויה ומפורשת. שלא מגייסים לפי שיקולי מקצועיות, אלא לשם "כור היתוך", תנועת הנוער הלאומית...

(ואם לא, אז הצבא לא היה מגייס אנשים בעלי מוגבלויות כדי לתת להם תחושת שייכות, וכל הקטע עם גיוס נשים וערבובם בצבא לא היה קורה, ועוד הרבה דברים. והצבא לא היה משלם לחייל רק כדי שיגיע בבוקר לנקות את הבית כנסת ואז יחכה עד 4 כדי להשתחרר. ואם אתה מופתע, יש מלא תפקידים מגוחכים כאלה.)

בצה"ל ע"פ חוקי המטכ"ל כל פעילות חינוך (פעילות פנאי כלומר לא תורנות או העבודה המקצועית שלך) שנוגדת את האמונה של כל חייל באשר הוא לא מחייבת אותו (וחשוב לציין שכדאי לחייל הדתי לדעת זאת אני הייתי צריך לצאת בכוח משיעור חינוך שעסק מול כל הפלוגה בהדרכות מקצועיות על יחסים בין איש לאשה ויש גם לציין שאמרתי לאותו קצין שניסה בהתחלה להשאיר אותי בשיעור בטענה ש"אלה דברים חשובים" שלנו יש דרכים משלנו ללמוד את הדברים האלה ושלא נולדתי מהאוויר ואז הוא הודה בטעותו. בכל אופן אצלנו בישיבת מתוך זה שאנחנו רואים בהסדר לכתחילה מדריכים כל חייל לפני שתגייס ומסבירים לו דברים חשובים כגון אלה) מה שאומר שטענתך נכונה רק לגבי אנשים קצת יותר חלשים בשביל שיתקדמו ולא כור היתוך שילמד אותם איך לחשוב. 

והדבר החשוב הוא שאף אחד לא יצליח לחנך אותנו יש לנו תורה משלנו. עברנו את אנטיוכוס נעבור גם אנשים כאלה.אנחנו נקח את צה"ל לדרך הנכונה שלו-לשמור על עם ישראל כי זו הדרך היחידה גם אם אנחנו לא אוהבים את הצבא. אותי כמו שחלק ראו באחד הפוסטים פה ניסה המפ שלי להכניס לכלא על משהו שהוא עשה. ובאופן כללי אני רואה בצה"ל גוף עם חוקים מטומטמים מקובע ותבניתי שהולך עם הראש בקיר. אבל מה לעשות שהוא האמצעי היחיד לחיות בארץ הזאת. תודה לכל מי שקרא עד הסוף.

ברור שאי אפשר לעבור ישר למצב של צבא מקצועי, אבל אפשר בקלות למצוא פיתרונות לשלב הביניים. הארכה מרצון של שירות לקרביים בתנאים טובים למשל זה רעיון טוב, וגם לגייס חיילים קרביים לשעבר לתקופות קצרות (רק מילואים, אבל מרצון) יכול להיות אחלה פיתרון לבט"ש.

אפשר להתחיל מעצמאים שאין להם עבודה בחלק מעונות השנה, למשל מצילים בבריכות או שיפוצניקים באוגוסט. אם תציע להם מילואים בזמן שלהם זה יכול להיות טוב לכולם.

אפשר לעשות פרוייקטים של התנדבות, כמו משא"ז. למה לא?

 זה מעצבן לתפוס קו חודש שלם אבל אולי  פעם בשבוע זה סבבה?

אפשר גם לעשות את העבודה עם יותר ציוד ופחות כח אדם. בדיוק כמו שקרה כשאזרחו אבטחה של בסיסים -  במקום 10 שומרים אפשר להסתפק בתצפינתית ומצלמה.

ומת"ק זה קיים בעיקר לנהגים שם יש מחסור קיצוני. בשאר המקרים הצבא עוד לא אימץ את זה.

ישחרר מהצבא את כל העלוקות המיותרות שממצאים להם תפקידים, ואחר כך נחשוב כמה צריך לשלם בשביל להשאיר לוחמים קצת יותר.

(רמז: הם לא יהיו מלצרים בשביל הטיול הגדול)

ביטול תורה איכותי

אנחנו מבינים שהאתגרים הנוכחיים של הדור הם תרבותיים רוחניים, כמו השירות המשותף, הכותל, הרפורמים, וגם המאבק על ארץ ישראל מתחיל משם.

הרב מסביר בהרבה מקומות שזה התקדמות שלב בגאולה, לעבור לצד העיוני הרוחני.

לכן המשימה המרכזית תהיה גידול תלמידי חכמים גדולים, אנשי רוח, ללא תלות בשום דבר אחר, מתוך הבנת אופי התקופה, גם אם אצל חלקם זה ימנע את השירות הצבאי.

חשוב להבין שגם את הצבא אנחנו לא עושים מתוך אזרחות טובה, אלא מתוך שכך היא דרכה של תורה כפי שהורה לנו רבינו הרצי"ה. לכן, אם יווצר מצב שבו, ע"פ גדולי הדור, יש לוותר על השירות הצבאי לפעמים, זה יקרה.

מצד שני, ואני אומר את זה בתור דוחה שירות סידרתי- צריך לשים לב שזה לא מגיע מתוך פחד או מתוך נוחות בישיבה.

החבר'ה שלא עושים צבא, לא עושים בגלל שהם רואים כמה המדינה רשעים כמה המערכת דופקת אותם והם לא מרגישים  שום קשר למדינה ולכן הם לא עושים וכל הכבוד להם

אם בן אדם נועד להיות תלמיד חכם בבעל שיעור קומה, יש שיקול רציני שהוא לא יתגייס לצבא כי זה ביטול זמן באיכות, כלומר זה נכון שהצבא זה מצווה ואידיאל, אבל גם לימוד התורה הוא כזה והוא אף יותר חשוב שנאמר ""כל חפציך לא ישוו בה" לרבות חפצי שמים (דהיינו מצוות)" ולכן מי שמתאים באישיות לשילוב, נכון לו ואף חובה עליו להתגייס (למה שהוא יפטר אם אח"כ הוא יוצא לעבודה ודואג לעצמו), אבל אדם שלומד תורה ועסוק באידיאל נשגב כ"כ וגם חשוב כ"כ (שכן היום מלחמת הקיום שלנו היא גם פיזית אבל בעיקר רוחנית תודעתית זהות יהודית, האם יש בשביל מה להלחם אם אנחנו אמריקאים לכל דבר?)לא נכון לו להתגייס ואפילו לכמה חודשים יש שיקול משמעותי (אבל לא מכריע הכל לפי הנפשות)שלא יתגייס  שיעסוק בה ללא הפרעה אפילו של כמה חודשים כי חבל(כביכול) על הזמן.

[לא שירות מלא, אבל ככזה שיכולו להשתתף במלחמה ולעשות מילואים]

אולי יש כאלה שבינתיים דוחים ודוחים מרוב התמדתם. ויש כאלה שבאמת השקידה שלהם כ"כ גדולה, שבחשבון לאומי, לא בדיוק הם אלו שיחסרו לצבא.

ויתכן שיש גם כאלו שסבורים שתלמידי חכמים שלומדים תורה אינם מחוייבים בגיוס. ולא כך סבר הרצי"ה קוק זצ"ל.

את מחפשת תשובה למה לא מתגייסים במסלול הסדר

או למה יש כאלה שלא מתגייסים בכלל?

כי בפועל כמעט כולם כן מתגייסים בשלב מסויים למסלול כלשהו.

מי שלא מתגייס בכלל אלה בחורים שלומדים תורה בהתמדה עצומה רואים הצלחה בלימוד

וצומחים להיות ת"ח שישפיעו הרבה תורה לעמ"י.

(והרב שלהם הורה להם לא להתגייס)

למה שיפסיקו ללמוד בשביל להתגייס לצבא?

הם יתרמו ככה יותר לעמ"י?

מי שלא לומד שולחים אותו לצבא

מקפידיםם על זה מאוד בכל הציבורים שיצא לי להתקל בישיבותיהם

כולם מסכימים שצריך צבא חזק וזו מצווה להתגייס

פשוט אומרים שצריך שיהיו גם ת"ח גדולים

וזה שירות לא פחות משמעותי או קשה מאשר להתגייס.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.