את מרגישה לא טוב אבל אף אחד סביבך לא יודע ולא יכול לעזור...

ו"אני בהריון" תמיד סותם לאנשים פיות. אפילו "יש לי ממש בחילה אני חייבת אויר צח" ולתת להם לחשוב לבד מהי הסיבה לבחילות.... 

עוד לא סיפרנו לאף אחד מלבד ההורים, ככה שמוזר לי פתאום להכריז על עצמי שאני בהריון

וגם אנחנו גרים בישוב די קטן, ככה שבד"כ יש מישהו/י שאני מכירה ולא בא לי שיגע עכשיו...

ואם את חוששת עדיין שינחשו ויש מצב שמכירים אותך מהיישוב, אין באמת מוצא.

אם הם היו יודעים שאת לא מרגישה טוב מן הסתם היו מתחשבים יותר.

או שפשוט תשבי במקום האחורי ביותר ותפתחי חלון כמה שמתחשק לך.

אני יודעת שאנשים אומרים שמאחורה עושה בחילות. לא ראיתי את זה בעצמי, לטעמי זה שטויות במיץ, כל האוטובוס רועד ממילא....

ולגבי לשבת בסוף, ניסתי, אבל ממש לא טוב לי שם, בד"כ יש שם ריח רע וקופץ כזה...

וכאילו אני באמת לא מבינה, החלון היה פתוח לרווחה, אז היום כשהוא ביקש סגרתי אותו כמעט עד הסוף, רק השארתי פתח שיכנס לי אוויר, לא נראה לי שזה מגיע כ"כ הרבה אחורה...

היה לי הבוקר נראה לי הכי זוועה עד היום מבחינת הבחילות.

ועצבן אותי שאני צריכה להתעקש עם בחור צעיר בן 16 על אוויר... גם ככה בקושי החזקתי את עצמי...

בחילות זה לאו דווקא בהיריון..

מבחינתי זה לגיטמי שלבן אדם יהיה זכות לפתוח חלון, בלי קשר לשום דבר...

אני חופשי רואה אנשים שפשוט מצפצפים על נשים בהריון באוטובוסים...

כמה וכמה פעמים נסעתי בהריון מתקדם שכבר א"א להציג שלא רואים את הבטן, ואף אחד לרגע לא חשב להציע את המקום שלו או לפחות של הילד שלו שהוא יכול לשים על הרבכיים או לצופף 3 ילדים בזוג מושבים. גם בבין-עירוני במשך שעה !!!!

אבל מה אני אגיד, בעיה שלי שאני לא מסוגלת לבקש, אלא אם כן בעלי נוסע איתי ואז הוא מנער אנשים בשבילי. 

בהריון, נשים עם ילדים קטנים וסתם איש/ה קצת יותר מבוגרים שנראים קצת עייפים...

חברה טובה שלי סיפרה לי סיפור חמוד: היא היתה שבוע בערך אחרי החתונה ועלתה לאוטובוס, וילדה חמודה בערך בת 9-10 ישר כמה לה... (ראתה את הכיסוי ראש וקמה והציעה לה את המקום).

חברה שלי היתה נבוכה והתיישבה בלי להגיד כלום ואח"כ היא שמעה את הילדה אומרת לחברה שלה: אמא שלי אמרה לנו לקום לכל אישה נשואה באוטובוס כי אף פעם אי אפשר לדעת אם היא בתחילת הריון ולפעמים הן ממש צריכות את זה...

אני נהנתי מהסיפור, לראות שיש עוד חינוך יפה בעולם הזה...

לק"י

אני לא אקים אנשים.

אבל אני בהחלט מצפה להתחשבות מהסביבה, בדיוק כמו שאני מתחשבת באחרים וקמה אם צריך.

כשאני הייתי בהריון ראשון הייתי משתמשת באוטובוס בתדירות מאוד נמוכה (פעם בשעה ורבע) לא היתה אפשרות לחכות לאוטובוס הבא, ולמרות שיידעתי שהאוטובוס יהיה מלא עליתי.

יש לציין שאף פעם דתיים לא קמו לפנות לי מקום. רק חילוניים, גברים

א"א לחכות לאוטובוס הבא שיבוא עוד שעה....

צריך לקחת בחשבון שיש מבוגרים/זקנים/הריוניות שיותר דחוף שישבו

ועליו לצופף את ילדיו או לחילופים להושיב על ברכיו, כדי לאפשר לאחרים לשבת....

את המדבקות שמודבקות באוטובוסים עם סמל של זקן, אישה הרה ואדם עם קביים, יצא לך לראות ?  

שגם התא מטען לא עבד (בין עירוני, זוועה, לא ברור איך מוציאים אוטובוס ככה). וכל האוטובוס היה מלא מטען של אנשים ומשפחות בחופשה...

והיו שם כמה משפחות דתיות עם הרבה ילדים קטנים והם שמחה ובחיוך הצטופפו על המושבים כדי שיהיה מקום לעוד אנשים ובעיקר ילדים לשבת. היתה שם משפחה אחת שהיתה מקסימה במיוחד, האמא ישבה עם תינוקת בת כמעט שנה עליה ולידה עוד ילדה בערך בת 7, והיא הושיבה את שתיהן (!) עליה כדי שעוד אישה תוכל לשבת.

זה היה מחמם את הלב לראות, וכיף בכלל לראות שיש אנשים טובים בעולם

7 ילדים באוטובוס...והיא לבד איתם. שלושה מתוכם היא הושיבה על זוג מושבים.

עלה איש מבוגר. שלושת הילדים זינקו מהמקום אבהל הוא המשיך הלאה, אז הם התיישבו בהיסוס. הגיע עוד איש ואמא שלהם אמרה להם, תנו לו... חמודים כאלה

ממש התרגשתי

אשריכם ישראל 

אני אישית לא אומרת כלום. וגם אם רואה אישה בהריון אחרת שלא קמים אני לא אומרת מילה. אין לי אומץ,

קשה לי לחנך אחרים וזה לא תפקידי.

אבל מה מצופה מאנשים באידאל ? כל אחד יודע בעצמו לבד. באמת אין טעם "לחנך". 

כי יש לי צניחה של הקשתית ובעיות אורטופדיות ברגליים, ואחרי יום עבודה זה כאבי תופת לעמוד. 

אז לפעמים לכל אחד יש את הסיבות שלו. לא תמיד כל אחד בקו הבריאות.

סתם לידע כללי.

ואם מישהו מבקש ספציפית אז לא נעים לי ואני קמה. אבל אני מאוד מאוד סובלת. 

זו דוגמא מצוינת ללמה חשוב להתסכל מסביב ולא להתעלם מקשיים של אחרים. ואם לא "רואים" אז לפחות לדון לכף זכות. 

כל הכבוד ששיתפת כי זה ממש חשוב !

אבל זה באמת אופי לבקש, לא נראה לי שאני אבקש, אני אסבול בקשט ולא אעיז לבקש..

וגיסתך חמודה חחח, ואוו לא רואה את עצמי במצב הזה...

או מלפעמים לא בקו הבריאות. או חלשות מאוד בגלל... או לא ישנו בלילה כי הילדים העירו אותם כל רגע או כי....

אני גם מרגישה לפעמים גם כשאני לא הייתי בהיריון ונאלצתי ללכת הרבה ולעמוד הרבה על הרגליים שאני עוד רגע קורסת.

אז במצב כזה, אני בהחלט לא אקום. כי גם לי יש את הסיבולת שלי. 

משרושר אחד, שבכלל התחיל מעצבנות יתר של אישה בהריון והכי רחוק מלדון לכף זכות...

כמו שלך מפריע שהחלון סגור באוטובוס יש אנשים שמפריע להם שהחלון פתוח (קר להם או כל דבר אחר). הם שילמו על כרטיס כמוך וזכותם שהחלון יהיה סגור כמו שזכותך שהוא יהיה פתוח.

אין צורך להגיע למריבות במרחב ציבורי, אם יש מקום אחר שהחלון לא מפריע בו אפשר לבקש בנימוס לעבור למקום השני.

מה יהיה כשמישהו יאכל משהו שהריח שלו עושה לך בחילה? גם זה יהיה לא בסדר?

אפשר להתלונן על זה שתחב"צ בהריון זה סיוט, אבל זה לא אומר ששאר הנוסעים הם אשמים.

והסברתי ואמרתי שהאוטובוס ממש ריק בשעות שאני נוסעת (היום לדוגמא, היינו 5 אנשים באוטובוס! וישבתי בקדמת האוטובוס... ככה שהיה לו את הכל האוטובוס מאחורה בשקט...), והמבקש התורן יכול להתכבד ולמצוא מקום באוטובוס שהחלון הפתוח לא מפריע לו. (והיי! אני לא רבה, רק אומרת בתקיפות שאני צריכה אוויר).

ושלא תביני אותי לא נכון, כשיצוא לי לחזור אחה"צ כשאז האוטובוס מלא, אם מישהו מבקש אני סוגרת, במיוחד אם הוא יושב במשוב לידי וכו'.

ולגבי ריח רע, כבר יצא לי כמה פעמים לקום ולהחליף מקום בגלל אדם עם ריח לא טוב/סתם ריח רע באוטובוס, ברור שכשזה תלוי בי אני אעשה מה שאני יכולה בלי להפריע לסובב.

לפני שבועיים נסעתי עם הקטנה באוטובוס בינעירוני ריק. היו רק 7 אנשים על האוטובוס. הנחתי את התיק בספסל המקביל אלי. מישהו ביקש ממני לפנות את החפצים כיון שרוצה לשבת. שאלתי אותו אם הוא מוכן לשבת במקום אחר כי אני רוצה לשמור על קשר עין עם התיק (היו שם מחשב נייד ותכשיטים) הוא לא הסכים וצעק שזכותו לשבת איפה שהוא רוצה. יש לציין שלא מדובר במקום "מיוחד" כמו מאחורי הדלת\הנהג... סתם ספסל רביעי משעמם...

אבל הרוח מהחוץ לפעמים משגעת את השכל. תחשבי על מישו עם תחושתיות יתר (כמוני) שהרעש והמגע של הרוח יכולים לחרפן לי תצורה....

לא מצדיקה אף צד. רק מאירה לך זויות נוספות.

ולפי דעתי תחבורה ציבורית זה תמיד סיוט בלי קשר לעם או בלי הריון....

אבל עדיין אני חושבת שאפשר להחליף מקום... נכון שגם אני

ואפשר וצריך להתחשב.

וכמו שאמרו לך את יכולה להגיד שאת לא מרגישה טוב.

וכמובן שגם את יכולה להחליף מקום

כי לפעמים הבנאדם האחר לא חושב על האופציה...

ולפעמים זה מה שעשיתי. הבוקר ספציפית הרגשתי שכל תזוזה וכל נשימה אני צריכה לשמור למאמצים לא להקיא באוטובוס...

באמת לא הכי נעים.

עוד לא חוויתי הריון אבל תמיד אני חושבת על אלה שמקיאות על הבוקר ואח,כ באות לעבודה איך הן עושות את זה...

כשהייתי רווקה הייתי הולכת לעזור לאחותי ההריונית. היא הייתה מקיאה ואח"כ הולכת לעבודה ואני כולי הייתי מרחמת עליה.....

אצלי המצב בהחלט כמו שאת מתארת, הרבה פעמים מקיאה בבוקר לפני שיוצאת לעבודה, עוד הקאה כשמגיעה לעבודה, ואז במשך היום בין לבין, והשיא מגיע בסוף היום עד שנרדמים לשנת לילה ערבה...

באמת אני מריעה לעצמי על כל יום שאני קמה ויוצאת לעבודה (כאילו שיש לי ברירה... )

אולי פעם אחת קיבלתי הבנה, בשאר הפעמים הייתי צריכה להתעקש.

ושוב אני מדברת על סיטואציה שבה האוטובוס ריק, אם הוא מלא והרוח מפריעה למישהו, אני סוגרת בלי לומר מילה.

כשהייתי מתניידת בעבר באוטובוסים לא הייתי מנסה לשבת

וחופשי הייתי מעירה לאנשים בעדינות יש פה מבוגר/ת / אישה בהריון.. נראה לי שכדאי לקום לה

לא יכולה לסבול את האדישות לזה!

לא עושה לי טוב, בד"כ יש שם ריח לא נעים והקפיצות והטלטלות...

יוואו איזה פחד, לא יודעת מה הייתי עושה במקרה כזה! 

תחנה שיש בה הרבה קווים בינעירוניים, ועברה שיירה של רה"מ או מישהו בכיר אחר,

חשבתי לעצמי שאולי יעצרו לרגע ויהיו איתנו אפילו לכמה דק' משתמשים בתחבורה ציבורית... זה בטוח היה עוזר לשפר במשהו...

קודם כל חשוב שתביני שמה שלך נעים ונחמד, אויר נקי לנשימה, הופך לרוח פרצים עזה במושבים שמאחוריך. במיוחד בבין עירוני שנוסעים מהר או בכל קטע מהיר בכביש.

למה נראה לך שבחור בן 16 או גבר בן 50 פתאום לא יאהבו קצת אויר נעים כשלא חם בחוץ, הרי זה לא הגיוני. אז ממש חשוב שתפנימי שזה מפריע מאד! זאת רוח חזקה מאד, יותר ממשב רוח חזק שיש לפעמים סתם בחורף בחוץ.

לי אישית זה בלתי נסבל, הרוח בלתי נסבלת לי בעיניים וגם עלולה לגרום לדלקות, השיער נכנס לפרצוף ומחמיר את הבעיה, ועל פאה ברוח אין מה לדבר - היא נעשית חסרת תקנה וצריכה חפיפה מיד.

את גורמת סבל משמעותי לאנשים. גם את סובלת כשהחלון סגור אבל הם סובלים ממש כשפתוח.

אני מניחה שלא היית מודעת כמה זה מפריע לאנשים שיושבים מאחור ומקבלים הוריקן לפרצוף ולכן פתחת את השרשור הזה.

עכשיו שאת יודעת, אז נראה לי שהפתרון היחיד הוא שתשבי כמה שיותר מאחור ואז לא יהיה מי שיסבול מאחוריך.

1. רשמתי וארשום שוב, האוטובוס היה ריק, ישבתי במושב השני,הרוח מגיעה רק עד כמה מקומות אחורה, אפשר לעבור, ואם תגידי שאני אעבור- אז גם על זה עניתי: היו פעמים שעברתי מעצמי, אבל היום היתה סיטואציה יוצאת דופן, פחדתי שכל תזוזה תגרום לי להקיא...

2. אף פעם, אבל אף פעם, מכל הפעמים שביקשו לסגור, זה לא היה בגלל הרוח אלא בגלל ש"המזגן פועל"...

אז עם כל הכבוד, ואני באמת מבינה שחם (אני בהריון בקיץ...), בבוקר הירושלמי (שוב,לפני 7 בבוקר) כמעט שאין ימים שצריך בהם מזגן באופן קריטי שכזה שאתה תתעקש עם אישה על חלון פתוח או סגור (ושוב, כשאתה רואה שהאישה מתעקשת, לא נראה לי שהרבה אנשים מתעקשים בלי סיבה). ובאוטובוס בין עירוני, המזגן הוא מעל כל נוסע, אז קצת האוויר הכללי באוטובוס מתפוגג, אבל מעליך יש מזגן...

3. וגם כתבתי, היום נגיד, השתדלתי להתחשב וסגרתי את החלון כמעט עד הסוף, השארתי רק פתח שיכנס לי אוויר ועדיין הבחורצ'יק התעקש... חושבת שזכותי לרצות את זה בלי קשר להריון או לא... (כאחת שבכלל לא סובלת אוויר של מזגנים... ועוד מזגנים שאף אחד לא טורח לנקות והם מוציאים יותר אבק מאוויר).

אבל מסכימה ממש עם רוח הדברים פה, לדון לכף זכות צריך תמיד. אני רק רציתי לפרוק

אז לפעמים זה לא פייר.

בת דודה שלי אמרה שהבנות שלה לפעמים לא קמות. יש נסיעה של שעתיים בבין עירוני, חיכו לזה הרבה, בשבילם זה חוויה, שילמו על כרטיסים. אז אם יש מישהו שמתעקש לעלות כשהאוטובוס מלא מדי למה הן צריכות לוותר ולשבת אחת על השניה ולסבול (הן כבר לא כאלה קטנות).

באוטובוס עירוני שהנסיעה קצרה זה דבר אחר.

אבל בבין עירוני באמת הייתי מצפה ממי שעלה כשהאוטובוס מלא לא לצפות שיקומו לו. אפשר לשבת על המדרגות או על הרצפה.

אני מדברת על קו 400, 402, שהם בתדירות גבוהה. מי שחשוב לו לשבת לפעמים גם מגיע לתחנה מהראשונות כדי שיוכל לשבת. ולפעמים יש אנשים מבוגרים שהנהג אמר להם שאין מקומות ישיבה ועוד כמה דקות יגיע עוד אוטובוס, והם בכל זאת עלו כי בנו על זה שיקומו להם. אז זאת קצת חוצפה.

קרה לי אישית ב 402 גם שישבה לידי אישה עם תינוק וילדה קטנה, עלו הרבה אחרי לאוטובוס, ואני השתדלתי להצטופף הרבה כדי שיהיה להן מקום. היא רצתה לשבת ליד החלון בשביל להניק, הילדה הקטנה לא רצתה לשבת לידי סתם כי היא קטנה ועושה עניינים אז השתדלתי לזוז לקצה המושב כדי שיהיה רווח ניכר בינינו. מבינה שגעונות של ילדים קטנים. ואז הגיע הבעל הנכבד ועמד לידי, ממש קרוב, ושוחח עם אשתו מעל לראש שלי. הרגשתי כבר זוועה, מחוצה מכל הכיוונים. בסוף נשבר לי וקמתי, והוא בשמחה רבה התיישב במקום שלי. הם פשוט חיכו שזה יקרה. חצופים. אז הייתי נחמדה ונדיבה אבל הם פשוט ניצלו את זה.

זהו, גם אני פרקתי. לכל דבר יש שני צדדים, גם לאנשים שבונים על גמילות חסד לעומת אלה שבאמת צריכים.

וואי נראה לי בסיטואציה כזאת אפילו אני הייתי פותחת את הפה...

ובעיקרון, היה לנו פעם רב שלימד אותנו הלכות גזל, והוא נתן את הדוגמא של אוטובוס בין עירוני, הוא אמר שמבחינה הלכתית, אם האוטובוס מלא ואישה בהריון/ אדם מבוגר/נזקק לשבת עולה לאוטובוס במטרה שיקומו לו, זה בעיה. והוא אמר שמבחינה הלכתית (בלי קשר להתנהגות של בן אדם) לא צריך לקום.

הוא הוסיף ואמר שכמובן אם התדירות של האוטובוס רחוקה, ויש מישהו שקשה לו לעמוד ובמקביל יש מישהו שלא קשה לו ולא אכפת לו העמידה או הישיבה על המדרגות לצורך העניין), אז ראוי לקום.

וכל זה כמובן רק מבחינת ההלכה יבשה נטו, לא מבחינת מה ראוי לעשות ודרך ארץ וכאלה...

מה אני הייתי עושה? קשה לי לענות, בד"כ אני  לא נוסעת באוטובוסים למקומות רחוקים ושהתדירות שלהם נמוכה.

והאוטובוס ליישוב שלנו בד"כ לא עמוס והוא גם בתדירות טובה מאוד.

ואוסיף עוד סיפור: אח שלי פעם נסע עם חבר לשבות בצפון, זה היה נדמה לי האוטובוס האחרון לפני שבת, לאח שלי והחבר היה מקום לשבת, והיה עוד זוג צעיר (בעל ואישה) שעמדו, נסיעה של כ-4 שעות, אח שלי וחבר שלו מעצמם הציעו להתחלף, שכל שעה הזוג ישב והם יעמדו ולחלופין. בהתחלה הזוג לא הסכים, בהמשך הדרך הם נשברו...

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.