אחרי תקופה של געגוע ורצון אני מתפלל , מאמין ומקווה שזאת הפעם עצם מעצמי , בשר מבשרי.
ושוב מתגנב לו הפחד , הפחד שמשתק , שתוהה בתמימות מתעתעת , למה הפעם? מה הסיכוי?
ואני מתגבר ואומר , כן הפעם. מבין שאם לא אאמין שזאת הפעם , היא פשוט לא תהיה.
ואני מקבל את ההצעה ושומע אודות מי שאולי תהיה אשתי. והרצון רק גובר , מדובר בכלילת המעלות!
אני בדרך לפגישה , ושוב הספקות מתגנבים. אני מנער אותם מעליי ושורה ברצון , מתרגש , כמו בפעם הראשונה. כי אולי זאת הפעם...
נפגשים. פה מפריע קצת הדיבור , ופתאום מרגיש קצת שבלי לדעת למה אני לא בטוח שנתאים. אבל אני בוחר להסתכל בעין טובה , ובאמת לא קשה , דקה אצרי דקה מתגלה לפני בחורה עמוקה ושמחה שעושה המון טוב , בעלת מידות טובות ורצונות נהדרים.
ואני רוצה , רוצה להמשיך להכיר יותר ויותר.
ואולי , אולי לגלות בסוף שזאת הפעם!
אז אני מתקשר... ולא , לא זו הפעם.
ובאות המחשבות. מחשבות על כך שאולי צריך להפסיק לתלות תקוות בכל פעם , שאולי אני נשחק סתם. כי גם הפעם זו לא הייתה הפעם. לאן הולך כל הרצון , כל מציאת החן באישה שהיא בכלל לא אשתי! למה זה טוב?!
ובאה האמונה. אמונה שיודעת שאין דרך אחרת , שרק אם אאמין כל פעם שזאת הפעם , הפעם הזאת תגיע!
והרצון? הרצון נתון לך אהובתי , כל שרציתי אי פעם , באמת רציתי רק אותך.
אנא אלוהי. עשה שזאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי.




