וגם, איך לדעת לשתף.
את.
כן, את.
את, שמדברת איתי.
את, שחושבת שיודעת מה עובר עלי.
את, שנותנת לי עצות.
לעיתים הן עוזרות, לעיתים הן דוקרות כמו שיפוד.
את, שיכול להיות שרוצה לעזור לי, אבל לא תמיד יודעת איך לעשות זאת נכון.
את.
אותך אני רוצה.
שתהיי קרובה.
שתדעי מה עובר עלי.
מה כואב לי.
מה קשה לי.
אבל תביני,
לפעמים לא קל לדבר.
לספר.
לשתף.
לפעמים צריך להתגבר מאד מאד בשביל זה.
וכן, עוד לא היה לי האומץ.
אבל אני רוצה.
רוצה מאד.
אז, עד שיגיע הרגע,
אולי לפחות תשקלי את צעדייך בחכמה?
כי לא כל עצה או אפילו סתם מילה יכולה להיות מועילה.
לפעמים היא יכולה לדקור, להוציא את כל האוויר.
להכאיב עוד יותר ממה שכבר כואב,
אם בכלל זה עוד אפשרי.
כי כואב.
מאד.
הלוואי,
שתביני.
כי להביע במילים זה קשה.
את,
שאמרת לי שרצון זה טוב.
שזה הדבר הכי חשוב.
אולי,
ביום מן הימים,
תביני.
שאני רוצה.
לשתף.
אותך.
אבל קשה.
עד אז,
אשמח שתחשבי,
על כל מילה שיוצאת לך מהפה.
כי מילים,
יכולות להרוג.








