זה התחיל שהייתי בכיתה ח', תחילת שנה.
שנאתי את המקום הזה, אמרתי שבחיים אנימלא אהיה שם. פשוט לא!
אבל כנראה שלקב'ה יש תוכניות אחרות, ושבת אחת פשוט עליתי ורק ניסיתי. התאהבתי! אני זוכרת שאפילו באותה שבת. במוצש, יצאנו כל השבט.
וככה עברה שבת ועוד שבת, עד שהרגשתי שייכת! הרגשתי חלק! ככ חיכיתי לפעולות שיהיו, לשבתות, למסעותת!!!
וככה עברה שנה, ואז עליתי לכיתה ט', וככה עברה לה עוד שנה.
ואז הגיע היום שהודיעו לנו על הכנסה להדרכה, וואו! איך פחדתי שאני לא אכנס. פחדתי נורא, הסניף היה חלק ענק בחיים שלי. התנועה בכלל.
היום הגדול הגיע! הודיעו לי שנכנסתי!
וואוו!! אי אפשר לתאר תהרגשה הזאת בכלל!! ככ שמחתי!!
זכיתי להדריך שבט מדהים. שהעברתי את כל מה שרק יכולתי.
אז, זה נגמר .. סיימתי להדריך שנתיים .
החלק הגדול שהיה משו בחיים שלי נגמר .. הגיע הזמן לתת את המקום לשתי בנות אחרות, שאני בטוחה שהם ייתנו את כל מה שרק יוכלו, כמו שאני עשיתי(:
אז המקום שבכלל לא רציתי להכנס אליו, היום אני בוכה שאני עוזבת אותו .
ככ מודה לקב'ה שנתן לי את המתנה הזו. שהשפיעה עלי רק לטובה!! ששינתה אותי רק לטובה!
ואו. אלוקים תודה!
זאת המתנה הכי טובה שקיבלתי.
זכיתי להכיר אנשים מדהימים. חניכות מדהימות!
שלימדו אותי המון. ומכאן רק נמשיך הלאה ..
ומכאן המסר שלי אליכם, אל תפחדו להתחיל התחלות חדשות. בסוף רק זוכים מזה.
שבוע מצויין

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען