נמאס לי. נמאס לי. נמאס לי.
אין לי כח לזה.
זה לא עוזר בכלום.
בנות, תהיו עם טאקט. בשביל העולם. |מתחנן|
הבת הבאה שאני צריכה להכיר לה את עצמי ואני מנתקת את הפלאפון בפרצוף שלה.
אז אני מכירה כבר את אביה, אוריה, אוראל, קרן, שירה, תמר ותהילה.
אוקי, הן עזרו לי המון. כאילו.
אבל לא. מנש לא.
כל אחת מראה עד כמה האולפנה שלה מדהימה ומקסימה. מראה רק את הטוב.
לא, לא מפחיד אותי שתגידו רע על האולפנה שלכן. ממש לא.
ההפך, מפחיד אותי שאתן אומרות רק טוב, זה מראה לי שאתן לא אומרות אמת. איך אני אסמוך עליכן לעזאזל?
זה. לא. עוזר. לי.
אם אני מבקשת שתגידו גם את הפחות טוב, אני מתכוונת לזה. אוף.

אין להן מושג למה זה מעצבן.
אין להן מושג כלום באופן כללי, הן רק ניסו לעזור.
ועדיין. נמאס לי. זה מעצבן אותי. מאד.

כבר אמרת.

ניסית כבר לשאול אותם שאלות על מה לא טוב באולפנא?
מה את לא אוהבת?
מתי לא כיף לך?

(לא בקטע פסימי...)

נגיד- איזה סוג של בנות לא מתאים לאולפנא שלך?
או- מה ההנהלה כאן לא אוהבת שעושים?
על מה בנות הכי מתעצבנות?

אמרתי להן להגיד לי גם על הפחות טוב, גם על מה שהן לא אוהבות.
הן לא מוכנות. הן מתחמקות. זה מתסכל.

תגידי להם שזה ממש ממש חשוב לך.
תבקשי מהם מספרים של בנות שלא ככ אוהבות את האולפנא.

לכל אחת יש משהו באולפנה שהיא לא אוהבת. אני צריכה שיגידו לי מה. שיהיה לי אמון בבנות.

אבל יכול להיות שמרוב שטוב להן, הדברים שפחות טובים פשוט זניחים. מבינה?
זה לא ככ מציק להם, כי הם שרופות על האולפנא..

ואני מעריצה אותך שאת כל כך משקיעה למרות הכל.


זה מדהים.

תודה.

בהצלחה יקירתי.

מחכה לשמוע הכל.

אני סתם בלי מצברוח לענות לכלום.

לא משנה.