לא חושב שיש רב גדול שמוכן לעשות דבר כזה.
זה לתת אופציה לשוות אל כל חייהם לפני כן ל"בעילת זנות", בגלל מקרים, שאחרי הכל הם מאד ספורים, של קשיי "עגינות".
כתובה זה משהו אחר. מלבד שהיא מסדירה גם מציאות של אלמנות ל"ע, הרי שיש לה גם ענין שלא תהיה קלה להוציאה, כפי שכתבת, כי זה "עולה", ויחשבו.
אבל כאן מדובר על מציאות שהנישואין יפקעו. אי אפשר להפקיע נישואין "מכאן ולהבא" ללא גט. שכן, התורה קובעת שאשה יוצאת "בגט ובמיתת הבעל". אז הדרך היחידה לכאורה, היא "אפקעינהו רבנן לקידושיה". ומלבד שזה לא פשוט לביצוע - אבל הכוונה שבי"ד מתנים שבתנאים כאלה וכאלה, הקידושין פוקעים למפרע. וכלשון המקורות "שוויהו לכל בעילותיו בעילת זנות". נו.. להסכים על דבר כזה...
ב. מקרי עגינות אינם רבים. והאמירה שהאשה "בעמדת נחיתות" אינה מדוייקת כלל וכלל.
ראשית, הרי התורה קבעה את זה לא "בטעות". האיש מקדש את אשתו, והוא גם - כשקורה ל"ע - מגרש. יש לכך יסודות מאד עמוקים ובהירים, שלא כאן מקומם. מכל מקום, אינו יכול לקדשה או לגרשה בעל כרחה. בכך נוצר האיזון המתאים. אבל עדיין, האקט הוא בידיו. זה מאזן את האחריות שלוקח על עצמו בנישואין - וגם את החובות של"ע בגירושין. אם היתה אפשרות "שווה", היה נוצר מצב שצד אחד יכול "לשחק" בענין, והצד השני ישלם... ולצערנו, גם היום זה קיים בצורה מופרזת לא פעם.
כך שהמצב הנוכחי, גורם לכך שבי"ד יוכלו, לפי המצב הספציפי, "ללחוץ" על איזה צד שרואים לצודק, כדי שגם יתבצע מה שנכון, וגם בתנאים הגונים.
על כן, כמו בעוד דברים, צריך להיזהר שלא לקלקל מכלול שלם בגלל מקרים קיצוניים.
ההסכמים שמוכרים לי הם הסכמים שכוללים תשלום במקרה של אי מתן גט.
לא הסכמים שמפקיעים נישואין.
יש רבנים שמתנגדים להם [למשל, הרב אוריאל לביא] בגלל בעיה של גט מעושה.
שמתי על המון מקרים מהסוג השני
ועל אף אחד מראון
לא אומרת שזה לא קיים - ההיגיון מחייב שכן, רק לא במאזן שציינת.
האם בלעדיהם לא תהיה אישה זכאית למזונות כל עוד לא קיבלה גט?
האם לדעתך צריך ממשית לעודד נשים לאבד את זכויותיהן?
אז זה כן קשור.
מדעית, זה מספיק שאני - אדם אחד - לא "יחשוב שיש".
זה נשמע לי משעמם לדון בשאלה מה אנשים חושבים. אז למישהו זה נשמע מוזר שיש כך וכך נשים שמסרבות לקבל גט, וכך וכך גברים שמסרבים להעניק גט. בסדר, שיהיה. יש גם את אלו שיחשבו שזה מוזר שאישה נחשבת כמי ש"מקבלת" גט, וגבר נחשב כמי ש"נותן".
בעיניי זה הרבה יותר מעניין, וגם חשוב, לשאול אילו הכנות דרושות לחיי נישואין, והאם המסגרות שההלכה הרבנית בישראל כיום מספקת הן טובות די הצורך לכך. שליש מהזוגות בישראל מתגרשים. נשמע שיש כמה דברים רציניים לתקן שם, ושם, ושם.
הבהרתי את דעתי שכל מה שלפחות בישראל מכונה "הסכמי קדם נישואין" הוא סתם צחוק מהעבודה והתחמקות מטיפול רציני בבעיות.
היא ציינה, כתגובה ל"מוזר" של פסידונית, שמה שאכן די מקובל לחשוב בגלל רושם מהתקשורת וכו' -
ואינו נכון עובדתית - מוכיח את הכח של ארגוני הנשים שעומדים מאחורי ייצור התודעה הציבורית שאלו הנתונים. וזה כמובן נכון, לצערנו.
ולא דיברה כלל על מה שמגיע למישהי.
ובנוסף, העלתה סברה למה יש מסרבות כאלה. ואמרה שיתכן שרוצות "למשוך" את תקופת הביניים שמקבלות בה כסף להבנתה, כדי לסחוט תנאים משופרים אח"כ.
לצערנו, אין דברים מסוג זה מופרכים, כמו שיש לפעמים גם ההיפך - עיכובים מהצד השני לצורך תנאים "טובים יותר"..
ה' יצילינו מכל מיני "חוכמות" כאלה..
אז כנראה שהם חשבו שזה מספיק חשוב. מה השתנה בימינו שצריך להוסיף עוד משהו?
וממתי רבנים מופקדים רק על ההלכה במובן הצר של ביטוי?
תפקידם גם להורות איך לחיות נכון באופן כללי.
הרב שלי אמר שזה פוגע באמון בין בני הזוג והמליץ לא לעשות את זה אלא אם כן יש איזה סיבות חריגות.
וכך רוב האנשים מהציבור הדתי, דומני.
כי זה נראה כאילו חושבים על גירושין עוד לפני התחתנו. וכאילו זה "בראש" וברקע.
ואל תשיבני ממה שיש בכתובה, ששם כבר התקבל כחלק מהטקס החגיגי, וגם לא מוזכר שם גירושין ולא מוכוון רק לזה.
אינני יודע מה באמריקה, בפרט אצל הקהילות האורטודוכסיות, אבל שם המציאות שונה בהרבה דברים.
ובכללי - אני לא מתלהב מהענין.
גם אם נניח שההסכם לא בעייתי, [לא ברור לי כלל, אבל נניח לצורך העניין], לא אמורים להתחתן כשחושבים שיש סיכוי סביר שיהיה צורך להפעיל את ההסכם.
אז למה לחתום עליו בכלל? [על הצד שטוב לחתום עליו, שלא ברור לי כלל].
1. כביטוח מפני מקרים חריגים ונדירים.
2. מתוך מחשבה שכנורמה חברתית זה טוב, בגלל הנדירים, ובגלל אלה שהתנהלו מלכתחילה בצורה בעייתית בבחירת בן הזוג [מסונוורים וכדומה].
הזהירות הבסיסית היא בבחירת בן זוג מצד אחד, ומהצד השני, לא להתנהג בצורה שעשויה לגרום לצד השני יעדיף את הנקמה על שיקום חייו. [בשלום בית, או בגירושין במקרה הצורך]
ואם זה ביטוח למקרים נדירים, עדיף לוותר על זה שהצד השני לא מסכים מאשר לוותר על הנישואין.
במנותק מדעתי בענייני ההסכם.
ההתעסקות בענייני הממון היא תמיד לא נעימה ולא רומנטית. לכן בעבר היו סוגרים את ענייני הכתובה מול ההורים ('לית כתובה דלית בה תגרא'), וגם היום בציבורים גדולים מקובל שאחרי ה'וורט' הזוג יוצא וההורים סוגרים ביניהם את ענייני הכספים, (ואם צריך גם מתווכחים). אם הוריך רואים עין בעין את העניין כמוך, מציע שהם יפנו להורי הכלה.
בלי קשר - התגובה שלה היא טבעית מאוד לבחורה דתיה ובוודאי אם היא חרד"לית, וזו בוודאי לא סיבה לנתק את הקשר.
אמריקה לא שייכת לדיון כזה במקומותינו, כי שם מקובל שיהיה prenup או premarital אבל זה סוג של נורמה חברתית שאנחנו לא מכירים ("נדרים" וכדומה).
ההסכם היחיד שרלוונטי בישראל הוא הסכם ממון, וזה כמובן נוגע אך ורק לאליטות הון שמן הסתם אף אחד מהחברים בהן לא בדיוק גולש לכאן.
כשעלתה בזמנו האופציה הזו אצלנו לא סירבתי לה עקרונית אבל הכיוון היה להכין גם מסמך דומה שהיה עוסק במה שחשוב לי.
בסוף גם זה וגם זה לא קרה.
זה מצב שבמקרה גירושין ל"ע מאפשר לזוגות שרוצים לפגוע זה בזו לעקוף את בתי הדין הרבניים בלי לעבור על החוק האזרחי. לפיכך לרבנים חשוב שיהיה הסכם שמחייב את שני בני הזוג לדון בדין תורה.
בארץ דיני אישות הרלוונטיים להלכה הם חוק מדינה שקשה לזלזל בו. מעבר לזה בארץ חוששים שעצמאות נשית מוחלטת ע"י הסכמים מעין אלו, תהרוס את מוסד הנישואים שבמהותו הוא "בית אב" ותהפוך אותו למשהו שביר וארעי שניתן לפרק אותו בגלל עניינים של מה בכך. ממילא בעשורים האחרונים יש רבנים המאשימים את הרבנות הראשית בכניעה לגחמות הרומנטיות והאגואיסטיות של הציבור. אפילו ברמה שמטילה ספק בכשרות הגיטין שלה. יש לרבנות מקום לחשוש שאם היא תכשיר הסכמי קדם נישואין יווצר קרע חמור בעמ"י ח"ו.
מה הקשר בין הדעות שהבעת לשאלה שנשאלה בפתיחת הדיון?
ומנין לך שנושא הדיון הוא הסכמים שבהם הנושא הוא חיוב בני הזוג לדון בדין תורה?
חשבתי לתומי שאני יודע למה בארץ אין מספיק מודעות להסכמי קדם נישואים. עפ"י הבנתי הדלה זה בהחלט קשור לעובדה שלרבנות ולרבנים בארץ אין עניין בהסכמים כאלה ומשלל סיבות הקשורות להלך הרוחות הציבורי בנושא דיני אישות.
משלוש סיבות:
א. סיבה פרקטית.
ב. סיבה הלכתית.
ג. סיבה חברתית.
סיבה פרקטית:
רוב תיקי הגירושין הנמשכים שנים, והרבה ממקרה העגינות, מגיעים כתוצאה מאי עשיית הסכם ממון, ובעקבות כך מריבה ודיונים מתישים על הרכוש. (לפעמים על שקלים)
במקרה של הסכם ממון רוב הבעיות הממוניות נפטרות.
סיבה הלכתית:
כידוע הוא שעל פי ההלכה היהודית ברוב המקרים רוב הרכוש שנצבר בחיי הנישואין שייך לבעל. כמו כן מעשי ידי האישה, קרי המשכורת שלה גם כן מגיעה לבעל.
על פי המשפט הנהוג היום, בענייני רכוש ביה"ד כפוף לחוקי המדינה (חוק יחסי הממון) אשר נוגד את ההלכה היהודית.
מצב זה בו ביה"ד אנוס לדון שלא ע"פ דין תורה, פעמים גורם לשאלות על כשרות הגט במקרה של כפיית הגט על הבעל.
ככל הנראה זו הסיבה שבהרה"ב נפוץ יותר הסכמי ממון, משום שבהרה"ב יש הפרדת דת ומדינה, ורוב תיקי הרכוש מגיעים לערכאות שלא ע"פ דין תורה ולכן הפתרון היה לעשות הסכם ממון, להבדיל מבארץ שכביכול נושאים אלו נידונים בבתי הדין.
סיבה חברתית:
למעשה רוב ציבור שומרי תורה ומצוות נמצא בבעיה כשמגיעים לדון על הרכוש בגורושין, שהרי ע"פ דין תורה כל הרכוש ומעשי ידי האישה מגיע לבעל.
למותר לציין שאף אישה לא רוצה לצאת אחר הגירושין רק בבגדיה עליה, בעוד שפעמים את רוב הרכוש המשותף נרכש מכספה.
יהיו אף שיאמרו שדין התורה והנסיבות שהובילו את חז"ל לתקן תקנות אלו לא רלוונתיות להיום (כגון מעשי ידיה תחת פורקנה) ואף יוצר עיוות דין, ומציב את הנשים במצב בלתי אפשרי.
לאור המצב השורר כיום וריבוי מקרי הגירושין, הסכם ממון המסדיר את ענייני הרכוש בין בני הזוג יפתור בעיות רבות, בפרט בציבור שומר התורה והמצוות.
הן אמת כי המצב בו דנים על גירושין עוד קודם הנישואין הוא איננו מומלץ ובריא, אך נראה לי כי באם זה יהיה נורמה רווחת בציבור, לא תווצר כל בעיה כשם שדיונים על כתובה אינם גורמים בעיה.
בפרט אם עניינים אלו לא ידונו בין בני הזוג אלא ע"י ההורים ככל ענייני הממון, או לחילופין ע"י צד ג' למשל רב כלשהו, לא נראה לי שתהיה בעיה.
לבד מכך לדעתי התועלת שתיווצר בעשיית הסכם ממון גוברת על הנזק שבעשייתו.
לפי ההלכה המקורית - הרכוש שייך לבעל, אבל
1. הוא (ורק הוא) חייב במזונותיה של אשתו, והכתובה זה סוג של מזונותיה לשנה שאחרי הגרושין.
2. הוא (ורק הוא!) חייב במזונות ילדיו.
(למעט נכסים שאשתו הביאה לפני החתונה)
החוק בישראל שונה. חוק יחסי ממון חילק את הרכוש בשווה, אבל בפועל ממסמס את הכתובה וגם בנושא של מזונות יש מלחמה שלמה של אבות גרושים שכנראה תוביל מתישהו לשינוי החוק ולהטלת מזונות על נשים.
נ.ב. אם זכרוני איינו מטעני הכתובה היא בכדי שלא יהיה קל בעיניו לגרשה, אין קשר למזונות.
ומה הוא מכיל?
יש הסכמים שנועדו למנוע מצב שצד אחד מעכב את הגירושין.[ולגביהם יכול להיות חשש שהם יצרו מצב של בעיה בכשרות הגט, בגלל יצירת כפייה],
יש הסכמים שנועדו לקבוע את חלוקת הרכוש, בגירושין או בירושה.
נראה לי שההסכם שיותר מדובר היום זה הסוג הראשון שהזכרתי, אם כי גם השני קיים, ובפרט במקרים של נשואין שניים, ולפעמים כשיש גם ילדים לא משותפים וכו', וגם העניין של ירושה לפעמים נראה לא כ"כ רחוק.
נראה שאתה מדבר על הסוג השני.
לא כ"כ לי ברור מה אתה מצפה שזוג צעיר יכתוב בהסכם כזה, ואיך ההסכם ימנע דיונים מתישים על הרכוש.
האם הכוונה חלוקה שוה בשוה של הרכוש, בלי להתחשב כמה כל אחד הרוויח?
ומה לגבי מקרה שאחד עבד קשה והיה המפרנס העיקרי, ובן/בת הזוג היה בטלן לאורך השנים, ובעיקר בזבז כסף?
האם הכוונה שכל אחד מקבל לפי הכנסותיו-
ואם האישה הרוויחה קצת, אבל טפלה בכל עבודות הבית וגידול הילדים, וזה מה שאפשר לבעל להתמסר לעסקים?
ומה לגבי מזונות ילדים - גם זה יופיע בהסכם? זה גם סיפור כספי גדול, ואי אפשר לקבוע אותו לפני שיודעים מה הצרכים של הילדים ומה יהיו מקורות ההכנסה של שני ההורים כשזה יהיה רלוונטי.
[ובכלל בגלל שזו התחייבות כלפי הילדים ולא כלפי האישה, ויתור של האישה על חלק ממזונות הילדים כנראה שלא יהיה לו תוקף.]
הוא מכיל מה שכל הסכם ממון סטנדרטי מכיל, כשבדרך כלל עניינו הוא כיצד תתבצע חלוקת הרכוש.
לא מבין את הבעיה לכתוב כיצד תתבצע חלוקת הרכוש?
ברור הדבר כי הסכם כזה ינוסח ע"י בעל מקצוע העוסק בתחום, היות ולבני הזוג אין מושג בעניינים אלו.
אכן אתה מעלה שאלות ובעיות נכונות, אך שאלות אלו רק מחזקות את הצורך בעשיית הסכם ממון, ובהכנסת סעיפים ספציפים לגבי הבעיות שהעלת.
והאמן לי כי יש הסכמים מפורטים הנותנים מענה לרוב הבעיות העלולות להיווצר.
אני מאמין שאף לאחר ההסכם יוותרו דברים שאפשר להתקוטט עליהם, אך רוב הרכוש יגולם בהסכם ומימלא רוב הוויכוחים יתייתרו.
לגבי מזונות ילדים כפי שכתבת, לרוב הסכם זה לא תקף כך שאין כל טעם לעשות זאת.
יוצר פתח נרחב לוויכוחים על המציאות.
אם למשל אתה מבדיל בין מקרה שבו אחד מבני הזוג לקח על עצמו את עבודות הבית, למקרה שלא, אתה פותח מרחב ניכר לוויכוחים מה הייתה צורת התנהלות המדויקת של הבית לאורך השנים [גם עובדתית, וגם לגבי המשמעות של זה, הוא בישל והיא ניקתה, האם זה אומר שנשאו בעבודות הבית באותה מידה?].
אם ידוע לך, על 'הסכמים מפורטים הנותנים מענה לרוב הבעיות העלולות להיווצר' תאמר על איזה הסכמים מדובר, ואיך הם פותרים את הבעיות, אל תבקש ממני להאמין לך שהם קיימים.
בגדול, במשך השנים מצטברים יותר ויותר חוקים, שמפרטים יותר ויותר. [לאו דווקא ביחס לדיני משפחה].
זה לא השאיר את עורכי הדין מחוסרי עבודה, ולא קיצר את הדיונים המשפטיים. להפך.
וחוץ מזה, האם תחתים את בני הזוג על חוברת שכוללת הסכם מפורט סטנדרטי, או תושיב עו"ד משני הצדדים שיכינו חוזה מפורט לצורך כל זוג וזוג בפני עצמו?
התכוונתי לומר כי בגלל המורכבויות ראוי כי בני הזוג יעשו הסכם.
אין כוונתי הייתה כי בהסכם יכתב כי באם האישה... אזי.... ובאם הבעל... אזי....(א"כ גם הסכם כזה הוא אפשרי, וכמה שההסכם מפורט יותר ימנעו יותר בעיות).
אלא יקבע בהסכם איזה סוג שותפות הם מעוניינים חצי, חצי. כל אחד מה שהכניס. וכן על זה הדרך, מה שמתאים לכל זוג בפני עצמו. (לרוב המריבות נוגעות לעניין הדירה שהוא הרכוש בעל המשמעות)
כל שותפים עושים הסכם שותפות, אינני מבין מדוע נגרע חלקה של שותפות זו.
אכן, נחתים כל זוג על הסכם בו הם מביעים את רצונם כיצד הם מעוניינים לחלק את רכושם במקרה של פירוד.
אני אינני מבין מה התמיהה הגדולה שלך, מעשים שבכל יום כי זוגות עושים הסכם גירושין (א"כ לא בציבור הדתי) בפרט בנישואין שניים, ולא בכדי.
אכן אמת כי חוק יחסי הממון מסדיר את רוב ענייני הרכוש ( הוא לא חוק כזה מסובך)א"כ רכוש אשר נרכש קודם הנישואין אינו מוסדר שם .
אך עיקר מה שכתבתי כוון כלפי ציבור שומר התורה והמצוות שלכאורה אמון על דין תורה אשר יצר מספר בעיות כפי שכתבתי לעיל.
ניתן אף לכתוב בהסכם כי החלוקה תתבצע לפי חוק יחסי הממון דבר אשר ימנע הרבה מהוויכוחים ומהבעיות שמניתי לעיל.
את הבעיה של דיונים משפטיים ארוכים.
אם יש משהו מסויים שרוצים לסכם בין בני הזוג, כדי לפתור בעיה כזו או אחרת, צריך לדון בו לגופו.
יכול להיות שחוק יחסי ממון בין בני זוג לא כ"כ מסובך, אבל הוא משאיר המון מקום לויכוח.
הוא קובע-
סמכויות מיוחדות (תיקון מס' 4) תשס"ט-2008
8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;
(תיקון מס' 4) תשס"ט-2008
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;
האם אי אפשר לנהל סביב הסעיף הזה דיונים משפטיים במשך חודשים ארוכים?
לגבי הבעיה של כפיית גט שלא כדין, לא ברור לי מה אתה רוצה להרוויח.
סתם חלוקת ממון שלא כדין אין בה לכאורה בעיה של כפיית גט. לכאורה, הבעיה של כפיית גט, היא במצב שבו יש תשלומים שלא כדין, שמוטלים על הבעל כל עוד הוא לא נתן גט, והוא ייפתר מהם אם הוא ייתן גט.
איך ההסכם שאתה מציע יטפל בבעיה הזו?
לא נראה לי כי יש חולק כי הסכם ממון טוב יכול לחסוך דיונים מרובים.
כמו כן אין חולק כי הסכם ממון טוב ככל שיהיה לא יכול לכסות את כל המקרים.
חוק יחסי הממון כמו רוב החוקים לא כובל לחלוטין את ידי השופט, ומשאיר לו פתח במקרים מיוחדים באם ימצא לנכון לעשות חלוקה אחרת כפי שימצא לנכון.
לא על כל סעיף אפשר לנהל דיונים, בית המשפט לא נותן לזה יד היכן שהמקרה ברור, כפי שתיווכח לראות בפרקטיקה.
תמיד יש יוצאים מן הכלל, לא עליהם המדובר.
לגבי כפיית גט, ידוע הדין כי אדם אשר נאנס לתת גט, גיטו אינו גט, שונים הדברים באם הכפייה מגיעה כדין ע"י ביה"ד הדן על פי דין תורה, ועיין ברמב"ם בטעם הדבר.
ברגע שביה"ד דן שלא על פי דין תורה(כפי שהסברתי לעיל), נשמטת הטענה לכפיה ע"פ דין תורה, וחוזר הדין הרגיל של כפיה שאינו גט. (כמובן שנידון זה הוא נידון ארוך ועמוק עם מחלוקות רבות, ולא מצאתי לנכון להרחיב בו).
במידה ובני הזוג יעשו הסכם ממון נשמטת בעיה זו.
של מקרה ספציפי, מסתבר שזה יכול לעזור.
אבל כשזוג צעיר מתחתן, ואין כרגע נסיבות מיוחדות שאפשר להתייחס אליהן, לא ברור לי שזה יכול לעזור. מנסח ההסכם נמצא באותו מצב שבו היה המחוקק, מנסה לנסח מראש כללים ברורים, שיוכלו להתמודד עם המציאויות שיצוצו, אבל בפועל אח"כ יש עליהם אין ספור ויכוחים בבתי משפט.
לגבי כפייה
כדי שכפייה תהיה כדין, צריך-
א. שהיא תהיה במצב שהאדם חייב לגרש ע"פ ההלכה.
ב. שהיא תהיה ע"י בית דין.
(רמב"ם גירושין ב,כ)
אם האדם חייב לגרש ע"פ ההלכה, וחוץ מזה חייבו אותו במשהו אחר שהוא לא חייב בו ע"פ ההלכה, לכאורה אין שום סיבה שתהיה בעיה בגט [עשו לו עוול ממוני, אבל זה לא קשור לגט].
הבעיה יכולה להיות במצב שהבעל לא חייב לגרש, והחיוב הממוני הוא עצמו מהווה כפייה על הגט [נניח שכל עוד שהוא לא מגרש מחייבים אותו לשלם סכום גדול כל חודש, וע"פ הדין הוא לא חייב בו].
הסכם מעצם טבעו מנסה להתייחס לנסיבות השכיחות.
כפי שאמרתי אין הסכם שמכסה את כל המקרים.
אך הסכם סביר יביא לחיסכון אדיר בדיונים מיותרים.
אכן, כפי שאמרתי גם הסכם הקובע כי על הצדדים יחול חוק הסדר הממון, יש בו תועלת.
לגבי הכפיה, ברגע שביה"ד אינו דן על פי דין תורה, לחלק מהדעות הוא מאבד את הלגיטימיות ההלכתית לכפות גט.
אם אין לך נתונים לבסס את דעתך, וגם לי אין, אני לא רואה טעם להמשיך בדיון הזה.
לגבי הכפייה, לא ברור לי למה אתה מתכוון. אתה מתכוון שגם במצבים שע"פ ההלכה יש חובה לתת גט? שהם פסולים לדון [גזלנים/ערכאות או משהו דומה]?
אם הם פסולים לדון, אז הם פסולים לדון גם אם במקרה הזה הכל היה כדין, כיוון שבמקרים אחרים הם פסקו שלא ע"פ דין.
[אני מרגיש אי נוחות בכלל מהדיון בטענה מרחיקת כזו על בתי הדין]
אם אתה מתכוון למשהו אחר, אז תציין מה המקור שלו.
לא הבנתי מדוע זה שהחוק דיספוזיטיווי משנה לנידון דידן.
נ.ב. איך מתייגים?
אני דיברתי על זוגות דתיים שמתגרשים ומתחילים להסתבך עם עניינים הלכתיים.
כפי הידוע לך ע"פ די תורה אישה המתגרשת מצבה איננו מזהיר בלשון המעטה, וכל הרכוש ומעשי ידיה אשר נצברו במהלך השנים שייכים לבעל.
לא נראה לי כי יש אישה דתיה אשר תסכים לכך, אך מצד שני זוהי ההלכה.
פרדוקס זה מביא הרבה פעמים להתדינות מרובה, ולהפתלויות מצד ביה"ד.
ברגע שבני זוג דתיים יעשו הסכם שבו הם קובעים כי חלוקת הרכוש תתבצע ע"פ חוק יחסי הממון, הרי ששוב לכאורה לא יהיה להם כל בעיה דתית לחלוק את הרכוש שלא ע"פ דין תורה, וגם לביה"ד לא תהיה כל בעיה לפסוק ע"פ מה שהצדדים הסכימו מתחילה. ובא לציון גואל.
@מור ולבונה. עובד.
לדבריו, במציאות החוקית הזו יש בעיה הלכתית, ובהסכם אין.
כשאדם מתחתן הוא מקבל על עצמו את ההסכמים הידועים בממונות ותנאי שהתנו בממונות אפילו נגד התורה תופס ע"פ התורה
על עצמו?
והעניין הוא שברגע שאדם מתחתן כאן, הוא לוקח את העניין החוקי כשיקול.
שמעתי ככה לגבי עניין אחר בממונות מכמה רבנים
יש נושאים בממונות שיותר פשוט להגיד את זה, כי ברור שהסיכום נעשה על דעת החוק, ויש דברים שלא.
יש גם דברים שנשאלת לגביהן השאלה הם זה 'מנהג גרוע' שאין לו תוקף.
[אני לא נוקט עמדה לגבי השאלה האם יש תוקף לחוק הזה, וגם קודם לא נקטתי].
לא יודע אם פה יש בעיה הלכתית ממש. אבל לא עקבתי לגמרי אחרי הדיונים, לא זוכר את פרטי הפרטים.
הייתה לי תמיד שאלה לגבי ההלכה על הלכות ירושה, המאמר ענה לי. תודה 
התעוררה לי שם שאלה לגבי הפסיקה שבממונות תנאי אפילו נגד התורה קיים.
למה פה זה יהיה שונה משם?
בירושה זה ברור כי מפקיעים את כל עניין הבכור שנכתב בתורה, וזה לא רק עניין ממוני
ולכן הבעיה מתעצמת.
מצד אחד יש דין תורה, ומצד שני אי אפשר לפסוק אותו.
מצב זה גורם לבעיה לצדדים עצמם אשר הולכים לפי ההלכה היהודית, אך בהגיעם לגירושין נצבים בפני דילמה שבה מצד אחד ההלכה מחייבת פסיקה מסויימת, אך בפועל הצדדים לא רוצים זאת.
טלי דוגמה בה האישה עובדת ומרוויחה סכום נכבד ומאידך הבעל עובד אך הכנסתו פעוטה, האישה חוסכת וקונה דירה. לכאורה בבואם להתגרש על פי דין תורה הנכס שייך לבעל והאישה תצא בלא כלום. (ואני לא נכנס לדין "דחקה עצמה והותירה")
האישה הדתית נצבת בפני בעיה, מצד אחד לפי דעתה זהו חוסר הוגנות משווע לתת את הדירה לבעל, אך מצד שני דין התורה מחייב.
ואלו הם מעשים שבכל יום.
גם ביה"ד נמצא בבעיה בו מצד אחד על פי דין תורה זה שייך לבעל, ומצד שני הוא חייב לפסוק ע"פ חוק יחסי הממון כי זה שייך לשניהם.
אך באם יעשו הסכם האומר כי הרכוש יחולק לפי חוק יחסי הממון הרי שלכאורה מתאיינת לה הבעיה הדתית.
אולי הוא הרוויח סכום פעוט יכול להיות שהיה "עקר בית" לאור הכנסתה היפה של אשתו.
זה לא בדיוק רעיון שהיה בהלכה, אבל זו מציאות ברוב הבתים של האברכים וכן בלא מעט בתים חילוניים.
מקור לעיון-
לכן נקטתי בציור בו הבעל מרוויח, ולא הולך בטל לגמרי.
מה שרציתי הוא לתת דוגמא שתמחיש את העניין, ולא בהכרח שזוהי ההלכה הצרופה.
אם היית שם לב, רמזתי בתוך הדברים בסוגרים "(ואני לא נכנס לדין "דחקה עצמה והותירה")" כי ייתכן והדין שונה, אך לא מצאתי לנכון להרחיב בעניין זה, כי זה לא היה העניין.
לא הבנתי באיזה מצב אין בעיה הלכתית?
מור ולבונהאחרונה שאם הצדדים הסכימו על העניין בממונות ההסכם גובר על ההלכה, בחלק מהמקרים.
אבל צריך להכנס לסוגיה ולהבין מתי נחשב שיש הסכם בין שני הצדדים ואם קבלת החוק, מכמה טעמים, נחשבת
אבל חוץ מזה, יש בשכירות מערכת יחסים מאוד מצומצמת, שעיקריה נכנסים לתוך החוזה, ושני הצדדים יודעים פחות או יותר מה הם רוצים אחד מהשני, ומכניסים אותו לחוזה.
יש הסכמים מורכבים הרבה יותר, שיושבים עורכי דין משני הצדדים ומחשבים על כל פרט ופרט, אבל גם כאן, לכל אחד המדדים יש דרישות מוגדרות.
כשזוג צעיר מתחתן, אין לו דרישות מוגדרות, הוא לא מחושב על ההיבטים האלה, לפעמים יש כיוון כללי, ולפעמים גם זה בקושי. בני אדם שמתחתנים, חושבים שהתקשורת שלהם תאפשר להם לקבל ביחד החלטות בהמשך, בהתאם לתנאים המשתנים.
נראה לי שסדרת פגישות כדי לתאם את הציפיות הכלכליות שלהם ברמת דייקנות משפטית של חוזה לפני החתונה, היא לא דבר בריא בכלל. [אני מדבר על זוג צעיר רגיל, לא מקרים מיוחדים].
גם לא שייך שההורים יתאמו כזה דבר, הם לא צד לחיי הנשואין. זה לא דומה למצב שבו ההורים מתאמים את ענייני הכספים שהם עצמם נותנים, שזה כמובן עניין שלהם.
וחוזה לא מדוייק, יכול ליצור יותר עמימות ובלבול ממצב שאין בו חוזה בכלל.
אם יש להם נקודה שברורה להם שהם רוצים לסכם, [נניח - איני ניזונת ואיני עושה, או שהבעל לומד בכולל והאישה תפרנס], אז הם יכולים לעשות חוזה לגביה.
אבל שייתחשבו בזה שדברים יכולים להשתנות. [נניח, אולי כשהמשפחה תגדל האישה לא תוכל לפרנס? אולי אז כבר לא יתאים לבעל ללמוד כל היום?]
מה שכן אפשר לעשות, זה נוסח סטנדרטי שזוגות חותמים עליו.
אבל נוסח סטנדרטי, כמו החוק, לא מותאם למקרה הספציפי.
אם יש בעיה בחוק, אז החוזה יכול להוות 'חוק אלטרנטיבי', אבל בלי זה אני לא רואה טעם בחוזה כזה.
הי.
הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.
"אבל אחלה בחור"
תהנו
בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,
פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה
בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,
הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.
הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב
וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי
אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,
בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.
וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,
יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:
"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?
אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,
אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,
תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,
שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,
שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל 
בשביל זה יש את הפגישה
שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים
זה מאוד תלוי בצד השני..
פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.
ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.
הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.
לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.
אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.
לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.
אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -
אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.
בהצלחה!
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
הי לכולם
מחפשת זוגיות רצינית לחתונה
מסורתית שומרת כשרות וחגים
איפה אפשר להכיר?
בהצלחה בחיפוש
שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")
אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.
(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).
בהצלחה רבה
א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה
ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים
ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...
בהצלחה!
אולי @מוקי_2020 יכול לסייע
אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
נשמח לקבל עצות מכם ❤️
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.
אעביר להם.
אשמח לעוד תגובות...
עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',
לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,
אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.
תודה 🩷
צאו להליכה
לכו לעשות קניות
לכי איתו לקנות טלפון/מחשב
לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת
לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.
לא יושבים על ספסל ומדברים.
אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.
כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,
וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.
וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.
בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
משהבדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.
אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.
קלילות זה אופי.
אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.
משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.
אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.
החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.
אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.
ועוד עצה
אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?
לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.
הם גם מאד יודעים להנות יחד.
כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.
רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.
והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,
רק לא מבינים איך לשנות את זה.
לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?
לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?
גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?
וממש תודה על התגובה 🩷
לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.
זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות
אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.
אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.
זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.
בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.
אעביר להם.
ממש שמחה על כל תגובה פה.
כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,
ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.
הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.
אעביר להם את דעתך.
תודה!
זה הגיוני
אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .
בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.
ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה
אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.
אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.
מסיים עוד חצי שנה.
הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,
רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.
מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.
איפה הגבול?
אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:
לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.
במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?
אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.
אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.
והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵
זה באמת מאד מורכב.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
מקווה שהובנתי
בהצלחה
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אם זה קשר שחשוב ויקר להם,
והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -
לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,
אחד (או אחת) עם ניסיון,
בדגש על קשרים וצבא
שידריך אותם וייתן להם כלים.
לדעתי אין לזה תחליף.
כן, להוציא על זה כסף.
וזה לא זול.
אבל אם זה חשוב להם -
זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.
(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:
פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות
וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות
לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)
אין לי משהו חכם לומר
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.
אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,
אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.
(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)
בסוף בסוף בסוף...
כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר
אלא בעיקר העתיד.
למה?
כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.
האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.
הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.
חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!
תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.
אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש
ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.
בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,
ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,
או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.
את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.
היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.
אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.
וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -
זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.
היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.
איך מתמודדים?
לפי חמשת שלבי האבל.
מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.
אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,
ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -
זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.
ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.
לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.
העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'
והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,
אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.
הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
בס"ד ובהשתדלותינו
היי עושה ב"ה ספירה לאחור לחברה, אבל אין לי הרבה רעיונות לעומת ה30 ימים😅
למישהו יש רשימה של אנשים לספירה לאחור?
שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.
מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה
* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨👩👧👦
* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.
* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.
* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.
* מעגל העבודה והלימודים 💼
* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.
* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.
* 👩ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.
* מעגל הקהילה והשגרה 🏡
* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.
* 🏋️♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.
* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.
* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟
* 👩🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.
* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.
טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור
| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |
|---|---|---|
| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |
| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |
| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |
> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.
>
מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?
מן הסתם הסיסמה היא 4
או 1234
או 0001
נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.
היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש
נניח והייתם יוצאים עם מישהו.
מפה לשם,
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
א. לא, לא אוהב להתווכח
ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה
ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח
ד. לא מעניין אותי כל־כך
ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
יום נעים
האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,
ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.
זה כבר לא מובן מאליו
א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
ר' שרשור תובנות:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..
אמרת 180
אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
עד פה..
מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר
אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.
אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
אבללל כן יש לי ניסיון בדינימיקה הזאת
אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי
כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו
אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר
לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו
אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.
יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם
אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.
אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.
אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב
אפשר יותר להנות ממנה.
מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת
למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.
בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו
נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.
אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים
לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?
בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.
אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?
בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.
