אני ממש חיה אותו בכל רגע... אבל בהחלט התחברתי-

"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" 

"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". אני רוצה בהחלט לחיות את זה..

בקשר לסיפור שלך, זה משהו נורמלי, יש תהליכים עם שינויים בחיים, אבל בהחלט צריך לבדוק איך ממשיכים עם מה שכבר היה לך (אני אומר לך גם על עצמי)..

משכהו לבית המדרש -אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ... שנא' ''הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע''. מפעם לפעם אני מעמיק את ההתבוננות במאמר עם ספרים וזה נותר חיות

על ''תחת אשר לא עבדת את ה אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'' - הרב שלי הסביר לי שהכוונה היא שאם אתה לא עובד בשמחה - זה בכלל לא עבודת ד'...

כאילו בגלל שלא עשית בשמחה אתה תקבל עונש... תחת אשר לא.. תקבל את זה.

"מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעיננו"

חזק לא?

נראה לי זה עלה אחרי אחד הפיגועים...

יש לי בחדר את המשפט: "עבדו את ה בשמחה, בואו לפניו ברננה".... מודפס כזה בגדול, קמה כל בוקר וישר רואה את המשפט הזה, זה מזכיר לי להשאר שמחה, מזכיר לי לאהוב את ה',

וגם לפעמים המשפט הזה לא עורר בי כלום, בתקופות של ירידות..... אבל זה משפט שליווה אותי הרבה בחיים,  אם זה בהרקדות באולפנה, או בחדר שלי, או סתם לפתוח את הבוקר עם השיר הזה..

וזה הגיוני לגמרי שהכל לטובה כבר לא עורר בך כלום, כי לפעמים במצבי יאוש הלב מנותק וחסום,גם אצלי זה היה ככה...ועדיין לפעמים... בע"ה שהוא יפתח ויהיה הכי קרוב לקב"ה...

בקורבנות*נוסח תהילת ה'(יכול להיות שיש את זה בעוד מקומות אבל זה מה שאני מתפללת ויודעת)

הפס הוא: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת בלבבו וישכם ויאמר".(קטע הבא מתחיל ב"ריבונו של עולם")

בואו נכנס יותר לעומק לפס'

"לעולם- יהא אדם" קודם כל תהיה בנאדם זה הדבר הראשון.

"ירא שמים. בסתר" את הצדיקות שלך והיראת שמים שלך תשמור בשקט על תעשה את זה ותפרסם את זה בראשי חוצות. לדוג אל תהיה צדיק לא שומע לשון הרע רכילות וכו אבל תרמוס בגלל זה בנאדם אחר כי הוא אמר ותעשה ממנו קציצה.

"ומודה על האמת-בלבבו" 1. שהאמת שלך תהיה בלב שלך לא רק בפה אל תגיד משו. ובלב תחשוב הפוך. 2. מצד שני את כל האמת וכו תשמור בלב שלך. ראית חבר עושה משו לא תקין ואחר כך המורה\אחראי נגיד שואל מיזה אל תקפוץ בראש וישר תכפיש תחבר. בגלל ש"ככה באמת היה" "זה האמת" וכד' את כל האמת שמזה יוצא רע לאחרים שישאר. בלבבך!!

ועכשיו אחרי שאתה באמת בנאדם לא קופץ בראש[כמו חמור] מדבר אמת. לא מרכל וכו'

אתה יכול

"וישכם ויאמר" להשכים ולהתחיל לומר-להתחיל לדבר לבקש להתפלל אל 

"ריבונו של עולם"

*קורבנות של בוקר. אומרים את זה ממש בתחילת הבוקר.

**מבוסס מר' ראובן דונין ע"ה**

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...