עד לפני כמה חודשים הייתי מקפיד על תפילות במניין ברכות לימוד תורה וכו'
אבל נמאס לי מזה, כאילו שהאש שלי כבתה.
יש לכם רעיון איך להדליק את האש מחדש?
כי בתוך הלב אני ממש רוצה אבל אני צריך משהו שיגרום לזה שזה יקרה!!!
אשמח מאוד לעצות
עד לפני כמה חודשים הייתי מקפיד על תפילות במניין ברכות לימוד תורה וכו'
אבל נמאס לי מזה, כאילו שהאש שלי כבתה.
יש לכם רעיון איך להדליק את האש מחדש?
כי בתוך הלב אני ממש רוצה אבל אני צריך משהו שיגרום לזה שזה יקרה!!!
אשמח מאוד לעצות
שחוזרים תכף למסגרת...
אני נחשבת הדוסה של הכיתה, והמשפחה- אבל לפעמים בפנים אני יודעת, שנפלתי, ושאני צריכה לקום....
לפי דעתי כדי לקחת איזשהוא דמות תורנית שתתן לך גב, שתדע שאתה יכול להתייעץ איתה, מישו שאתה סומך עלו והולך איתו...
וגם לקחת את האש- להידבק בה, ומתוך כך גם לקיים מצוות.. לי התוועדויות, ושיעור קבוע שאני הולכת אלו- ממש עוזרים!!!!!!! (אם אתה ירושלמי/ מכל מקום בארץ- אז יש ביום חמישי בהר הזיתים- משו אש!!!!!!!!!!!!) ובכללי לא חסר...
זה לחשוב נטו שכלי ולא רגשי.
יעני אין לי כוח להתפלל-
ישר לתת למוח להשתלט עליך, אתה מבין שכלית שזה מה שצריך לעשות וישר עושה בלי ליפול לעצלות.
אבל כדי שזה יצליח צריך להחליט אתזה באמת
רגש הוא תחום חלש אצלי בעבודת ד'... כששאלתי על זה את הרב שלי (בהקשר של אלול) הוא אמר לי - מי אמר שצריך 'להרגיש' אלול? מי אמר שצריך 'להרגיש' ראש השנה ויו''כ?
אמונה מתחילה איפה שנגמר השכל..
כאילו זה אופי של אנשים, שכלי או רגשי, ואי אפשר להפוך בנאדם מהטבע שלו.
אבל בעבודת ד' כן, כן צריך להרגיש את ה' יתברך ולא רק לדעת ידיעה שכלית שהוא קיים!
אני בנאדם מאודד לא שכלי ולכן בקטע הזה צריכה לעשות ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה ולהתפלל גם אם לא מתחשק לי- וממילא הלב יתעורר אח"כ.
וברור שזה גם לא טוב רק רגש- כי אז לגיטימי לא להתפלל, לא לשמור שבת כי אני לא מרגיש מחובר עם המצווה הזאת..
קיצור צריך איזון, גם רגש וגם שכל
אין כזה דבר להרגיש את ד' באמת, כל עוד אין לנו נבואה (או רוח הקודש שזה התנוצצות). אז בתכל'ס אם אתה 'מרגיש' את ד' זה נפשי-פסיכולוגי (שזה חלק מהותי מעבודת ד' כמובן). לפעמים אפשרי שהאדם ירגיש התרוממות בגלל עצם היום (יו''כ, יום ירושלים וכו) או בגלל התבוננות שכלית עמוקה (שזה מה שעושים בחב''ד), אבל לא בגלל שבאמת מרגישים את ד'.
האמונה היא לא שכל, אבל אי אפשר להאמין בלי שכל. זאת אמונה ריקה, אמונה דימיונית. כמובן - יש לי רגש בעבודת ד' אבל הוא תופס נפח קטן ביחס לשכל. אני מברר את האמונה באמצעות השכל (כן, אפשר להוכיח את מציאות ד' בשכל לא כמו שאומר סטיב הוקינגס. עיי' בספר אמונה ברורה לרב ראובן פיירמן).
אחי, אנחנו נוהגים לחשוב שעיקר עבודת ה' שלנו נמצאות ב"שנות השובע" כשאנחנו באורות וחיות ולפעמים שנופלות עלינו "שנות הרעב", הסתרים והעלמות זה מבהיל אותנו, מחכים שיעבור ונמשיך הלאה.
תאמין לי לה' יש דליים של אורות לשפוך עליך ואם תכלית חייך הייתה עבודת ה' באש קודש הוא בכלל לא היה שולח אותך לעולם כזה מעפן שפשוט מפוצץ בערפל סמיך סמיך.
אלא בדיוק הפוך, התכלית של התקופות החזקות זה כדי שלא נשבר בתקופות הקשות תראה את זה כמו צוללן שיוצא מהמים כדי לשאוף אוויר.
קשה לך עכשיו? תיזכר בתפילה טובה שהייתה לך או בתקופה שהכול היה ברור ומואר. מה היו הרצונות שלך? למה שאפת? רצית רק לדבוק בה' ותורתו! יאללה נחרוק שיניים נמליך את הקב"ה גם על החושך ועוד מעט בעז"ה, ה' ייתן לנו לשאוף עוד פעם אוויר צלול כדי שנוכל לצלול שוב ולתקן את העולם הזה החשוך במלכות שדי. לילה טוב
זה קורה לי בתקופות
אני מתפללת כי כל יהודי חייב לפתוח ת'בוקר בתפילה לפחות הבסיס(ברכות השחר, שמע ישראל, שמונה עשרה..)
אני פשוט לא מרוכזת אין לי כח ואני רוצה! ממש רוצה!!
החלטתי שאני פשוט מתפללת לא משנה מה בשביל ההרגל
לפעמים לפני התפילה אני אומרת כזה- הקב"ה תעזור לי להתכוון!! אני אוהבת אותך!!
ולפעמים זה עוזר
וואו. תפילה זה באמת קשה! קשה להתכוון!! קשה לשים את הכל בצד לרגע ולהתנתק ממש להתנתק מהעולם! כל בוקר או כל שלוש פעמים ביום.(הבנים)
אשריך שאתה מודע לזה ובאמת רוצה ומשקיע בזה מחשבה!
בהצלחה!
תורה מעל הכל!![]()
וואו מזדהה איתך,
כל בוקר אני נמצאת במאבק הזה בין המוח לנפש...
מצד אחד אני כל כך רוצה להתפלל, אבל משהו אצלי פשוט חסום,ממלמלת מילים והראש שלי במקום אחר לגמרי וזה כלכך מתסכל!!
אבל "אחר המעשים נמשכים הלבבות"... גם אם קשה להתפלל, ובכל זאת מתמידים, הלב יהיה שם בסופו של דבר... קראתי משהו יפה שכמו שהגוף צריך לקבל אוכל כדי לשרוד, גם אם האוכל לא טעים, עדיין צריך להכניס משהו לגוף...
כך גם הנפש, היא זקוקה לתפילה, אבל תפילה בלי כוונה היא כמו "מזון לא טעים", אבל זה נחוץ לנפש שלנו כדי להתקיים...נקווה שבהמשך היא תהיה "טעימה" לנפש..![]()
בע"ה מאחלת לכולם להתחזק מבחינה רוחנית ולהיות קרובים לה'!!
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים