שחוזרים תכף למסגרת...

אני נחשבת הדוסה של הכיתה, והמשפחה- אבל לפעמים בפנים אני יודעת, שנפלתי, ושאני צריכה לקום....

לפי דעתי כדי לקחת איזשהוא דמות תורנית שתתן לך גב, שתדע שאתה יכול להתייעץ איתה, מישו שאתה סומך עלו והולך איתו...

וגם לקחת את האש- להידבק בה, ומתוך כך גם לקיים מצוות.. לי התוועדויות, ושיעור קבוע שאני הולכת אלו- ממש עוזרים!!!!!!! (אם אתה ירושלמי/ מכל מקום בארץ- אז יש ביום חמישי בהר הזיתים- משו אש!!!!!!!!!!!!) ובכללי לא חסר...

זה לחשוב נטו שכלי ולא רגשי.

יעני אין לי כוח להתפלל-

ישר לתת למוח להשתלט עליך, אתה מבין שכלית שזה מה שצריך לעשות וישר עושה בלי ליפול לעצלות.

אבל כדי שזה יצליח צריך להחליט אתזה באמת

רגש הוא תחום חלש אצלי בעבודת ד'... כששאלתי על זה את הרב שלי (בהקשר של אלול) הוא אמר לי - מי אמר שצריך 'להרגיש' אלול? מי אמר שצריך 'להרגיש' ראש השנה ויו''כ?

אמונה מתחילה איפה שנגמר השכל..

כאילו זה אופי של אנשים, שכלי או רגשי, ואי אפשר להפוך בנאדם מהטבע שלו.

אבל בעבודת ד' כן, כן צריך להרגיש את ה' יתברך ולא רק לדעת ידיעה שכלית שהוא קיים!

אני בנאדם מאודד לא שכלי ולכן בקטע הזה צריכה לעשות ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה ולהתפלל גם אם לא מתחשק לי- וממילא הלב יתעורר אח"כ.

וברור שזה גם לא טוב רק רגש- כי אז לגיטימי לא להתפלל, לא לשמור שבת כי אני לא מרגיש מחובר עם המצווה הזאת..

קיצור צריך איזון, גם רגש וגם שכל

אין כזה דבר להרגיש את ד' באמת, כל עוד אין לנו נבואה (או רוח הקודש שזה התנוצצות). אז בתכל'ס אם אתה 'מרגיש' את ד' זה נפשי-פסיכולוגי (שזה חלק מהותי מעבודת ד' כמובן). לפעמים אפשרי שהאדם ירגיש התרוממות בגלל עצם היום (יו''כ, יום ירושלים וכו) או בגלל התבוננות שכלית עמוקה (שזה מה שעושים בחב''ד), אבל לא בגלל שבאמת מרגישים את ד'.

האמונה היא לא שכל, אבל אי אפשר להאמין בלי שכל. זאת אמונה ריקה, אמונה דימיונית. כמובן - יש לי רגש בעבודת ד' אבל הוא תופס נפח קטן ביחס לשכל. אני מברר את האמונה באמצעות השכל (כן, אפשר להוכיח את מציאות ד' בשכל לא כמו שאומר סטיב הוקינגס. עיי' בספר אמונה ברורה לרב ראובן פיירמן).

אחי, אנחנו נוהגים לחשוב שעיקר עבודת ה' שלנו נמצאות ב"שנות השובע" כשאנחנו באורות וחיות ולפעמים שנופלות עלינו "שנות הרעב", הסתרים והעלמות זה מבהיל אותנו, מחכים שיעבור ונמשיך הלאה.

תאמין לי לה' יש דליים של אורות לשפוך עליך ואם תכלית חייך הייתה עבודת ה' באש קודש הוא בכלל לא היה שולח אותך לעולם כזה מעפן שפשוט מפוצץ בערפל סמיך סמיך.

אלא בדיוק הפוך, התכלית של התקופות החזקות זה כדי שלא נשבר בתקופות הקשות תראה את זה כמו צוללן שיוצא מהמים כדי לשאוף אוויר.

קשה לך עכשיו? תיזכר בתפילה טובה שהייתה לך או בתקופה שהכול היה ברור ומואר. מה היו הרצונות שלך? למה שאפת? רצית רק לדבוק בה' ותורתו! יאללה נחרוק שיניים נמליך את הקב"ה גם על החושך ועוד מעט בעז"ה, ה' ייתן לנו לשאוף עוד פעם אוויר צלול כדי שנוכל לצלול שוב ולתקן את העולם הזה החשוך במלכות שדי. לילה טוב

זה קורה לי בתקופות 

אני מתפללת כי כל יהודי חייב לפתוח ת'בוקר בתפילה לפחות הבסיס(ברכות השחר, שמע ישראל, שמונה עשרה..)

אני פשוט לא מרוכזת אין לי כח ואני רוצה! ממש רוצה!!

החלטתי שאני פשוט מתפללת לא משנה מה בשביל ההרגל 

לפעמים לפני התפילה אני אומרת כזה- הקב"ה תעזור לי להתכוון!! אני אוהבת אותך!! 

ולפעמים זה עוזר

וואו. תפילה זה באמת קשה! קשה להתכוון!! קשה לשים את הכל בצד לרגע ולהתנתק ממש להתנתק מהעולם! כל בוקר או כל שלוש פעמים ביום.(הבנים)

אשריך שאתה מודע לזה ובאמת רוצה ומשקיע בזה מחשבה!

בהצלחה!

@88 

וואו מזדהה איתך,

כל בוקר אני נמצאת במאבק הזה בין המוח לנפש...

מצד אחד אני כל כך רוצה להתפלל, אבל משהו אצלי פשוט חסום,ממלמלת מילים והראש שלי במקום אחר לגמרי וזה כלכך מתסכל!! 

אבל "אחר המעשים נמשכים הלבבות"... גם אם קשה להתפלל, ובכל זאת מתמידים, הלב יהיה שם בסופו של דבר... קראתי משהו יפה שכמו שהגוף צריך לקבל אוכל כדי לשרוד, גם אם האוכל  לא טעים, עדיין צריך להכניס משהו לגוף...

כך גם הנפש, היא זקוקה לתפילה, אבל תפילה בלי כוונה היא כמו "מזון לא טעים", אבל זה נחוץ לנפש שלנו כדי להתקיים...נקווה שבהמשך היא תהיה "טעימה" לנפש..

בע"ה מאחלת לכולם להתחזק מבחינה רוחנית ולהיות קרובים לה'!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...