שלום כולם!
הייתי רוצה לקבל עצה לגבי הנישואין שלי במצב הנוכחי ורגשותיי בעקבות זאת. אמנם קשה להכיל את כל מורכבות העניין בכמה שורות אך אנסה לשמור על זה קצר ככל שאפשר.
אני בחורה בת 30, לא גרים בארץ, נשואה 6.5 שנים עם 3 ילדים קטנים ונפלאים. גדלתי בבית שמתחתנים בשידוכים וכמו אחיי כך גם אני עשיתי. בעלי הוא בחור טוב באמת, הוא בעל מידות טובות, הוא לא מזיק לאף אחד, לא עושה שטויות, נאמן... אבל יש כמה בעיות ואני כבר לא יכולה לסבול אותם.
הוא מופנם ברמה מטורפת. הוא לא ידבר עד שאני לא אוציא ממנו כל פעם מידע ואשאל שאלות מדוייקות. הוא לא אוהב לדבר ולשתף. לא אוהב לספר סתם סיפורי חול ולצחוק. ככה זה במשפחה שלו: תקשורת זה דבר מיותר ולא מדברים על שום דבר מהותי. ואני להפך באה ממשפחה גדולה עם 4 אחים ואנחנו מספרים אחד לשני הכל מאוד חופשיים אחד עם השני. זה תמיד גרם בינינו לבעיות כי מבחינתו אני מדברת יוצר מדי. ואני מבחינתי כבר קשה לי לחיוצ בשקט מוחלט כזה ולא לדבר. אנחנו בערב יושבים ובקושי מדברים. רק דברים בסיסיים על הילדים וצשלומים וזהו. וזה קשה ונמאס ולפני חודש כבר אמרתי זהו אני לא שואלת יותר כלום. ומאז הוא מבין שהתרחקתי וסגרתי את ליבי כלפיו אז הוא מנסה לדבר במילים יפות אבל זה לא מה שאני צריכה.....
הוא אמנם עוזר עם הילדים נשאר איתם שאני יורדת לקניוצ או מקלח אבל הוא לא אוהב להיוצ איתם ולהנות איתם. אני תמיד רוצה לעשות משהו עם הילדים ואיתו והוא מבחינתו להיות בבית להישאר לבד וגם שהוא איתם הוא בפלאפון וחא משחק איתם.
אני משתעממת. אני אוהבת לצאת לשתות לאכול לסרט לעל האש להזמין חברים ומשפחה לעשות כייף והוא מצידו לא צריך כלום לא רוצה ללכת לשום מקום לא לעשות כלום לא להנות. ואני מרגישה כבר זקנה ומשעממת כי גם אני נכבתי עם הזמן.
וזו הבעיה הכי גדולה. אנחנוו שומרים שבת. ואני באה מבית מסורתי כך שכשרות בבית ושבתות וחגים תמיד היה. לא אוכלים בשר לא כשר. שומרים נידה (מעשה עצמו וכו אבל לא ממש נגיעה). הוא התחיל להתחזק ב3 שנים האחרונים. אין לי בעיה עם זה אם זה בקטנה ומוסיף ועושה טוב אבל... הוא הולך לבית כנסת שכולם שם כאילו מתחזקים ומחזקים אחד את השני. התחיל לגדל זקן (שזה ממש דוחה בעיניי), לובש בגדים קלאסים תמיד (עוד משהו לא סקסי בכלל), התחיל ליבוש כובע (דומה בכלל לסבא) הוא רוצה שאני אלבש יותר צנוע (ואני גם ככה לא ממש לובשת חסוף), אוכל רק כשר כך שכל החברים שיו לנו כבר לא יוצאים איתנו כי הוא לא בא, הוא רוצה גם שהבת שלנו בת 5 תלבש צנוע ורוצה לשלוח את הילדים לבי״ס דתי (כרגע הם בממלכתי דתי).
והדברים שהכי קשים לי: הוא התחיל להחמיר בנידה, הוא לא מתקרב אליי ויושן בסלון וכשאני לא נידה פתאם הוא מצפה לחיבוק שהוא מגיע ונשיקות סתם ככה ואני לא יכולה לפעול ככה בהזמנה. הוא הרגיל אותי שיוצר אין חיבוק ונשיקה אז מצידי סבבה אין, אבל לא שבועיים כן שבועיים לא. והוא לא רוצה יותר ללכת לאירועים מעורבים כך שגם המעט כייף שיש לי הוא לא רוצה יותר. אני לא יודעת מה עושים במצב כזה.
שלא טוב ואין אהבה. אין חברות. אין שמחה. אין תקשורת. ושנינו חיים בעולמות מקבילים כבר כמה שנים.
אומרים שגירושין לא טובים לילדים וקשה להם אבל מה הם לומדים מנישורים כאלה? שאין חברות וכייף במשפחה? שאבא תמיד עצבני ומתעצבן על כל דבר? אני מתוסכלת ועצובה וחושבת רק על פרידה...
הייתי רוצה לקבל עצה לגבי הנישואין שלי במצב הנוכחי ורגשותיי בעקבות זאת. אמנם קשה להכיל את כל מורכבות העניין בכמה שורות אך אנסה לשמור על זה קצר ככל שאפשר.
אני בחורה בת 30, לא גרים בארץ, נשואה 6.5 שנים עם 3 ילדים קטנים ונפלאים. גדלתי בבית שמתחתנים בשידוכים וכמו אחיי כך גם אני עשיתי. בעלי הוא בחור טוב באמת, הוא בעל מידות טובות, הוא לא מזיק לאף אחד, לא עושה שטויות, נאמן... אבל יש כמה בעיות ואני כבר לא יכולה לסבול אותם.
הוא מופנם ברמה מטורפת. הוא לא ידבר עד שאני לא אוציא ממנו כל פעם מידע ואשאל שאלות מדוייקות. הוא לא אוהב לדבר ולשתף. לא אוהב לספר סתם סיפורי חול ולצחוק. ככה זה במשפחה שלו: תקשורת זה דבר מיותר ולא מדברים על שום דבר מהותי. ואני להפך באה ממשפחה גדולה עם 4 אחים ואנחנו מספרים אחד לשני הכל מאוד חופשיים אחד עם השני. זה תמיד גרם בינינו לבעיות כי מבחינתו אני מדברת יוצר מדי. ואני מבחינתי כבר קשה לי לחיוצ בשקט מוחלט כזה ולא לדבר. אנחנו בערב יושבים ובקושי מדברים. רק דברים בסיסיים על הילדים וצשלומים וזהו. וזה קשה ונמאס ולפני חודש כבר אמרתי זהו אני לא שואלת יותר כלום. ומאז הוא מבין שהתרחקתי וסגרתי את ליבי כלפיו אז הוא מנסה לדבר במילים יפות אבל זה לא מה שאני צריכה.....
הוא אמנם עוזר עם הילדים נשאר איתם שאני יורדת לקניוצ או מקלח אבל הוא לא אוהב להיוצ איתם ולהנות איתם. אני תמיד רוצה לעשות משהו עם הילדים ואיתו והוא מבחינתו להיות בבית להישאר לבד וגם שהוא איתם הוא בפלאפון וחא משחק איתם.
אני משתעממת. אני אוהבת לצאת לשתות לאכול לסרט לעל האש להזמין חברים ומשפחה לעשות כייף והוא מצידו לא צריך כלום לא רוצה ללכת לשום מקום לא לעשות כלום לא להנות. ואני מרגישה כבר זקנה ומשעממת כי גם אני נכבתי עם הזמן.
וזו הבעיה הכי גדולה. אנחנוו שומרים שבת. ואני באה מבית מסורתי כך שכשרות בבית ושבתות וחגים תמיד היה. לא אוכלים בשר לא כשר. שומרים נידה (מעשה עצמו וכו אבל לא ממש נגיעה). הוא התחיל להתחזק ב3 שנים האחרונים. אין לי בעיה עם זה אם זה בקטנה ומוסיף ועושה טוב אבל... הוא הולך לבית כנסת שכולם שם כאילו מתחזקים ומחזקים אחד את השני. התחיל לגדל זקן (שזה ממש דוחה בעיניי), לובש בגדים קלאסים תמיד (עוד משהו לא סקסי בכלל), התחיל ליבוש כובע (דומה בכלל לסבא) הוא רוצה שאני אלבש יותר צנוע (ואני גם ככה לא ממש לובשת חסוף), אוכל רק כשר כך שכל החברים שיו לנו כבר לא יוצאים איתנו כי הוא לא בא, הוא רוצה גם שהבת שלנו בת 5 תלבש צנוע ורוצה לשלוח את הילדים לבי״ס דתי (כרגע הם בממלכתי דתי).
והדברים שהכי קשים לי: הוא התחיל להחמיר בנידה, הוא לא מתקרב אליי ויושן בסלון וכשאני לא נידה פתאם הוא מצפה לחיבוק שהוא מגיע ונשיקות סתם ככה ואני לא יכולה לפעול ככה בהזמנה. הוא הרגיל אותי שיוצר אין חיבוק ונשיקה אז מצידי סבבה אין, אבל לא שבועיים כן שבועיים לא. והוא לא רוצה יותר ללכת לאירועים מעורבים כך שגם המעט כייף שיש לי הוא לא רוצה יותר. אני לא יודעת מה עושים במצב כזה.
שלא טוב ואין אהבה. אין חברות. אין שמחה. אין תקשורת. ושנינו חיים בעולמות מקבילים כבר כמה שנים.
אומרים שגירושין לא טובים לילדים וקשה להם אבל מה הם לומדים מנישורים כאלה? שאין חברות וכייף במשפחה? שאבא תמיד עצבני ומתעצבן על כל דבר? אני מתוסכלת ועצובה וחושבת רק על פרידה...
