שאלה למחשבה;
למה הרבה יותר קל לנו להכיל בני אדם שרע להם
וגם, למה ככה אנחנו לרוב יותר מקבלים את עצמנו
כלומר שרע לנו
היום אני מנסחת גרוע, מותר לי אני בלחץ
מותר לענות לא חייב
שאלה למחשבה;
למה הרבה יותר קל לנו להכיל בני אדם שרע להם
וגם, למה ככה אנחנו לרוב יותר מקבלים את עצמנו
כלומר שרע לנו
היום אני מנסחת גרוע, מותר לי אני בלחץ
מותר לענות לא חייב
דרך אגב, אפשר לשנות אתזה
אבל תודה
אנחנו במצב עליונות,
הוא חלש, אנחנו חזקים
כשרע למישהו גם אפשר לרחם עליו יותר, מזה נובע שגם אם הוא עושה משהו שמרגיז אותנו מיד מופעל רגש הרחמים.
אבל הוא בהחלט פגיע יותר מאיתנו.
אם אנחנו מספיק חזקים להכיל את הקושי שלו, הוא יותר םגיע
ליותר חזקים.
הוא יותר פגיע מבנאדם שטוב לו
(לא הופך אותנו ליותר טובים, אבל בהחלט הוא יותר פגיע. רוב החולים[לא כולם, רובם] יותר מסכנים מאיתנו אז אנחנו מרגישים ״עליונות״ מסוימת)
אני מדברת על "עליונות" מסוימת.
כלומר הוא מסכן, עם קצת רע בחיים
אני שמח, טוב לי
כמובן שאני מקצינה ממש
לא יודעת בדיוק להסביר את התחושה,
אבל זאת מן תחושת עליונת.
זהו
תודה
ממ יצאת מנקודת הנחה מסויימת.
אני עוד צריכה לחשוב אם באאמת קל יותר לנו להכיל את עצמנו במצב קושי.
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.