אלול.
חוזרים לבית המדרש,
אחרי פגרה ארוכה,
ארוכה מדי.
אשריי ששם הקב"ה חלקי מיושבי ביתו,
ולא מיושבי קרקסאות ותיאטראות.
היו לי העונג והשמחה לשהות במחיצתכם הוירטואלית,
בשעות בהן הייתי צריך קצת להתפרק ולנפוש.
למדתי מרבים מכם, החכמתי ובעיקר - נהניתי.
אנשים כאן ברמה מאוד גבוהה, באמת איכותיים,
שואלים כעניין ומשיבים כהלכה (לרוב... 
),
ומהזוויות השונות למדתי חכמה, מוסר ובינה יתרה.
סיכוי סביר שלא אהיה פה עד ימי הדין והרחמים,
(ואיני יודע כמה אהיה כאן אחריהם)
אז אם דברים שלי פגעו וכו' במישהו - סליחה ומחילה.
אשמח שתעדכנו אותי באישי על דברים כאלה, שאלמד ואתנצל כיאות.
ותובנה על זוגיות, שיהיה קשור:
"אני לדודי ודודי לי", אך גם "דודי לי ואני לו".
להבדיל בין הקודש ובין החול,
כבר אמר המשורר "פעם תורי לאהוב, ופעם תורך" (ש. ארצי שם, שם).
במקום שכל אחד יטיל את האחריות על האחר,
זה אומר "שובו אלי ואשובה אליכם",
וזו אומרת "השיבנו ה' אליך ונשובה",
עלינו להיות אנשים במקום שאין איש
(וגם הקב"ה נקרא "ה' איש מלחמה),
ולפעול מצדנו לקידום הקשר והקִרבה,
במשל ובנמשל.
אז תודה רבה,
(וכל מי שחושב שאני מתכוון אליו - אני באמת מתכוון אליו
)
חודש טוב,
והמון אור!
נ.ב: הביינישים שבינינו מוזמנים להצטרף, אם בא להם...
בחתימה, זה ליד המשפט ''לא מדבר עם בנות באישי''.