על הטוב שאתה נותן בחיי. על אהבה, משפחה וחברות.
ותודה על הקשיים. הו, על לא מעט מכשולים, נסיונות, בלבולים ואכזבות שאתה מעניק לי, בגלונים.
אני באמת אוהבת אותך.
המון זמן כבר לא אמרתי לך את זה. איזה נוטשת אני.
אני מאמינה בך, אתה האבא הכי מושלם שיש וכיף לי שאני יכולה להגיד לך את זה.
אבל אבא? זה מתחיל להיות מורכב מידי.
קשה מידי.
בוער מידי.
שורף מידי.
אבא, כואב לי להיות גיבורה.
כואב לי להיות הנלחמת, המוותרת.
אבא, טוב?
אני יודעת שאני רחוקה ממך שנות אור.
אולי לא מגיע לי שתעשה לי טוב מוחשי,
אולי כרגע מדויק, בעצם, לא אולי, בטוח-
בטוח שמדויק לי כרגע לכאוב. להתגעגע. להיות בדד.
אבל אבא, שייגמר, טוב?
אני חוששת שאני מתחילה להגמר. ואבא? אני חזקה מזה. אני לא רוצה לפול, בבקשה.